העוצמה הנדירה של ג'וקוביץ' / טור
תים אמנם הצליח להוציא את נולה מאיזון, אבל אין הרבה ספורטאים שמתמחים בהתמודדות עם משברים כמו הסרבי שקטף גראנד סלאם 17 בקריירה והשיג עוד נקודת זכות במאבק ההיסטורי מול פדרר ונדאל
לא הרבה שחקנים בעולם מלבד רוג'ר פדרר ורפאל נדאל יכולים להתגאות בכך שניצחו את נובאק ג'וקוביץ' במשחקים של הטוב מחמש מערכות. דומיניק תים יכול. הוא עשה את זה פעמיים: באחת מהן היה אחראי על הבייגל השלישי בלבד של ג'וקוביץ' בגראנד סלאמים, והראשון אחרי יותר מעשור.
ג'וקוביץ' ניצח את תים וזכה באליפות אוסטרליה
זה קרה לפני כמעט שלוש שנים, ברולאן גארוס, באחד מרגעי השפל הזכורים בקריירה של ג'וקוביץ'. הוא נראה באותו משחק כמו צל של עצמו, גרסה חיוורת ומבלבלת של מפלצת הגביעים מ-2011 ו-2015, שתי העונות הטובות בחייו ושתיים מהעונות הטובות ביותר שידע הטניס העולמי. תים ידע גם בהמשך איך לגרום לג'וקוביץ' למעוד: בשלוש השנים האחרונות פיתח לעצמו מסורת פרטית, וצבר מומחיות מיוחדת בהתכתשויות עם האיירון-מן של הענף. בכל אחת מהן השיג מולו ניצחון אחד.
כל הקדימון הזה עמד ברקע של גמר 2020 באוסטרליה היום (ראשון), בין הפייבוריט הבלעדי ליורש לכתר, שרוצה לקבל סוף סוף את תואר הנסיך החדש של הסבב. כל עוד אין לו תואר גראנד סלאם ברזומה, גם תים יודע שיהיה מוקדם להכתיר אותו לכזה. ובשלב מסוים, לפני הניצחון הענק של ג'וקוביץ' והזכייה השמינית שלו באליפות, נראה שתים שוב מצא את הסדק להיכנס דרכו כדי לשבש את מערכת ההפעלה המשומנת של נולה.
זה קרה במערכה השנייה, אחרי ההפסד של תים בראשונה. לאט לאט המשחק נטה לכיוונו: ג'וקוביץ' נשבר עם שגיאה כפולה, תים ביקש ערעור על כדור קצר שנחת ממש מתחת לאף של שופט הכיסא וזכה בו, ואז הציל נקודת שבירה עם ווינר נפלא. כשנראה שהוא כורע תחת לחץ ההובלה, נחלץ לעזרתו שעון ההגשות, שהכניס את ג'וקוביץ' למערבולת לא צפיה עם שתי הפרות הזמן, שהיו חלק מסדרת טעויות מפתיעה של מי שלא מרבה לטעות במעמדים האלה.
ג'וקוביץ' יצא מאיזון, התגרה בשופט עם שלוש טפיחות על הנעליים שלו, ואז סינן לעברו הערות עוקצניות. אולי האנרגיות הרעות האלה עלו איתו למערכה השלישית הגרועה שלו, שבה הגיש הרבה פחות טוב וטעה משמעותית יותר מתים. בכל מקרה, באותם רגעים שילוב המילים המפחיד "ג'וקוביץ' באליפות אוסטרליה", האיש שזכה בטורניר הזה שבע פעמים עם אפס הפסדים בגמרים, נראה פתאום קצת פחות מפחיד וקצת יותר אנושי. בטח מול הטניס של תים, שהראה שהוא לא רק חיית קו אחורי אלא גם שחקן שיכול לקחת נקודות חשובות ברשת. הקרקע הוכשרה לקראת תוצאה שאף אחד לא צפה.
.jpg)
אבל זאת בסך הכל הייתה תזכורת למצבים שמוציאים מג'וקוביץ' את המיטב: אותם רגעים שבהם הוא עם הגב צמוד אל הקיר, כולם מחכים לקריסה שלו, ומולו עומד שחקן מצוין עם שיניים חשופות ומלא מוטיבציה לקרוא תיגר על ההגמוניה שלו. בדיוק במצבים האלה, באווירת המשבר הזאת, הגדולה של אחד השחקנים הגדולים אי פעם מתחדדת, והמופע האמיתי מתחיל.
אז הוא לקח לעצמו הפסקה של כמה דקות אחרי אותה מערכה שלישית רעה, ויצא ממנה כמו חדש: ההגשות חזרו לדפוק, ואיתן גם קור הרוח והיציבות. תים ניסה להישאר בתמונה, כמו אחד שנאחז בקצה הצוק לפני נפילה לתהום. עד הרגע האחרון, ג'וקוביץ' ידע שיקבל מלחמה. וזה בדיוק מה שהשאיר אותו חד כתער. חד כג'וקוביץ'. חד כמו מישהו שמסתער לעבר זכייה בתואר גראנד סלאם מספר 17.
למרות הפספוס תים ראוי להוקרה על ההישג שלו, ולהכרה כמועמד הטבעי לרשת את הפסגה ביום שאחרי נדאל וג'וקוביץ' – אפילו שהוא עוד רחוק. ההגעה עד לגמר שמה סימן קריאה על השדרוג שעבר, משחקן החימר השני הכי טוב בעולם לאחד משחקני המגרשים הקשים הטובים בעולם. זו הייתה האליפות שאחריה כבר מתבקש מאוד לתהות על המקום שאליו היה מגיע בגילו (26) ובכושרו (המדהים) בעולם ללא שלישיית הטיטאנים.
נדאל כבר מנע ממנו שוב ושוב את תואר הגראנד סלאם הראשון, ברולאן גארוס שהפך לטריטוריה הבלעדית והמוחלטת שלו. הבעיה היא שהאתגר מול ג'וקוביץ' במלבורן לא פחות מורכב בהרבה. ביכולת הנוכחית של הסרבי, עם הרקורד ההיסטורי שצבר במלבורן, האוסטרי היה צריך הרבה יותר מהמשחק המצוין שלו כדי להפתיע שוב. הוא בסך הכל מצטרף לרשימת קורבנות מכובדת של ג'וקוביץ' בגמרים באוסטרליה, שכוללת את נדאל, ג'ו-ווילפריד צונגה ואנדי מארי – אולי השחקן שאכל הכי הרבה מרורים מנולה לאורך השנים. ואחרי שרשרת התסכולים מול נדאל בפריז, תים חווה היום שיעור מתסכל נוסף: שלמרות הכישרון הרב והשיפור הניכר שלו, עדיין קיים מרחק בין פייט מרשים לאחד מענקי הדור ב"מגרש הביתי" שלו, לזכייה בגביע על חשבונו. נדמה שזה גם בדיוק המרחק בין תים למקום הראשון בעולם.
עם כל הכבוד לתים, הניצחון היום מלמד, שוב, בעיקר על העוצמה הנדירה של ג'וקוביץ' בראש והכוח שיש לו
בידיים וברגליים שהניעו אותו לעוד ניצחון הצהרתי – גם אם הם עדיין לא נותנים תשובה חד-משמעית לגבי הסיכוי שייזכר יום אחד כגדול מכולם. הוויכוח הזה יוכרע עוד הרבה שנים, ולמספר התארים הסופי שיהיה לכל אחד מהשלישייה יהיה בו משקל חשוב.
נדאל אמור להשתוות ל-20 של פדרר כבר ברולאן גארוס. פדרר ינסה לזכות בתואר נוסף לפני הפרישה המתקרבת. הם ימשיכו לקבל אהבה בלי גבול מהקהל בכל מגרש שיגיעו אליו. אבל ג'וקוביץ', בגיל 32, מראה שוב ושוב שהוא מסוגל להסתדר בלעדיה – ונחוש מספיק כדי לעקוף את שניהם. גם בלי לדעת אם זה יקרה, צריך להגיד תודה שוב על הזכות לחזות במרוץ התלת-ראשי הזה. בכל יום שעובר, הוא נהיה מעניין יותר ויותר.
לפנייה לכתב/ת 
