דניס רודמן: כדורים חוזרים וחוטים פרומים
איך שחקן בגובה 2.01 מטר ביום חם זוכה שבע פעמים ברצף בתואר מלך הריבאונדים? איך שחקן שהגיע לליגה בגיל כל כך מאוחר מצליח לשמור על יכולת גבוהה לאורך כל כך הרבה שנים? התשובה מתחלקת לשניים: גנטיקה ונחישות. מתוך הספר: "נבחרת החלומות - 50 הגדולים בדור האחרון"
מי ידע שילד ביישן ומופנם, שהתחיל לשחק כדורסל מאוד מאוחר ונבחר בדראפט כשהוא בן 25 - גיל שבו הרבה שחקנים בימינו נמצאים בעונתם השישית בליגה - יגדל להיות אחד משחקני ההגנה הגדולים אי פעם, אחד הריבאונדרים המשובחים בהיסטוריה וחבר ברמת חיוג מקוצר של נשיא צפון קוריאה.
טוב, לגבי החלק האחרון כל הסימנים היו שם.
עם כמה שדניס רודמן היה מיוחד על הפרקט, הוא היה עוד יותר "מיוחד" מחוצה לו. דיגמן הלבשה תחתונה, יצא עם מדונה, לבש שמלת כלה והתאפר, נסע לצפון קוריאה להביא את השלום, הכריז שהוא ביסקסואל. פעם אחת הוא אפילו – תחזיקו חזק – התחתן עם עצמו. כן כן, התחתן עם עצמו. עם טקס והכל.
איכשהו, האישיות המורכבת והמופרעת של רודמן תועלה ליכולות ריבאונד והגנה מהאיכותיות בכל הזמנים. כל עוד היו לידו בקבוצה שחקנים בעלי אישיות חזקה שידעו איך לשמור אותו בתלם (איזייה תומאס בדטרויט, מייקל ג'ורדן בשיקגו), רודמן הצליח לאגור את מלוא המופרעות והאי-גיון שבראשו, ולתעל את הכל למה שהיה אולי השחקן הכי בלתי נלאה שדרך על פרקט. כל שחקן ב-NBA בשנות התשעים יספר לכם על הסיוט הגדול ושמו "לעלות למגרש נגד רודמן". הוא דחף, שרט, קפץ ולקח ריבאונד, ואז הפיל וחסם והתפתל ועשה כל מה שהקבוצה היתה צריכה ממנו. פשוט תחפשו ביוטיוב את הקטע שבו רודמן מפיל את קארל מלון שלוש פעמים בחצי דקה והכדור בכלל לא נמצא בסביבה.
לעתים היה נדמה שכל המהות של משחק הכדורסל – להכניס את כדור העור הכתום לתוך חישוק המתכת – פשוט לא מעניינת אותו. עונה אחרי עונה הוא סיים עם כמות נקודות חד ספרתית אבל עם כמות הריבאונדים הגדולה בליגה ובחמישיית ההגנה של העונה.
איך שחקן בגובה 2.01 מטר ביום חם זוכה שבע פעמים ברצף בתואר מלך הריבאונדים? איך שחקן שהגיע לליגה בגיל כל כך מאוחר מצליח לשמור על יכולת גבוהה לאורך כל כך הרבה שנים? התשובה מתחלקת לשניים:
1. גנטיקה. הגוף של דניס רודמן היה יצירת מופת של הגנום האנושי - השרירים, הגמישות, היכולת להתפתל ולהביא כל איבר לכיוון הנכון. את הכינוי "התולעת" הוא אמנם קיבל מאמו בילדותו, מאחר שהיה מתפתל כמו תולעת בזמן שהיה משחק "פינבול", אבל הוא ישב עליו בול גם כשחקן – כזה שהציג יכולת מופלאה לקפוץ לאותו כדור פעם שנייה ושלישית בלי לאבד זמן או גובה.
2. נחישות. דניס רודמן אף פעם לא ויתר או פחד, גם כשמולו עמדו מפלצות אזור הצבע הגדולות בעולם (ד"ש לשאקיל). אף פעם לא עניין אותו מה יהיו ההשלכות של פעולה מסוימת כל עוד היא היתה מסתיימת עם כדור חוזר אצלו ביד.
האם האופי המורכב והאישיות הביזארית שלו מנעו ממנו להיות גדול יותר? מפוקס יותר? מצליח יותר? לעולם לא נדע. מה שבטוח הוא שעם אופי אחר היינו מפסידים את אחת הדמויות הכי צבעוניות שדרכו על פרקט. אז הוא התחתן עם עצמו, מה יש? אף אחד לא מושלם.
מתוך הספר של שרון דוידוביץ' ואלעד זאבי, "נבחרת החלומות – 50 הגדולים בדור האחרון". לחצו כאן לרכישת הספר לפני צאתו .
לפנייה לכתב/ת 
