"הוא היה אגדה, ואגדות לא מתות אף פעם" | דיווח מיוחד מזירת מותו של קובי בראיינט
זמן קצר אחרי הבשורה הנוראה, מאות מעריצים בחולצות של הלייקרס הנושאות את שמו נהרו לזירת התרסקות המסוק בפרברי לוס-אנג'לס. מבכים את מותו הטרגי של השחקן האגדי, מסרבים להאמין, מבקשים להיפרד בפעם האחרונה מהאליל שלהם: "אני לא מכירה כאן אף אחד, אבל אנחנו מרגישים כמו משפחה. מתאבלים ביחד". דיווח מיוחד מלוס-אנג'לס
שעה קלה לאחר מותו הבלתי נתפס של קובי בראיינט בהתרסקות מסוק, כבר הגיעו לזירת האסון עשרות מעריצים וסקרנים. לא עבר זמן רב, והעשרות הפכו למאות, רבים מהם לבושים בחולצות הלייקרס הנושאות את שמו ומספרו של השחקן שהסב להם כל כך הרבה רגעים של אושר, ועכשיו הם מבכים את מותו הטרגי, מסרבים להאמין. משטרת לוס-אנג'לס הפצירה בהם לא להגיע, אבל הם התעלמו, מבקשים להיפרד בפעם האחרונה.
חקירת מותו של בראיינט: "הטייס איבד שליטה"
המחוות המרגשות של שחקני ה-NBA לקובי בראיינט
מייקל ג'ורדן: "הוא היה כמו אח קטן עבורי"
אבל בעולם הספורט: קובי בראיינט נהרג
ג'יאנה בראיינט בת ה-13 נהרגה יחד עם אביה קובי
בוקר יום ראשון הוא שקט למדי בלוס-אנג'לס. הרחובות כמעט ריקים ממכוניות, וגם הולכי רגל בקושי נראים. אבל אתמול, ה-26 בינואר 2020, מאות מכוניות ואנשים נהרו לפרבר השקט קלבסאס. אף אחד לא היה צריך לשאול מה קרה, כולם כבר ידעו. את העשן העולה מהמסוק המפויח ניתן היה לראות מרחוק, גם מספר שעות לאחר שהתרסק על תשעת נוסעיו. בראיינט ובתו ג'יאנה בת ה-13 היו בדרכם למשחק כדורסל באקדמיית הספורט "ממבה" (על שם כינוי של קובי) בת'אוסנד אוקס, השוכנת צפונית ללוס-אנג'לס.
בכל העולם הכירו את קובי. חמש פעמים אלוף NBA, פעמיים MVP של סדרת הגמר, 18 פעמים אולסטאר. אבל עבור תושבי לוס-אנג'לס הוא היה הרבה יותר מכדורסלן נערץ. הוא היה גיבור ואדם אהוב. לא רק שחקן מופלא, אלא אינטליגנט במיוחד, דובר שפות, נעים ואדיב, ומעל לכל - איש משפחה. תמיד ראיתם אותו עם חיוך על השפתיים, וגם אחרי שפרש מכדורסל המשיך לעבוד ולתרום. "אני לא מסוגל להפסיק לעבוד", אמר פעם בראיון.
"הערצתי אותו", אומר עומאר שיין (26), שהגיע לאזור מיד אחרי ששמע את הדיווח על מותו. "אני גר חצי שעה מכאן, לא ידעתי בכלל לאן אני נוסע. פשוט נכנסתי למכונית והתחלתי לנסוע. רק כשהגעתי לכאן התחלתי לעכל את מה שקרה". הבחור המקועקע בעל השרירים משתנק לרגע ומפסיק לדבר. שדמעות חונקות את גרונו. הוא מסתכל על העשן שעוד נראה בבירור עולה מהגבעות שמאחור וממשיך: "אני עדיין מתקשה להאמין. לא מזמן הוא העלה קליפ של בתו ג'יאנה מאימון כדורסל. הם היו כל כך קרובים. מזעזע אותי שהם הלכו ביחד".
"השחקן הכי אהוב והכי נערץ"
בראיינט התגורר עם משפחתו באזור אורנג' קאונטי, כ-45 דקות נסיעה מדרום לאל-איי. הוא נהג להגיע בהליקופטר לכל מקום כדי להתגבר על התנועה הכבדה הידועה לשמצה בעיר. ביום ראשון שרר ערפל לא אופייני באזור, וייתכן שהקשה את הראות על הטייס המיומן. עם זאת, טרם נמסרה הסיבה להתרסקות, וייתכן שייקח עוד זמן עד שהחוקרים יגלו מה באמת התרחש.
באזור קלבסאס והסביבה גרים ישראלים רבים, וכך ניתן היה לשמוע גם עברית בין מאות האנשים שהגיעו להתאבל על מותו בטרם עת של בראיינט. אחד מהם הוא העיתונאי לשעבר נועם ניב שמתגורר בשכונה. "ראיתי אותו במשחקו הראשון בליגת הקיץ נגד דטרויט ב-1996. הוא היה ילד בן 17 שעושה מה שהוא רוצה על המגרש", הוא משחזר. "ראיתי אותו במשרד הפרידה שלו, קולע 60 נקודות ומסיים עם משפט הפרידה: 'ממבה אאוט'. קובי ביחד עם מג'יק היה הספורטאי האהוב ביותר בתולדות לוס-אנג'לס, הוא והלייקרס היו אחד. חמש אליפויות ו-20 שנה עם אותה קבוצה. מי שראה אותו באימונים יודע מה מהות המנטליות שלו: שילוב של 'קילר אינסטינקט', מוסר עבודה מטורף ו-ווינריות הרסנית. אני זוכר משחק אחד שבו הוא לא היה במיטבו, ובחצות – אחרי שצוותי הטלוויזיה התקפלו - הוא חזר למשחק וזרק לסל במשך שלוש שעות ברציפות".
אלכס קולידג' הגיע לקלבסאס עם שלושת ילדיו, כולם לובשים את חולצות הגיבור שלהם. שניים עם המספר 24, אחד עם המספר 8. קובי היה השחקן היחיד שקבוצתו תלתה על גג האולם את שני מספרי חולצתו. "כולנו אהבנו את קובי", אומר אלכס. "תראי את כל האנשים כאן, יש כאלו שבכלל לא צופים בכדורסל, אבל הם עדיין הגיעו כי קובי היה מוסד בלוס-אנג'לס. השחקן הכי אהוב והכי נערץ. כל כך נהנינו לצפות בו ביחד. הוא היה מישהו שבאמת יכולת להעריץ, לא שחקן כמו כל האחרים. גם הרקע שלו היה שונה: הוא היה רהוט, דיבר יפה, תמיד התנהג במקצועיות, על המגרש ומחוצה לו. הוא היה אגדה, ואגדות לא מתות אף פעם".
מעריץ נוסף אומר: "אנשים בכל העולם מתאבלים היום על קובי, אבל האבל שלנו כאן בלוס-אנג'לס כבד יותר. הוא היה כמו בן בית, משפחה, למרות שבחיים לא פגשנו אותו".
"הלב נשבר. איזה הפסד ענק"
אנשים שהגיעו לזירה מכל רחבי העיר ואף מחוצה לה החנו את רכביהם בכל רחוב ומרכז קניות אפשרי, והלכו ברגל לאזור התאונה. תימרות העשן עולות מהגבעות המקיפות את קלבסאס והמסוק שחג מעל לזירת התאונה הנחו אותם. אחת מהם היא ליאן רוט. "אני לא מעריצה גדולה של כדורסל, לא רואה משחקים וממש לא מתעניינת, אבל איכשהו קובי תמיד הרשים אותי", היא מסבירה. "מדי פעם הייתי מציצה במשחק של הלייקרס כשבעלי והילדים היו צופים, ורואה ראיונות שלו בתקשורת. הוא תמיד דיבר יפה והיה מרשים למראה. כל מי שאני מכירה אהב את קובי. הוא שימש דוגמה לילדים שלי, ששניים מהם משחקים כדורסל".
אדם נוסף שהגיע להיפרד הוא טיירון, בן 22, תושב אחת השכונות הקשות בעיר המלאכים. "הייתי בקלות יכול להידרדר לפשע, אבל מה שהציל אותי היה הכדורסל", אומר הצעיר שהגיע לבוש בחולצה צהובה עם המספר 24. "הסתכלתי על שחקני כדורסל בהערצה, במיוחד על קובי. כשכולם מסביבי התעסקו בשטויות, אני הלכתי לשחק, רציתי להיות כמוהו. הלב שלי נשבר שקובי מת. אהבתי אותו. אני עדיין לא קולט שהוא מת. איזה הפסד ענק".
ואישה אחת בשנות ה-50 לחייה הסבירה טוב מכולם איך כדורסלן אחד שאיחד כל כך הרבה אנשים בזמן שריחף באולם, קלע סלי ניצחון מדהימים וגרף אליפויות, עשה זאת שוב במותו: "הגעתי לכאן כי רציתי להיות ליד אנשים שאהבו את קובי והעריכו את מה שהוא עשה למען הלייקרס ולמען העיר שלנו. אני לא מכירה כאן אף אחד, אבל אנחנו מרגישים כמו משפחה. מתאבלים ביחד".
לפנייה לכתב/ת 
