בגרות באנגלית: ההצלחה הצעירה של הממלכה

העולם כבר התרגל לזה. ספרד, ולא משנה באיזה גיל, מגיעה לטרוף. היה קשה להתפלא שלשום, בגמר מונדיאל הנערים (עד גיל 17) בהודו, כשסרחיו גומס – כישרון מלה מאסיה של ברצלונה - כבש פעמיים בחצי השעה הראשונה. אבל עבור מי שצפה בכדורגל צעיר בחודשים האחרונים, היה קשה מאוד להתפלא ממה שקרה לאחר מכן.

היריבה בגמר בכלכותה הייתה אנגליה, שצימצמה עוד לפני ההפסקה ובבליץ של ארבעה שערים במחצית השנייה ניצחה 2:5, נקמה בספרד על ההפסד בפנדלים בגמר יורו הנערים לפני חמישה חודשים והניפה את הגביע בפעם הראשונה בתולדותיה. לפני מספר חודשים זו הייתה אנגליה עד גיל 20 שזכתה בדרום־קוריאה במונדיאל הצעירות לראשונה בהיסטוריה, ובכך הפכה למדינה השנייה שמשלימה דאבל באותה שנה (ברזיל עשתה זאת לפניה). בין שתי ההנפות הללו היא גרפה את התואר גם ביורו הנוער שנערך בגיאורגיה. שלוש קבוצות גיל ודור אחד שמסעיר את אנגליה – מולדת הכדורגל שמאז 1966 לא מבינה איך העולם ברח לה.

נבחרת הנערים מאושרת(צילום: AP)

מתחילים לייצר דור מוצלח כזה דרך המאמנים. בעולם כבר הבינו את העניין. לא כל מאמן יכול לאמן נוער, מדובר במומחיות שונה לחלוטין, מקצוע כמעט אחר. וכך, ההתאחדות האנגלית נתנה את התפקיד בנבחרת הנערים

 לסטיב קופר הוולשי, שהתבלט באקדמיית הנוער בליברפול. מאמן הנוער קית' דאונינג לא מצא את עצמו עד שהגיע להתאחדות והתחיל להתקדם. פול סימפסון מהנבחרת הצעירה עבר פה ושם, ולבסוף הפך לאיש ששבר את ההמתנה האנגלית לתואר גדול.

לצד זאת, כל הנבחרות הצעירות עברו לשחק באותה שיטה (4־2־3־1). ספרד לימדה את העולם שכך עושים זאת, ואנגליה לא התביישה ליישם. וכמובן, דרושים שחקנים טובים. זה נשמע מובן מאליו, אבל עד לאחרונה המועדונים באנגליה לא ראו עין בעין עם ההתאחדות. סימפסון ציין כי לדעתו הסיבה לכישלונות העבר של הצעירה הייתה חוסר שיתוף פעולה מצד הקבוצות, שלא שיחררו שחקנים. הפעם הוא קיבל את כל מי שרצה (למרות שהטורניר נפתח לפני סיום העונה), מאחר שהמועדונים החלו להאמין שההתנסות תתרום להתפתחות הכישרונות.

הזכייה של אנגליה הצעירה(צילום: AFP)

וישנה עוד נקודה מעניינת שבעיתון "גרדיאן" התייחסו אליה בהרחבה. גרמניה, צרפת, הולנד, שווייץ ושוודיה הן רק חלק מהנבחרות ששינו את פניהן בזכות האינטגרציה של שחקנים מרקעים שונים, ובעיקר בני מהגרים. אנגליה הולכת בעקבותיהן: 13 משחקני סגל הנערים הוגדרו כ"שחורים, אסיאתים או בני מיעוטים אחרים". רובם היו שחקני הרכב. גם שתי הנבחרות המצליחות האחרות נהנו מסגלים מגוונים. כך, למשל, אחד מכוכבי נבחרת הנערים, אנג'ל גומז, השחקן הראשון בתולדות הפרמייר־ליג שנולד בשנות האלפיים (נכנס כמחליף במנצ'סטר יונייטד בסוף העונה שעברה), הוא בן לכדורגלן פורטוגלי שהשתקע באנגליה.

כמובן שלא הכל ורוד. המועדונים משחררים את השחקנים לטורנירים, אך כשהצעירים חוזרים לאנגליה – הם בעיקר מעודדים מהצד. שלשום, בזמן שהנערים זכו באליפות העולם, הובקעו 18 שערים בפרמייר־ליג. ארבעה בלבד היו תוצרת מקומית. מנתונים של המרכז הבינלאומי למחקר ספורט, נכון לתחילת אוקטובר ניצבת הפרמייר־ליג העונה במקום השלישי מבין 31 ליגות באירופה בקטגוריית השימוש בזרים (קיבלו 61.2 אחוז מהדקות).

נבחרת הנוער בטירוף(צילום: מתוך טוויטר)

שימו לב מה קורה לשחקני הסגל שזכה במונדיאל עד גיל 20: רק ארבעה־חמישה מקבלים דקות בפרמייר־ליג, ולא בקבוצות בכירות. לגדולות אין סבלנות לצעירים, וחלקם נשלחו להשאלה בליגות הנמוכות. מנג'ר ארסנל ארסן ונגר טען כי האחריות לטיפוח הדור הבא מונחת על כתפי המנג'רים בליגה: "יש כאן דור יוצא דופן בעוצמתו, אבל הילדים האלה לא מקבלים מספיק הזדמנויות. אני נחוש ורוצה לעשות את זה".

דוגמה מצוינת מגיעה ממנצ'סטר סיטי. אחד הגיבורים של שלב הבתים במונדיאל הנערים היה הקשר ג'יידון סאנצ'ו. הוא היה עד כדי כך טוב, שלפני שמינית הגמר דרשה קבוצתו שיחזור ונתנה לו הופעת בכורה בליגה בגיל 17. אבל זו לא הייתה סיטי, אלא דורטמונד. הקשר היה שייך לסיטי עד הקיץ, אבל היא סירבה להבטיח לו דקות משחק – והגרמנים קפצו על המציאה. לעומת זאת, הקשר ההתקפי פיל פודן עדיין שייך לסיטי. הוא כבש צמד בגמר הנערים ונבחר למצטיין הטורניר. מי יודע איך ייראה העתיד שלו בקבוצה? פפ גווארדיולה רוצה תארים, הבעלים רוצים שמות נוצצים ויקרים, ואין פנאי לפיתוח הכדורגל האנגלי.

האיש שסיטי נתנה לו ללכת. ג'יידון סאנצ'ו(צילום: רויטרס)

האיש שסיטי צריכה לשמור עליו. פיל פודן(צילום: AP)

וכאן הקו שמפריד בין אופוריה למציאות. הדור הצעיר של אנגליה הוא הדבר האמיתי, אבל כדי שיביא תארים גם בבוגרת - הוא צריך לשחק.