"אדם נחמד ומאמן יהיר": 120 שנה להולדת בלה גוטמן
ב-27 בינואר 1899 נולד מי שנחשב למאמן היהודי הגדול בכל הזמנים, שגם כיכב בתחילת דרכו ככדורגלן בהונגריה ובאוסטריה. נח קליגר ז"ל, שהכיר אותו אישית, סיפר לפני מספר שנים על דמותו של האיש - כולל השוואה למוריניו ואגדת הקללה המפורסמת על בנפיקה. האזינו להקלטה המיוחדת
היום לפני 120 שנה, ב-27 בינואר 1899, נולד בלה גוטמן - היהודי-הונגרי שהפך לימים לאחד מגדולי השחקנים והמאמנים היהודים בכדורגל העולמי, ולמי שנחשב לאחד המאמנים הגדולים אי פעם באופן כללי. ב-1961 וב-1962 הוביל גוטמן את בנפיקה ליסבון לשתי זכיות רצופות בגביע אירופה לאלופות, אחרי ניצחונות במשחקי הגמר על ברצלונה וריאל מדריד (עם די סטפנו ופושקאש) בהתאמה.
נח קליגר ז"ל, העיתונאי וניצול השואה שהלך לעולמו בחודש שעבר, סיפר על ההיכרות שלו עם גוטמן בימים שבהם היה עורך מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"."דיברתי הרבה פעמים עם בלה גוטמן, גם בחו"ל וגם בארץ. הוא ביקר כמה פעמים בארץ. הוא היה איש שיחה אינטליגנטי מאוד. כבן אדם הוא היה אדם נחמד, אבל כמאמן הוא היה משהו כמו מוריניו. מאוד יהיר, מאוד בטוח בעצמו", אמר קליגר בשיחה שהוקלטה איתו במאי 2014, לצורך כתבה בגלי צה"ל לקראת גמר הליגה האירופית בין בנפיקה לסביליה. האזינו לקטעים נבחרים מהשיחה (בסרטון המצורף).
"הוא היה בין הראשונים שהגו את שיטת 4-2-4, עם ארבעה חלוצים, במקום 5-3-2 שהייתה נהוגה לפני כן", סיפר קליגר. המערך של גוטמן היה בסיס לשיטות נוספות בכדורגל העולמי שהתפתחו בהמשך. "הוא יכול היה לדבר שעות על כדורגל. הוא ישב איתי פעם בתל אביב שש שעות. הוא דיבר חמש שעות וחצי, וחצי שעה אני הכנסתי כמה מילים. הוא נתן לי שיעור מלא על התפתחות הכדורגל, הקבוצות השונות והנבחרות השונות. הוא היה איש שיחה נעים מאוד. הוקסמתי מהאיש הזה. כמאמן הוא היה קשוח ביותר, מין ז'וזה מוריניו, אבל כאדם הוא היה הרבה יותר סימפטי מאשר מוריניו".
גוטמן, יליד בודפשט, כיכב כשחקן במ.ט.ק ההונגרית ולאחר מכן בהכח וינה, הקבוצה היהודית המפוארת שזכתה באליפות אוסטריה ב-1925 והגיעה לסופה ב-1938 בעקבות האנשלוס - סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. גוטמן הספיק לאמן את הכח לפני שהוא פורקה. מלבד בנפיקה, שבה זכה בתהילת עולם, הוא אימן שלל קבוצות לאורך 40 שנות קריירת האימון שלו - כולל מילאן, הונבד ההונגרית, סאו פאולו, פורטו, פניארול מאורוגוואי ופנאתינייקוס. ב-1981 הלך לעולמו.
לימים נקבע 27 בינואר כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה (בעקבות שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בתאריך הזה), וכיהודי חייו של בלה גוטמן נקשרו גם לשואת יהודי אירופה. הוא נשלח למחנה
עבודה והצליח בסופו של דבר לברוח ולשרוד את השואה, שבה נספו רבים מבני משפחתו וקרוביו, בהם אביו ואחותו. לאורך השנים הוא סירב להרחיב בנוגע לשואה ולסיפור ההצלה האישי שלו. גם לפני עליית הנאציזם, גוטמן סבל בחייו פעמים רבות מהאנטישמיות בהונגריה ובאוסטריה.
גוטמן שם את בנפיקה, כאמור, על מפת הכדורגל העולמי. נוסף על כך, הוא האיש שהתעקש על החתמת אוסביו, כשעוד היה צעיר אלמוני. יליד מוזמביק הפך בהדרכתו לכוכב הפורטוגלי הגדול ביותר עד כריסטיאנו רונאלדו. אבל ההיסטוריה זוכרת את גוטמן גם בגלל הסיפור על "הקללה" שהטיל על בנפיקה. לאחר הזכייה השנייה בגביע היבשתי, גוטמן ביקש מראשי המועדון העלאה במשכורת. מאחר שהם סירבו, הוא החליט לעזוב בטריקת דלת, לא לפני שהצהיר ש"גם בעוד 100 שנה בנפיקה לא תזכה בתואר אירופי".
מאז 1962 העפילה בנפיקה שמונה פעמים לגמר של מפעל אירופי (חמש פעמים לגמר גביע אירופה והשאר בגביע אופ"א או בליגה האירופית), ובכל המקרים היא הפסידה. גם משלחת שהשמיעה תחנונים ובקשת סליחה על קברו לפני הגמר האירופי ב-1990 מול מילאן לא עזרו, בדרך לעוד הפסד.
לפנייה לכתב/ת 
