מאמן על המגרש
לא חייבים להיות כדורגלנים גדולים כדי להפוך למאמנים טובים, אבל אם למאמן יש היסטוריה על המגרש אז עדיף שזה יהיה במרכז המגרש. אורי קופר מסביר למה לשחקני קישור יש סיכוי טוב יותר להצליח על הקווים וגם מסמן שחקן פעיל שיכול להפוך למאמן גדול
למאמנים מוצלחים יכול להיות כל רקע. יש חלוצי עבר, יש שוערי עבר, יש כאלה שמעולם לא שיחקו כדורגל מקצועני, אבל עושים עבודה אדירה כמאמנים. עם זאת, ברור לגמרי ששחקנים שהופיעו בקישור המרכזי או האחורי הם אלה שהופכים למאמנים יותר מאחרים. עם נתונים פשוט אי אפשר להתווכח.
מבט על הקבוצות הגדולות בעולם מראה זאת היטב. פפ גווארדיולה היה קשר אחורי. גם דייגו סימאונה, ששונה ממנו לגמרי בסגנון המשחק/אימון היה כזה. אלוף העולם דידייה דשאן היה קשר אחורי ולפניו בקישור שיחק זינדין זידאן. אנטוניו קונטה היה קשר מרכזי או ימני וגם המאמנים האיטלקים המובילים האחרים כמו קרלו אנצ'לוטי ומסמיליאנו אלגרי שיחקו באותה עמדה. ז'וזה מוריניו שיחק רק עונה אחת בליגה הבכירה של פורטוגל, אבל כקשר וגם מאמנים אחרים שאולי מוכרים פחות לציבור מימי המשחק שלהם, כמו קיקה סטיין של ברצלונה והאנה-דיטר פליק מבאיירן מינכן, הופיעו במרכז המגרש. ומה תגידו על הדור החדש? פרנק למפארד היה קשר מרחבה לרחבה ומיקל ארטטה ידע לעשות הכל בקישור.
כן, יש אחרים, זה ברור, ובטח כבר חשבתם על יורגן קלופ (ששיחק מגן ימני וחלוץ אז בעצם גם הוא עשה הגנה והתקפה), אבל המטרה היא להראות את ההבדל הגדול בין קשרים שמצליחים כמאמנים לבין אחרים, שיש פחות. והדבר נכון גם ברמות פחות גבוהות של המשחק. בשנות האלפיים למעלה ממחצית מהתארים בהן זכו קבוצות בליגות המקצועניות באירופה היו של קבוצות שהמאמנים שלהם היו קשרים לשעבר.
למה בעצם? יש כמה סיבות. "ברור שקשרים נוטים להצליח יותר ממאמנים", אמר לא מזמן הקשר לשעבר ג'ואי ברטון, שמתחיל את דרכו כמאמן. "הקשרים נמצאים במרכז המגרש, מתקשרים כל הזמן עם ההגנה וצריכים להסתכל עם עין אחת על ההתקפה. אנחנו במרכז הקבוצה. יותר מזה, קשרים שהיו יחסית איטיים הופכים למאמנים הכי טובים כי הם תמיד חיפו על כך במהירות מחשבה. גווארדיולה הוא הדוגמה הטובה ביותר".
ברטון דיבר בעצם על הבנת משחק, שחייבת להיות לקשרים המתקשרים עם החוליות האחרות, ואפשר לומר שגם הבנה טקטית, הנרכשת כתוצאה ישירה מהימים כשחקנים בעמדה עוזרת. ויש עוד דברים כמו מנהיגות (מאמנים אוהבים לשים מנהיגים בקישור), הניסיון בלכוון אחרים והעובדה שהם מכירים את שני הצדדים של המגרש בצורה די שווה, מכיוון שצריכים לתרום הגנתית, התקפית וגם בבנייה מאחור. העמדה השנייה המצליחה ביותר באימון, אגב, היא של מגנים, שגם הם עושים הגנה והתקפה.
רבים זוכרים דברים שאמר ג'ורדי קרויף כשנה לאחר שהגיע למכבי ת"א. "יש לי תיאוריה שהמאמנים הטובים ביותר הם כאלה שהיו קשרים אחוריים כמו המאמן שלנו פאולו סוזה", סיפר ההולנדי בזמנו בראיון באנגליה. "יש תמיד שחקנים אחרים מסביב לקשרים, כך שחייבת להיות להם מודעות טובה ויכולת לקבל החלטות טובות במהירות". אגב, מאמן מכבי ת"א הנוכחי, ולדימיר איביץ', שהגיע אחרי קרויף, היה קשר התקפי שבשנות הקריירה האחרון ירד אחורה למרכז המגרש.
בשנה האחרונה החל ססק פברגאס לדבר כמעט בכל ראיון על העתיד שלו. פברגאס רק בן 32, נמצא בשנה האחרונה במונאקו, אבל הוא מתכונן, רושם דברים שהמאמנים אומרים או את הפעולות שהם נוקטים בסיטואציות שונות. פברגאס השחקן היה התגלמות של הקשר המרכזי שיודע לעשות הכל מהכל. הוא אולי לא היה הכי טוב שיש, לא במקום הראשון, אבל סט היכולות שלו כן היה שלם. עבודה הגנתית, בניית התקפות עם הכדור, תנועה ללא הכדור, סיומת מול השוער – הכל.
לכך אפשר להוסיף שפברגאס התאמן מצד אחד של גווארדיולה והטיקי-טאקה ומהצד האחר אצל מוריניו, שמעדיף משחק עם כדור אצל היריבה. הוא למד מקונטה, מארסן ונגר, ויסנטה דל בוסקה ומאוריציו סארי. הוא שיחק כמעט בכל מערך ובכל סגנון, בשלוש ליגות שונות. לפני שנה פברגאס סיפר שהוא מאמין שבעוד עשור, אולי עשור וחצי, הוא יהיה מאמן של קבוצה גדולה. יש לו נקודת פתיחה מצוינת, קודם כל בזכות התפקיד שלו.
לפנייה לכתב/ת 
