לא מפסיקות לדבר: יומן מסע מאגמה צ'אלנג'

הבוקר הגיע ואני מנצלת את העובדה שהמקלחת עדיין נטושה. מקלחת, כידוע, היא הדרך הקלה והיעילה להגיע אל האושר המושלם. חוזרת אל מתחם האוהלים ישר לעיסוי פנים מפנק אל מול תנור העצים מאורלי המקסימה. אורלי מבסוטה מאיך שאני יודעת "להתמסר לפינוק" ואני פשוט מתמוגגת מעונג. "אורלי, זה מדהים! איפה למדת לעשות את זה?" אורלי מצחקקת במבוכה, "בשום מקום. המצאתי את זה עכשיו". לדעתי יש פה סטארט אפ.

רוצה לצאת לחוויה של פעם בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'

חוויה מיוחדת במינה(צילום: איה בן עזרי)

בינתיים כולן מתעוררות לסדר יום נשי טיפוסי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, הסתובבתי ימינה או שמאלה, ומייד התחלתי לפטפט עם השכנה. התחלתי? יותר נכון - המשכתי. שיחה טיפוסית בין נשים מתחילה במילים: "אז את שומעת? - ", והיא מהווה המשך ישיר של השיחה שקיימתי איתה (או אם מישהי אחרת) לפני דקה (או שעה, או בשבוע שבעבר - או אולי עדיין לא?).

ללמוד דברים חדשים(צילום: איה בן עזרי)

לפני ארוחת בוקר אנחנו נהנות משיעור פילאטיס עם גילי וזה זמן מעולה להציג את צוות מאגמה: יושבי הג'יפ המוביל ופורצי הדרך שמנהלים את השיירה שלנו.

נתחיל בדינה המלווה: השם המלא שלה הוא דינה-על-סטרואידים: כדור מרץ מהלך, או אולי יותר נכון מקפץ ורץ.

"הנה, כאן!" היא צועקת,"צלמו אותי כאן!" ומצביעה על שפיץ מחודד של סלע בזלת בגובה שלושה מטרים שעד הרגע התנוסס לו בשקט בנוף הנפלא ללא הפרעה במשך מיליוני שנים.

"אבל רגע! אני הולכת לעשות לשם קפיצה, עם סלטה - תהיו מוכנות עם המצלמה! אבל שלא ייראה מבויים!". אנחנו מתגלגלות מצחוק. מדי פעם במשך המסע נשמע קולה בקשר: "בנות! מה עם חידון טריוויה? או אולי תחרות בדיחות! מותר גם על בדיחות על בלונדיניות!", ובכל רגע הוא מוכנה להעביר לנו שיעור פלמנקו בהתנדבות.

"דינה, איזה דבר חדש למדת מהמסע איתנו?". "אה! זה קל! שנשים יודעות לצלם, לדבר ולאכול עוגיות באותו זמן! אבל עכשיו ברצינות: למדתי שנשים יודעות שהם יכולות ליהנות, לקחת את מה שמגיע להן ובו בזמן גם לפרגן", והיא מוסיפה שזה רק מחזק אצלה את הידיעה שנשים יכולות לעשות כמה דברים באותו זמן.

איתה ברכב המוביל היפוכה הגמור: רונה המדריכה. שקטה ורצינית, מלאת ידע. אדיבה ונדיבה. "בנות, בבקשה להקפיד לשמור על רווחים" קולה הבוטח בקשר נוסך בנו בטחון. "צוות מאסף, דווחו שיצאתם לכביש", "צוות מאסף על הכביש", "תודה רבה" נשמע הקול השלו בקשר. אויש, כמה היא מנומסת, אנחנו מתמוגגות מנחת.

רונה המדריכה. "הקול שלה בקשר מרגיע אותנו"(צילום: נירה שפק)

"רונה, איזה דבר חדש למדת במסע איתנו?", "היום למדתי על עמק הזזרה שהוא עמק קרחונים עתיק ואחד המרשימים באירופה", זאת רונה.

ד"ר סימה היא רופאת המסע - מצויידת בציוד הרפואי המתקדם ביותר ובתשתית טכנולוגית שפותחה על ידי נאס"א. הציוד העיקרי שלה הוא תיק גדול עם המון תרופות, שלט שכתוב עליו "רופאה", אותו תולים בלילה על האוהל שלה והמון שלווה וקור רוח. עם זה היא אמורה להסתדר. אנחנו מבקשות ממנה: "סימה, באמת, שבי, תנוחי, תיהני מהנוף. את בחופש".

- "סימה, איזה דבר חדש למדת מהמסע איתנו?" "שאתן כנות, מתקתקות, אינטליגנטיות, מפרגנות ועם הרבה שמחת חיים".

שילה הוא הרכש המקומי שלנו. הוא גר בספרד כבר מעל עשר שנים ומחבר בינינו ובין האוכלוסייה המקומית, שאמנם התגלתה כאוסף של אנשים מקסימים ואדיבים, אבל העובדה שהם לא יודעים שום שפה חוץ מפורטוגזית, היא בעוכריהם, והופכת את שילה לנכס בעל ערך.

להתחבר לטבע(צילום: איה בן עזרי)

שילה כנראה לא למד כלום מאיתנו, אז נסיים בעמית הצלם שעדיין לא איבד לגמרי את היכולת לסמוך על חבורת האווזות שמקיפה אותו ובכל רגע נתון שולף את המצלמה והחצובה ומכניס אותנו למסגרת: "עמית איזה דבר חדש למדת מהמסע איתנו?". "האמת? לא ציפיתי שתהיה כל כך הרבה סבלנות וסובלנות בין נשים בכזאת קבוצה גדולה!"

אז זהו, יוצאים לדרך - אבל רגע, הסתבר שיש עוד סיבה למסיבה – יש יום הולדת! אנחנו קופצות על ההזדמנות לסשן ריקודים ושירים נוסף. ועכשיו אין יותר תירוצים – עוד יום במסע מתחיל!

רוצה לצאת למסע משנה חיים? מחכים רק לך במאגמה צ'אלנג'