"אל תוותרי על שום חוויה"

צפון הודו. ערב שישי. החבר'ה שאיתי שרים שירים שאני לא ממש מכיר את המילים שלהם אבל זוכר את המנגינה מסבא. אוכלים מלא אורז (קצת כמו בצבא) ופתאום, געגועים הביתה. אל תתלהבי אמא, זה לא אומר שאני חוזר, אבל תדעי שאני מתגעגע. אני רואה פה דברים מדהימים ופוגש אנשים מרתקים מכל העולם. אבל לפעמים, ברגעים כאלה, עולה לי פתאום הגעגוע. חושב עליכם בבית עכשיו, בטח יושבים ליד השולחן, אוכלים את האוכל הטעים שאת מכינה, אבא בטרנינג, יובל עם השטויות והצחוקים שלו ומיכלי כבר מה זה גדולה.

• רוצה להתרגש? הצטרפי עכשיו למסע מאגמה צ'אלנג' לארמניה
  

שניה יש הודעה.

טוב כנראה שגם את חשבת אותו דבר עכשיו. מקבל הודעה ממך: "שבת שלום אמירי, שמור על עצמך. אוהבים". קצר, כי את מכירה אותי. דווקא עכשיו בא לי שתכתבי עוד. שתשלחי תמונה. פתאום אני קולט (שלא תשתמשי בזה נגדי אחר כך, כן?), שהטעם המתוק של השבת בבית- זה הטעם שאת עושה. עם ההכנות והריח של הבישולים ומה לא הייתי נותן בשביל ביס מהרוסטביף שלך עכשיו?? אבל בעיקר אני יודע, אמא, שמשפחה זה לא רק ריחות ובישולים. אלא זה אתם , את ואבא, שעושים את הבית.

אמא והחברות מהג'יפ(צילום: איה בן עזרי)

בכלל, במסע הזה יש לי זמן לחשוב ולהבין כמה עשית בשבילי כל השנים. חגים, הסעות, ההוקי שהייתי מכור אליו, כל השיעורים הפרטיים שנזקקתי להם ורישיון נהיגה וליומולדת אני רוצה גלשן ואז, בתיכון, תקופה קשה. לך ולי. וכן, אני יודע שלא הייתי הבן הכי קל, אבל אלא דברים

 שאתה מבין רק אחרי זמן. אפילו בצבא לא קלטתי. אולי כי בצבא לא היה לי זמן לחשוב. אני רק זוכר אתכם מגיעים לבקר אותי בכל חור, תמיד עם אוכל שמספיק לכל החבר'ה, ושמיכת פוך לחבר שאמרתי לך שאין לו שמיכה, ולפעמים, כשצריך גם אוכל לכל הצוות.

אבל פתאום אני פה, ברוגע, נושם, וקולט מה הדברים שבאמת חשובים לי בחיים. אני רואה משפחות של אנשים שחיים כאן, שומרים אחד על השני, מחבקים. וזה כמו תמונת מראה למשפחה שלנו. את מבינה למה אני מתכוון?

לא הייתי מאמין שהדבר שיהיה לי הכי חשוב כאן זה הבית. שניה, יש עוד הודעה. תמונה. אמא!!! את לא נורמלית? השתגעת?! מה זאת התמונה הזאת?! "אמירי, שולחת לך תמונה שלי מארמניה היפה כל כך! יחד איתי בתמונה כל החברות מהג'יפ! שבת שלום! בי אהוב שלי!"

כמה יפה ארמניה(צילום: איה בן עזרי)

אני קורא שוב ושוב את ההודעה, רואה את התמונה שלך בבגדים של מאגמה צ'אלנג' ואחרי ההלם והצחוק אני עונה לך: "אימוש! שיחקת אותה!" אז מתברר שבאמת יצאת למסע! את, אמא? ג'יפים? שקי שינה? אוכל בשטח?! מודה שאני קצת בשוק בהתחלה, אבל תכלס אמא? שיחקת אותה. והאמת, הכי האמת? מגיע לך.

אני מקווה בשבילך שלא לקחת את כל הבית בתיק, רוצה שתדעי שאם הופכים את הגרביים זה נחשב לזוג גרביים חדש (תנסי! בחיי!). ובעיקר, משביע אותך לנסות הכל!! להעיז, לא לוותר על שום חוויה. את כבר שם אמא, אז תמצי כל רגע.

אל תוותרי על אף חוויה(צילום: איה בן עזרי)

ודבר אחרון, וזה ממש ברצינות- תגידי לחברות שלך בג'יפ שהן הרוויחו את האישה הכי מדהימה שאני מכיר. וזאת האמא שלי. אלופת העולם. שלא מפחדת מכלום ועושה מה שבראש שלה!

שבת שלום אמא שלי,

אוהב ומתגעגע, אמיר.

נ.ב. אבא אמר לי שאת הולכת לעשות אומגה מראש מבצר. אני יודע שיש לך פחד גבהים, אבל דיר בלאק אם את לא עושה!