לנצח את הפחד הכי גדול

יש הרבה סיבות לצאת למסע: יש מסעות לצורך חיפוש עצמי, התנתקות מהשגרה, ניקוי ראש, חיפוש אתגרים, חוויות חדשות, רצון לעשות שינוי כזה או אחר. בשבילי המסע של מאגמה היה חלום שידעתי שיתממש. משהו שרציתי לעשות כבר תקופת מה, מסע שהגיע מתוך תחושת שלמות אישית שלי במי שאני.

• רוצה לצאת למסע שטח? הירשמי למאגמה צ'אלנג'
  

זה היה מסע שבא להשלים את תהליך ההתפתחות האישית שעברתי והוא הגיע אחרי ששני ילדיי הגדולים בגרו מעט, אחרי שסיימתי לימודים ארוכים ומפרכים, השלמתי את תואר הדוקטור, מצאתי את מקומי במכון מחקר באוניברסיטה ובעיקר, אחרי שהפכתי מבת מושב חסרת ביטחון לאישה ששלמה עם מי שהיא.

הוכחתי, בעיקר לעצמי, שאני יכולה לפרוש כנפיים ולהגיע רחוק.

למצוא את עצמך בארץ זרה עם נשים שאת לא מכירה(צילום: יפית פלגר)

לצאת למסע בלי לדעת מה צפוי 

מה הופך את המסע הזה לכל כך משמעותי? מה גורם לו להיות מסע חיים, מסע שלא נגמר לעולם, מסע שימשיך ללוות אותך כל חייך? כדי להבין את זה צריך להבין את מהות המסע: מתי מצאת את עצמך יוצאת למסע בלי לדעת כמעט כלום על שלבי המסע? מתי יצאת למסע עם צוות של ארבע בנות שהכרת זה עתה, בידיעה שאלו הבנות שתחיי איתן בימים הקרובים 24 שעות ביממה? אלו הבנות שיחלקו איתך את האוהל, את החדר ואת הג'יפ בלילות ובימים הקרובים.

לפתוח את עצמך לחיים חדשים(צילום: יפית פלגר)

מי מפחד מפחד גבהים

במסע הזה את לומדת על יכולותייך ועל כוחותייך. את לומדת כמה עזרה תמיכה וסיוע את מסוגלת להעניק לסובבות אותך (בין אם זה עזרה פיזית, בארגונים ובין אם זאת תמיכה נפשית באלו שקשה להן כרגע).

החוכמה היא לא לחשוב רק על עצמך ועל חוזקך וכשקמים לבוקרו של יום חדש אחרי שגמרת לארגן את כל דברייך וחפצייך להסתכל סביב, לראות איפה אפשר להושיט יד, למי אפשר לעזור, מה צריך להעמיס על הגיפים, מי עדיין לא הספיקה לקפל את האוהל ומי מתקשה בכך.

והנה ווידוי: אני סובלת מפחד גבהים. כבר מילדותי במושב אני זוכרת תמונה בה אני מטפסת על עץ ופשוט לא מסוגלת לרדת, והנה, אחד מאתגרי המסע היה אומגה: אתגר שביום רגיל היה לי קושי לעמוד בו אבל מה שקרה במאגמה היה שונה לחלוטין.

אחת מבנות הגי'פ שלי, חברתי הקרובה למסע, שהכרתי בימי המיונים והחלטנו לצאת יחד למסע, הרגישה פחד בל יתואר מהאתגר שהציבה האומגה בפניה. זה היה פחד עמוק שהיה קשה ביותר להתגבר עליו. אז כן, אני ה"פחדנית" אבל היא יצאה למסע כדי לפרוש כנפיים וכך יצא שאני, בעלת פחד הגבהים המטורף, עומדת על קצה ההר, מעודדת ותומכת בה רגע לפני שהיא צוללת למטה עם האומגה כשלמטה כל הבנות שרות לכבודה ומעודדות.

להתמודד עם האתגרים החדשים בחייך(צילום: יפית פלגר)

האתגר הבא הגיע דקה לאחר מכן: כי אחרי שהיא הגיעה לקרקע בבטחה, הייתי צריכה לאסוף את עצמי, לעודד את עצמי לבד, להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להתגבר על הפחד התהומי הזה ולהיזכר בכל מילות העידוד שנסכתי על חברתי כדי למצוא את הכוחות ולגלוש בעצמי אל מורד ההר. רק במסע כזה מצב כה אבסורדי יכול להתקיים, רק במסע שבו מעבר לחוויה, את לומדת על עצמך ונותנת מעצמך.

לכל אחת יש את נקודת השבירה שלה

אני מציעה לזכור גם שכמה שאנחנו מרגישות חזקות ואיתנות, לכל אחת ואחת יש את נקודת השבירה והחולשה ובמסע אינטנסיבי שכזה את יכולה למצוא את עצמך נשברת, מתמודדת עם קשיים שלא הכרת ואפילו בוכה.

גם לי, שחשבתי שאני יוצאת למסע מתוך תחושת כח, שחשבתי שבמסע שכזה רק אהנה מכל רגע היתה נקודת שבירה: באחד מערבי המסע הגענו לווילה יפיפייה בה עמדנו להעביר את הלילה. והנה נודע לי שחלוקת החדרים ללינה בווילה לא נעשתה בהתאם לציוות הג'יפים.

בדיעבד אני מבינה מאוד את צורת החלוקה שנעשתה ואת השיקולים שעמדו מאחוריה, אבל באותו ערב? משהו השתבש אצלי. כנראה שהייתי בנקודת זמן מאוד רגישה: הגעגועים הביתה, האינטנסיביות של המסע או כל סיבה אחרת גרמו לי לכך שברגע ששמעתי על החלוקה לחדרים, התמלאתי ברגשות מעורבים של כעס, עצבות ואפילו אכזבה.

כל אחת הייתה מתנהגת אחרת במקרה כזה: יש שילכו ויתלוננו, יש שיקבלו את הדין ויזרמו, אצלי זה גרם לפרץ רגשות שיצא החוצה בצורת בכי ורצון להיות עם עצמי והקרובים אלי. מצאתי את עצמי יושבת בצד, מתקשרת לבעלי ופשוט בוכה.

כל אותו ערב לא יכולתי להסתכל על המלווה של המסע שהיתה אחראית על חלוקת החדרים ושמרתי ממנה מרחק. בתוך תוכי פנימה הבנתי את ההחלטה שלה, הבנתי את השיקולים אבל הייתי נסערת מידי בכדי לעמוד מולה ולספר לה על הקושי האישי שלי.

בשלב מסוים אספתי את עצמי ואמרתי: "זו נקודת בוחן בשבילך. האם את נותנת לדבר כזה לשבור אותך או לחזק אותך? האם את הולכת ומתלוננת ועושה סצנות או שאת מבליגה מקבלת את הדין ומראה בגרות?".

כל הערב הייתי מכונסת בעצמי. ניסיתי למצוא את הדרך לצמוח מהאירוע ולהתחזק. למחרת היום לאחר שרוחות הסערה שעברו עלי קצת שככו, וגם המלווה הבינה את תחושותיי וראתה את תגובתי, ניהלנו שיחה ממקום של בגרות, הבנה וחוזק, ממקום בו אני הבנתי אותה והיא הבינה אותי. זה היה עבורי רגע מיוחד מאד.

חברות שמלוות אותך לכל החיים(צילום: יפית פלגר)

זה לא נגמר, זה רק מתחיל

אחרי מסע כזה בו את לומדת להכיר את עוצמותייך - חולשותייך. את לומדת להכיר חברות - אחיות, שהופכות לחברות הכי טובות שלך, חברות-אחיות שתרצי שימשיכו ללוות אותך כל חייך, שתרצי לחלוק איתן את שמחותייך ועצבותייך.

אחרי מסע כזה בו זכיתי לראות את העוצמות, היכולות והיופי הנשי לכל גווניו. אחרי מסע שבו הכרתי את הצוות המקסים של מאגמה שעומד ועומל רבות מאחורי הקלעים כדי לפנק ולדאוג לכל צורכנו (אותה מלווה הפכה לאחות-חברה טובה שמלווה אותי גם היום), אחרי כל זה אני

יודעת שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.

חלפה יותר משנה מאז המסע ואני מקפידה להגיע לכל מפגש ולכל אירוע של מאגמה. אפילו בהיותי בחודש התשיעי להריון נרתמתי לעזור בבחירת האחיות החדשות למאגמה ולקחתי חלק ביום המיונים שעשינו ל"דור העתיד".

אחרי שנחשפתי ליופי כזה, מאגמה הפכה למשפחה השניה שלי. משפחה שבחרתי להצטרף אליה, משפחה שאפשרה לי לזכות ברגע אחד במספר רב של אחיות מפרגנות, אוהבות ומגוונות.

אם בא לך לצאת למסע שמעבר להיותו מסע אתגרי ואינטנסיבי, הוא גם מסע אל עצמך, מסע בו תלמדי על עוצמותייך, יכולותייך, חולשותייך, מסע בו תחווי חוויות מדהימות ומיוחדות שלא חווים במסעות אחרים, מסע בו תכירי חברות לחיים חברות שילוו אותך לכל חייך - פרגני לעצמך אחד כזה.