המסע אל האמונה: בת למשפחת מאגמה

הכל נראה רגיל. אבא, אמא, שלוש בנות, כביסות, כיור מלא, המולה של אחר הצהריים. אבל את הדרמה שהמשפחה הזו עברה, גם אלוהים לא יוכל לשכוח. המסע הפרטי של משפחת ביטון הוא מסע של אמונה, של תקווה ושל ביחד. כאשר אל המסע הזה, הצטרפה משפחת מאגמה. בחיבוק, באהבה, בעזרה, בהחזקה של אסנת ברגעים הקשים ביותר וגם, בסופו של דבר - ברגעים היפים היותר.

רוצה לצאת לחוויה של פעם בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'

לפני שנתיים החליטה אסנת לצאת למסע מאגמה צ'אלנג' שיצא אז לפרוטוגל. "חברה שיצאה למסע אמרה שזה מדהים, ורציתי לאתגר את עצמי במסע של שטח וג'יפים, להוכיח לעצמי שאני יכולה, ושזה לא רק מסע של גברים. (צוחקת) לא ידעתי אז שזה כלום לעומת האתגר האמיתי שעוד עמד לפני".

אסנת במסע מאגמה(צילום: שולי אורבך - אנקונינה )

איך תצא אישה שומרת מסורת למסע ג'יפים של יותר משבוע?

"לשמחתי, יש במאגמה מסע שמותאם לשומרות מסורת. זה אומר שיש אוכל כשר, שיש אפשרות לא לחלל שבת- ובתכלס זה מה שצריך כדי לנסוע. כמו תמיד במאגמה, הקבוצה הייתה מעורבת - כך שהיו בה נשים דתיות, מסורתיות, וחילונית שיוצאות יחד למסע משותף". היא הלכה ליום המיונים, התקבלה, והשתבצה בצוות. אסנת מודה שבהתחלה לא היה לה חיבור כל כך טוב עם הצוות. "אני אומרת בהתחלה - כי המון דברים השתנו מאז", היא מציינת בחיוך. "עם הקבוצה כולה היה לי חיבור מצוין, המסע היה נפלא אבל הסיפור שלי הוא לא הסיפור על המסע. אלא על המסע שאחרי המסע".

גם לי קורים ניסים

אחרי שהקבוצה שבה לארץ, המפגשים המשיכו, ואסנת מצאה את עצמה מגיעה שוב ושוב כדי להעלות זכרונות, לצחוק ובעיקר המון כיף, צחוק ופרגון. "באחד המפגשים החלטנו להוסיף תוכן שיתאים לנו, ועשינו ביחד הפרשת חלה, שזו אחת המצוות שנשים מחוייבות בהן. היום זה נהיה מאוד טרנדי, אבל עבור אישה מסורתית זה משהו שעושים כמעט בכל יום שישי. בקיצור, נפגשנו, התחבקנו, קשקשנו, והתחלנו להכין את החלות".

"החברות מהמסע ידעו שבעלי ואני רוצים עוד ילד ושכדאי למהר כי אני כבר לא צעירה. ובאמת בהפרשת חלה, ביקשתי מאחת החברות שתברך אותי ותתפלל שאכנס להריון".

במוצאי שבת הלכה למקווה, וזו הייתה הפעם האחרונה למשך תשעת החודשים הבאים. "אני בת 45, לא ציפיתי להיכנס להריון טבעי בכזו קלות. הרגשתי שפשוט קרה לי נס", אומרת אסנת בהתרגשות.

מספר שבועות לאחר מכן, אחת הבנות מהקבוצה התחתנה ואסנת ניצלה את ההזדמנות, והגיעה בשמלה שהבליטה את ההיריון. "זהו, הסוד יצא! כולן שמחו והתרגשו איתי. ענבר, חברתי מהמסע הציעה באותו ערב שנעשה שוב הפרשת חלה לפני הלידה וכמובן שנענינו בשמחה".

בשורות איוב

אסנת עברה את כל הבדיקות מאוד בקפדנות: סקירת מערכות, מי שפיר, חלבון עוברי, סוכר, הכל. "בעלי מבסוט וגם אני. הבת הגדולה שלי מתחילה להבין שקורה משהו ומתרגשת איתנו. לא רציתי לדעת את מין העובר אבל חוץ מזה ידענו באמת הכל. בחודש השמיני, הלכתי שמחה וטובת לב לעשות הערכת משקל. ולפתע - תפנית. משהו נראה לא בסדר בכליות של העובר. התחיל מרוץ בין מומחים, המון בדיקות ולאט לאט מתגלים עוד ועוד תסמינים שמעידים על התופעה - כפילות של הושט, כפילות של הקיבה, בעיות בכליות. מדברים איתי על תסמונת שנקראת "וקטר" שיש לה מופעים רבים, גם במבנה הגוף של העובר וגם בתפקוד של איברים פנימיים. בעלי קצת נכנס לאינטרנט ואני לעומתו לא רציתי לחקור יותר מדי. פשוט לא הייתי מסוגלת. כל הרופאים סביבי - בפנים נפולות וכולם ממליצים על כיוון אחד: "לידה שקטה". תהרגי את התינוק בבטן ותני לנו לילד אותך".

אסנת הרגישה שעולמה חרב עליה. "אני צריכה לקבל החלטה ואיך אפשר? איך אמא יכולה לקבל החלטה כזו? והאם יש מישהו אחר בכלל שרשאי להחליט?"

התלבטות בלתי אפשרית

אסנת הייתה בשוק. היא ידעה שעליה להחליט מה לעשות עם העובר בבטנה. "המשפחה הקרובה ידעה מה קורה. חלקם אמרו: "תאמיני בבורא עולם", אחרים שלחו אותי להתייעץ עם רב שלהפתעתי חיזק את דברי הרופאים וטען שאסור להביא לעולם ילד כל כך חולה. הרופא שלי בעצמו הוא איש חרדי ואני? הייתי כולי מבולבלת. ובשוק. לא רציתי לראות אף אחד, לא לדבר. שאלתי למה. למה. למה. רק למה".

אסנת עם החברות שתמכו כל הזמן(צילום: שולי אורבך - אנקונינה )

"ובינתיים, החברות ממאגמה, מקשקשות ונפגשות, מה קורה? הן שואלות אותי איפה את? מתגעגעות אליך - ומרוב כאב אני לא עונה". אבל אז, ענבר, חברתה מהמסע מתקשרת ואסנת פורצת בבכי. "איזה הפרשת חלה נעשה לפני הלידה? עולמי חרב עלי. ענבר הייתה מקסימה, אבל מה היא יכולה לעשות? חוץ מלשמוע אותי ולחכות לראות מה אחליט".

הזמן עובר, ועל אסנת ובן זוגה לקבל החלטה סופית. באחד הימים כאשר ישבו השניים במטבח התקבלה ההחלטה. "בעלי ואני ודיברנו. הקדוש ברוך הוא נתן לנו הריון, אנחנו נקבל אותו באהבה ונסמוך על בורא עולם שיקרה מה שצריך לקרות. כך החלטנו. ממש בכוחות אחרונים של אמונה, שהפכו להיות מעיין של כוח".

"בדרך כלל, אני מאמינה בקשר ישיר עם בורא עולם. אבל למדתי שכשהזמנים קשים עושים הכול: הלכתי לציון הקבר של רבי מאיר אליהו ופשוט בכיתי שם. מאוד. אמיתי, ממש, בכי מהלב. השליח שנמצא שם (האדם שנותן נרות וכדומה) אמר לי "אל תדאגי- תהיה לך לידה קלה". ואני הסתכלתי עליו בדמעות ואמרתי "אני רוצה לידה עם ידיים מלאות, לא לידה קלה".

משם, מספרת אסנת היא הלכה לבדיקה נוספת אצל הרופא שלנו. רק שהפעם הדברים נראו שונים לחלוטין. "הוא בדק ובדק, ושוב בדק ושוב חיפש ולא מצא את הושט הכפולה. אני מסתכלת על בעלי ובעלי מסתכל עלי. יש מצב שאנחנו נמצאים בעידן של ניסים ונפלאות? אתה מאמין? כשסיפרתי לרופא שבאתי מקבר של צדיק הוא אמר לי אני אמנם דתי אבל מאמין ברפואה אז בואי ונעסוק ברפואה - הוא עצמו לא האמין".

תתפללו שאחזור עם תינוק בריא

דור העתיד של מאגמה(צילום: שולי אורבך - אנקונינה )

באותו בוקר, כשהתארגנה ללכת לבית החולים, הנייד לא הפסיק לצפצף. עוד ועוד תמונות של נרות מכל הארץ. "כל מי שהדליקה נר למעני שלחה לי את התמונה בווטסאפ של קבוצת החברות ממאגמה. הן חשבו עלי והתפללו איתי ואני? התמלאתי בכוח ובאמונה. עוד נר ועוד תפילה ועוד מחשבה. כאילו החזקנו ידיים יחד בתפילה".

"הלידה עצמה הייתה קצרה - אבל מתוחה מאוד. כל החדר היה מלא ברופאים מיילדים. הרופאים פחדו וגם אני. פחדתי לחזור הביתה ולהגיד לילדה שלי שלא הבאתי כלום הביתה". "אלוהים" אמרה אסנת, "תעשה שיצא משהו שאוכל לראות, להחזיק ולאהוב".

נגמרה הלידה.

- יש לך בת! מזל טוב!

- היא בריאה?

- בודקים.

בעשרה ימים הראשונים בחייה עברה התינוקת בדיקות שמבוגרים לא עוברים כל החיים, מתברר שהיא נולדה עם סיבוך במערכת הכליות והשתן ובגיל 10 ימים היא כבר עברה ניתוח.

ההודיה שאחרי

"שבועיים היינו בבית החולים. וכל הזמן טלפונים ואוכל ופינוקים ולעזור עם הבנות שהשארנו בבית. התמיכה והדאגה לא פסקו. רצה הגורל והמשפחה שלי לא הייתה בארץ בעת הלידה, כך שבאמת את כל הימים הקשים האלה עברתי כשמאגמה היא המשפחה שלי. ברמה הכי אינטימית ופשוטה. הן אומרות שאני נתתי להם השראה לאמונה, אבל הן אלה שהחזיקו אותי", מודה אסנת. "מאז אנחנו במעקב, כדי לראות שהכל בסדר. היא הילדה הכי מתוקה בעולם ותודה לאל, התוצאות מראות שהיא מתפתחת נפלא".

"לפני הלידה אמרתי לכולן שכשיהיה טוב- נעשה מסיבת הודיה. אז עשינו. הן באו עם חולצות מאגמה, אני באתי עם שילת, בתי הקטנה. (ראשית תיבות של: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד"). ומצאנו את עצמנו מודות על הכוח האדיר שאנחנו יכולות לתת אחת לשנייה. מברכות על המאגמה הזאת, שעבורי הייתה ועדיין ממש מקור כוח קיומי כדי לשרוד, להאמין ולהתחזק בתקופה הזו".

"במהלך סעודת ההודיה אחותה ביקשה לדבר. היא פנתה אל החברות ואמרה: 'אני מקנאה באחותי שיש לה חברות כאלה, אתן הייתן המשפחה שלה כל הזמן הקשה הזה, וכל מה שאני יכולה להגיד זה הלוואי עלי'.

'תצטרפי' אמרתי לה. זה פשוט".

רוצה לצאת לחוויה של פעם בחיים? הירשמי למאגמה צ'אלנג'