פטגוניה: סוף העולם במיטבו

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

בתחילת המאה ה-20 החליטו השודדים האמריקאים המפורסמים בוץ' קסידי וסאנדנס קיד, שעליהם מבוסס הסרט עם פול ניומן ורוברט רדפורד, להימלט מזרועות החוק בארה"ב.

מכל המקומות בעולם הם בחרו חבל ארץ נידח בדרום ארגנטינה, אזור שהמשיך להיות פרוע גם בתקופה שבה "המערב הפרוע" בארה"ב כבר היה נחלת העבר.

אזור זה נקרא 'פטגוניה', והסיפור של קיד וקסידי ממחיש עד כמה שכוח-אלופראי הוא אותו חבל ארץ.

שממה אינסופית עם נופי בראשית שלא מהעולם הזה – הרי געש, קרחונים עצומים, נהרות ואגמים יפהפיים בשלל גווני כחול וירוק, מדבר אינסופי, ומעט מאוד תושבים.

פטגוניה אינה אזור מדויק על המפה. מדובר בכל החלק הדרומי של ארגנטינה וצ'ילה, "השפיץ" הדרומי של דרום אמריקה הכלוא בין שני אוקיינוסים, האטלנטי והשקט, ובשטח של כמיליון קמ"ר – פי 50 ממדינת ישראל.

שרשרת הרי האנדים, השרשרת הארוכה בעולם, חוצה אותה מצפון לדרום וגם מהווה את הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה. בחלק הדרומי ביותר של האנדים נמצא שדה הקרח הפטגוני – מצבור הקרח הגדול ביותר מחוץ לקטבים, וכאן אפילו לא נקבע סופית הגבול בין שתי המדינות עד היום.

(צילום: דן גזית)

נופים של הרי האלפים ומורשת קולינרית שווייצרית

הנופים המרשימים ביותר בפטגוניה נמצאים בחלקה המערבי, סביב הרי האנדים. הטיולים כאן מתמקדים בדרך-כלל בשני אזורים עיקריים של האנדים. האזור הראשון בחלקה הצפוני של פטגוניה מכונה 'אזור האגמים', והנופים בו משני צדי הגבול מזכירים במידה מסוימת את הרי האלפים באירופה.

בירת הטיולים של האזור היא העיר בָּרילוֹצֶ'ה שבארגנטינה, במרחק 1600 ק"מ מהבירה בואנוס איירס. ברילוצ'ה שוכנת למרגלות האנדים ולחופי האגם הכחול העז נאוּאֶל וואפּי, והיא משמשת בין השאר כמרכז לתרמילאים, מטפסי הרים ואפילו גולשי סקי בחורף.

(צילום: דן גזית)

מכאן ניתן לצאת לטיולי כוכב כדי להעפיל לנקודות תצפית מרהיבות על הפסגות המושלגות המקיפות את האזור, ולגלות אגמים חבויים בין הרים מיוערים ונהרות עם מי שלגים צלולים.

ברילוצ'ה היא גם בירה קולינרית: עד היום ניתן ליהנות ממורשת המהגרים השווייצריים בעיר, בדמות חנויות של מפעלי שוקולד מקומיים, גלידריות משובחות, וכמובן מסעדות של בשר ארגנטינאי עסיסי כמו המסעדה המפורסמת של אלברטו, שרבים מוכנים להישבע שהיא הטובה בארגנטינה.

חציית האנדים לצדו הצ'יליאני של אזור האגמים עוברת דרך סדרה של אגמים יפהפיים בצבעי כחול, תכלת, טורקיז וירוק, וביניהם יערות ההולכים ונעשים עבותים יותר ככל שאנו מתקדמים מערבה.

לאחר חציית הגבול, הנוף כבר פחות "אירופאי": הרי געש מרשימים מתחילים לבלוט בנוף ומתנשאים מעל האגמים. בברילוצ'ה יש מאות הרי געש שחלקם עדיין פעילים; הבולט ביניהם באזור זה הוא הר הגעש אוֹסוֹרְנו, בצורת קונוס מושלם ועטור שלג בראשו.

(צילום: דן גזית)

שברי קרח אדירים צפים במים בצבע תכלת עמוק

האזור השני לטיולים הוא אזור פראי ונידח הרבה יותר בדרום-דרומה של פטגוניה – "סוף עולם" אמיתי, עם נופים שלא נמצא בשום מקום אחר בעולם.

העיר היחידה באזור היא פונטה ארנס שבצ'ילה, השוכנת לחופי מצר מגלן המפריד בין יבשת דרום אמריקה לבין האי המכונה 'ארץ האש'. מכאן נצפין מעט לביקור בפארק מגדלי הפַּיינֶה בצ'ילה – שמורה מלאת הוד שמותירה כל מטייל בהשתאות מול פלאי הטבע.

זהו מעין גן עדן טבעי ענק ומבודד, שבו ניתקל בצוקי גרניט אדירים המתנשאים יותר משני קילומטר מעל ראשינו, אגמים ונהרות בשלל צבעים, קרחונים, עדרים של גואנקו – קרוב המשפחה הפראי של הלאמה והאלפקה, וללא יישוב אחד באופק.

אם נרים את הראש ונתרכז, אולי נצליח לזהות את הקונדור – עוף היבשה הגדול בעולם ובעל חשיבות מיתית לרבים מעמי דרום אמריקה.

בצד הארגנטינאי של דרום פטגוניה מחכה לנו העיירה החביבה קלפאטה לחופי אגם ארחנטינו הענק, שממנה נצלול לעולם של קרח בשולי שדה הקרח הפטגוני העצום.

כאן ניתן לצאת לשיט על האגם כדי לפגוש בקרחונים באורך של עשרות קילומטרים, ולראות שברי קרח אדירים צפים במים בצבע תכלת עמוק. פסגת הביקור באזור היא התצפית הייחודית על קרחון "פריטו מורנו" – אחד הקרחונים המפורסמים והיפים ביותר בעולם.

(צילום: דן גזית)

המטוס של הנסיך הקטן

רוב רובה של פטגוניה ממזרח לאנדים הוא למעשה מדבר עצום. אפשר לזהות אזור זה בעיקר לפי השיחים הננסיים המכסים אותו לכל כיוון עד האופק, וגם לפי הרוח שנושבת בעוצמה אדירה; סנט-אקזופרי, מחבר "הנסיך הקטן" שעבד כטייס באזור, מספר שאותה רוח גרמה למטוס שלו לעוף אחורה.

נסיעה במישורים אלה כדי לחוש את השממה האדירה היא חלק בלתי נפרד מטיול בפטגוניה. מטיילים רבים מציינים שאפילו השמיים כאן אחרים: גדולים יותר, רחבים יותר, מהפנטים יותר , ואת צורות העננים שמופיעים בשמי פטגוניה לא רואים בשום מקום אחר בעולם.

(צילום: דן גזית)

שממות צחיחות הנותנות חופש לדמיון

כבר מאות שנים שמטיילים נשבים בקסמה של פטגוניה. לפני קרוב ל-200 שנה הגיע לכאן חוקר בריטי צעיר שהיה עתיד לעורר מהפכה מדעית ומחשבתית בעולם כולו. שמו היה צ'ארלס דרווין, והוא הגיע לכאן במהלך המסע הראשון והמשמעותי בחייו על סיפונה של ספינה בריטית בשם ביגל.

ביומנו "מסעה של הביגל" הוא כותב: "בהיזכרי בתמונות מן העבר אני מוצא שמישורי פטגוניה עוברים לעיתים קרובות לנגד עיני, למרות שהם מפורסמים בעליבותם ובחוסר התועלת שבהם.

מדוע אם כן והדבר איננו ברור לי, תפסו שממות צחיחות אלו מאחז כל כך יציב בזיכרוני? כמעט שאינני יכול לנתח תחושות אלו אך בחלקו חייב הדבר להיות הודות למרחבי החופש שהם נותנים לדמיון".

(צילום: דן גזית)

מפלצת מיתולוגית העונה לשם פטגונים

אבל בואו נלך עוד אחורה: האדם הראשון הגיע לאזור הזה בנדידה איטית מצפון לפני קצת יותר מ-10,000 שנה, וזהו כנראה האזור האחרון שאליו הגיע האדם בעולם כולו!

בתחילת המאה ה-16 התרחש המפגש הראשון של צאצאי אותם אנשים עם בני אירופה, כאשר משלחתו של הספן הפורטוגלי פרדיננד מגלן הגיעה לכאן מטעם ממלכת ספרד. מגלן ואנשיו פגשו את התושבים הילידים של פטגוניה – ציידים נוודים שתוארו בהפרזה על-ידי חברי המשלחת הספרדים כענקים פראיים בגובה של מעל 3 מטרים ובעלי כפות רגליים ענקיות.

מגלן כינה אותם "פטגונים", כנראה על-שם מפלצת מיתולוגית בשם זה שהופיעה באגדה פופולרית באירופה של אותה תקופה, והשם דבק באזור כולו.

מאותם ילידים שפגש מגלן, אגב, לא נשאר הרבה: שלטונות ארגנטינה עשו עבודה יסודית לחיסולם במאה ה-19, כחלק ממגמת התרחבות והשתלטות על שטחים למרעה, וכיום מדובר על אלפים בודדים.

בנוסף, המגורים באזורים כל-כך נידחים לא אטרקטיבית במיוחד לרוב תושבי ארגנטינה וצ'ילה כך שהיום חיים רק כשני מיליון איש בכל השטח העצום הזה. רובם מרוכזים במספר ערים ויישובים שהוקמו במסגרת תעשיית הצאן הנפוצה באזור, או בעקבות כריית הנפט ושאר המשאבים הטבעיים שהתגלו כאן במאה ה-20.

עובדה זו מאפשרת לנו כמטיילים לפגוש בטבע בתולי שיד האדם בקושי ניכרת בו, ובו גם לא מעט חיות פרא. ביניהן נוכל למצוא את הגואנקו שחי בעדרים בכל רחבי פטגוניה; הניאָנדוּ, מעין יען קטנה; הקונדור המפורסם; פינגווינים לאורך החופים; פלמינגו בלגונות; מינים שונים של מכרסמים ועופות; ואם יהיה לנו מזל – אולי אפילו פומה וארמדילו.

עונת הטיולים בפטגוניה היא בסתיו ובחורף שלנו, שהם האביב והקיץ בדרום אמריקה. עונת החגים שלנו היא זמן אידיאלי לנסיעה, בדיוק לאחר שהטבע מתעורר מהחורף הקשה, הכול פורח, ופטגוניה מעניקה לנו משב רוח מרענן ופגישה בלתי אמצעית עם הטבע בשיא תפארתו.

דן גזית הינו מדריך טיולים בחברה הגיאוגרפית. טיול לפטגוניה בהדרכתו ייצא בחודש אוקטובר. 

רוצים גם אתם לטוס לפטגוניה-לחצו כאן