לכבוש את קובה: זה הזמן להכיר את הקסם
אין בה נופים עוצרי נשימה או אתרים היסטוריים שאין שני להם, אבל יש במקום קסם ייחודי, שמש נצחית, ערים קולוניאליות, סיגרים משובחים, ברים קטנים עם רום מצוין, מוסיקה כובשת לבבות, ואנשים חמים שמחייכים ורוקדים כל הזמן
בשיתוף החברה הגיאוגרפית
ב- 20 במרץ 2016 נחת נשיא ארה"ב ברק אובמה בקובה, וצייץ בטוויטר שלו: What's up Cuba? (מה קורה קובה?). בכך, הוא פתח את הדלת להמוני אמריקנים הצובאים מאז לפתחו של האי הטרופי הקטן והקסום.
השמועות בענף התיירות מדברות שבקרוב יופעלו 90 טיסות יומיות מארה"ב לקובה. אם הן נכונות, זה אומר שבכמה חודשים תהפוך קובה למיאמי מס' 2.
כנראה שזה הזמן לטייל בקובה ואפילו בהפלגה.
קולומבוס, אשר הגיע לחופי קובה בשנת 1492, כינה אותה "ארץ חמדה שאיש טרם ראה כמוה", ואכן כזו היא. אין בה נופים עוצרי נשימה או אתרים היסטוריים שאין שני להם, אבל יש במקום קסם ייחודי, שמש נצחית, ערים קולוניאליות, סיגרים משובחים, ברים קטנים עם רום מצוין, מוסיקה כובשת לבבות, ואנשים חמים שמחייכים ורוקדים כל הזמן. קובה כובשת.
השתלטות אמריקנית
כדי להבין מה רואים כשמטיילים בקובה, צריך להכיר, לפחות בקווים כלליים, את ההיסטוריה שלה: ההתיישבות הספרדית בקובה התחילה ב- 1511, מעט אחרי שקולומבוס הגיע אליה לראשונה.
הקובנים לא קיבלו את הספרדים בזרועות פתוחות, בלשון המעטה, אבל כמו במקומות אחרים ביבשת, ספרד דיכאה את כל נסיונות ההתנגדות בכח ובסופו של דבר שלטה בקובה כמעט 300 שנים.
במהלך תקופה זו הפכה קובה ליצואנית הגדולה בעולם של סוכר וטבק. במהלך המאה ה- 19 זכו כל המושבות הספרדיות באמריקה הלטינית, למעט קובה ופורטו ריקו, בעצמאות, ובעקבות זאת קמו בקובה תנועות מחאה לאומיות שונות אשר ניסו להביא לעצמאותו של האי הקטן.
במקביל, גברה בהדרגה מעורבותה הכלכלית של ארה"ב בקובה, ולקראת סוף המאה ה-19 הייתה קובה תלויה בארה"ב מבחינה כלכלית כמעט באופן מוחלט.
באותו זמן פרצה מלחמת ספרד-ארה"ב אשר בעקבותיה הסתלקו הספרדים מקובה וארה"ב השתלטה עליה באופן מלא.
אחרי תקופה קצרה של ממשל אמריקני צבאי בקובה, במסגרתו הוקם הבסיס המפורסם גוואנטנמו, הסתלקה ארה"ב, וקובה הפכה למדינה דמוקרטית ועצמאית, אך ארה"ב, וחברות אמריקניות פרטיות, המשיכו להיות מעורבות בה באופן עמוק.
חלק מהגוש הקומוניסטי
בשנת 1933, בעקבות הפיכה, הפך הרודן בטיסטה לשליטה של קובה. בטיסטה שלט בקובה עד שנת 1959, בתמיכתה של ארה"ב. בשנה זו הצליח פידל קסטרו, לאחר שורה של נסיונות בלתי מוצלחים, להדיח את בטיסטה ולהשתלט על כס השלטון.
פידל קסטרו הפך את קובה לקומוניסטית, ובכך ניתק אותה מבעלת בריתה הקרובה ארה"ב, וחבר לברה"מ. הידרדרות היחסים בין ארה"ב לקובה נמשכה בהטלת האמברגו מצד ארה"ב על קובה, והגיעה לשיאה בפלישה למפרץ החזירים ב-1961 ובמשבר הטילים ב-1962.
חבירתה של קובה לגוש הקומוניסטי מחד, והאמברגו האמריקני מאידך, הביאו להידרדרות במצבה הכלכלי, שהלכה והחריפה אחרי התמוטטותה של ברה"מ בשנת 1990.
בעקבות המשבר החריף אליו נקלעה, החלה קובה לפתוח את שעריה לתיירים, מהלך שהלך והתרחב ומגיע לשיאו, כאמור, בימים אלה, עם פתיחת השערים לתיירות אמריקאית.
הוואנה: אחת משבע הערים המופלאות בעולם
קובה, למעשה, נתקעה בשנת 1959, ולפחות כלפי חוץ, יש בה אינספור סממנים לידידות העבר העמוקה עם ארה"ב. בראש ובראשונה אלה המכוניות האמריקאיות המפוארות המשייטות ברחובות, אשר תוחזקו ביד אמן של ממש, ונושאות עימן ניחוח של רומנטיקה נוסטלגית.
עוד ברשימה בנין ה'קפיטוליו', הוא בנין האקדמיה הקובנית למדעים והספרייה הלאומית למדע וטכנולוגיה, אשר בעבר שימש כבניין הקונגרס, והוא תעתיק של בניין הקפיטול בוושינטון, משחק הבייסבול הנחשב לספורט הפופולרי ביותר בקובה, ועוד. מבחינה זאת, ניתן להבין את הנהירה האמריקנית לקובה כי הם לא נוסעים לקובה, הם חוזרים לקובה.
עריה של קובה מתפוררות אולי, אך תהילת העבר עדיין ניכרת בהן: העיר העתיקה של הוואנה הוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, והעיר נבחרה בשנת 2014 לאחת מ-7 הערים המופלאות בעולם.
ברחובותיה של העיר מתערבבים זה בזה סגנונות ארכיטקטוניים שונים, בתים צבעוניים קולוניאליים ואחרים. גם שוק צבעוני מתקיים מדי יום ברחוב טאקון הסמוך למבצר הכח המלכותי והטיילת שלה נהדרת.
גם העיר טרינידד, במרכזה של קובה, נכללת גם היא ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו.
רחובותיה הצרים משובצים מבני אבן בני קומה אחת אשר בחזיתם מרפסת נתמכת בקורות עץ, והם צבועים בצבעים שונים, ומחופים בגגות רעפים אדומים.
במרכזה העתיק של העיר ניצבת הכיכר המרכזית פלאסה מיור, מוקפת קתדרלות ומבנים מהמאות ה-18 וה-19, שרובם משמשים כיום כמוזיאונים. במרכז הכיכר רחבה המחולקת לארבע גינות, ורחובותיה מרוצפים באבנים. לא בכדי הפכה טרינידד לאחד ממוקדי המשיכה הראשונים במעלה בקובה.
ארץ של מוסיקה
אבל קובה היא לא רק מה שרואים. קובה, היא בעיקר, מה שמרגישים, ושם מרגישים את המוסיקה הנשמעת בכל מקום, כל הזמן. קובה היא קודם כל ארץ של מוסיקה.
כבר בשדה התעופה של הוואנה תפגשו להקות מנגנות את הלהיטים המוכרים יותר במוסיקה הקובנית ומנסות למכור את הדיסק שלהן. בכל לובי של מלון, בכל בר או בית קפה, כמעט בכל פינת רחוב ניצבים כמה נגנים וליד אותם נגנים כמעט תמיד תמצאו מישהו שרוקד.
הפלגה בספינות יוקרה
הפלגה לאורך חופיה של קובה הולכת ומסתמנת כאופציה המועדפת לטיול במדינה זו.
בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות אדירה בתחום ההפלגות בעולם, ולצד ספינות הקרוז הגדולות והמוכרות צצות ספינות יוקרה בגדלי ביניים של 200-700 נוסעים, ויאכטות ברמה גבוהה הנושאות על סיפונן 50-70 איש בלבד ומאפשרות חווית טיול אינטימית ברמה גבוהה ובנוחות מקסימלית.
היעדים המבוקשים ביותר לטיולים מסוג זה הם, מטבע הדברים, מדינות-איים. בקובה, השילוב של היותה אי אשר אתריו המעניינים ביותר נמצאים לאורך החופים, והעובדה שהתשתית התיירותית במדינה אינה מהטובות, הופכים את ההפלגות לאטרקטיביות במיוחד.
בנוסף, הפלגה מאפשרת להגיע לאתרים פחות מתוירים הנמצאים באיים הסמוכים לקובה, אליהם ניתן להגיע רק בהפלגה.
הכותבת הינה מנהלת במחלקת השייט של החברה הגיאוגרפית
רוצים להצטרף לשיט שלנו בקובה ? לחצו כאן
בשיתוף החברה הגיאוגרפית
לפנייה לכתב/ת 
