רוקדים ברחובות: בואו לקרנבל בברזיל

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

אני זוכר כשהגעתי לברזיל בפעם הראשונה לפני עשור בדיוק. טיילתי כמה חודשים בדרום אמריקה עם חברים, אכלתי בשר מצוין, ראיתי נופים מדהימים ופגשתי אנשים מעניינים מכל העולם. אם ארצה לדמות את הטיול שלי למשהו, ההשוואה תהיה להליכה למסעדת גורמה: מנה ראשונה, מנה עיקרית ולקינוח "הקרנבל בברזיל".

קרנבל ברחובות: כשבירה זולה יותר ממים

כשהגעתי לריו דה ז'נירו נחשפתי מיד לחופים המרהיבים, לכדורגל, לריקודים, למוזיקה, ללבוש הייחודי, לשמחה ולמעשה לכל מה ששמעתם על העיר הזאת. אבל

למה שנחשפתי בימים הבאים, כבר לא הייתי מוכן.

ביום הראשון של הקרנבל קמתי בשעות הבוקר וגיליתי שהתעוררתי לעיר של "ק-ר-נ-ב-ל" אחד גדול. כבר בלובי של המלון הכל היה מקושט בצבעים חגיגיים, מוזיקת הסמבה המפורסמת נשמעה וכבר שם הכינו אותי לעתיד לבוא.

כאשר יוצאים לרחובות העיר מבינים עד כמה העיר מושפעת מהקרנבל. החלטתי להגיע באוטובוס אל אחד מהאזורים המרכזיים של העיר. הברזילאים תמיד ישמחו לעזור במה שצריך ולתת כיוון. כמה צעירים מקומיים שחבריי ואני התחברנו אליהם הזמינו אותנו לבוא איתם לאחת ממסיבות הרחוב.

כשהגענו לתחנה הסופית - נגלה המחזה המרהיב של הקרנבל - מאות אלפי אנשים מכל המגזרים האפשריים. כולם, ללא הבדל דת, גזע ומעמד הולכים בכיוון אחד לאורך הנתיב המרכזי שנמצא בחוף הים של קופאקבנה.

צלילי המוזיקה הגועשת פוקעים מכל בית או חנות. כולם רוקדים ושותים בירה (שזולה יותר ממים), מחופשים בתחפושות מיוחדות ושרים בקולי קולות. כמעט בכל 200 מטרים עוברת משאית ענקית עם המון רקדנים ורקדניות הסוחפים את הקהל.

מסיבה בקצב הסמבה

כאשר עצרנו לנוח מהריקודים וההליכה המרובה, שאלתי את המקומיים שהתלווינו אליהם מה היא המוזיקה ששמענו בכל פינה ברחובותיה של ריו. הם סיפרו שלפני כל קרנבל כותבים ומלחינים שיר נושא מיוחד לחגיגה הספציפית.

השיר תמיד קשור לנושא מההיסטוריה או לתרבות של ברזיל, ומציע מחווה לקרנבל, לריו או מתייחס לענייני אקטואליה. השיר יהיה בעל אופי קצבי וקליט עם מילים פשוטות ומוטיבים קצביים מקומיים, קצב המארש והשפעות רגטיים וסווינג.

אחד הסגנונות המפורסמים ביותר הוא סגנון הסמבה שמקורו הוא ממדינת אנגולה שבאפריקה. ישנם כמה זמרים מפורסמים שהוציאו במהלך השנים יצירות כמו: criolo, Marcos Valle, Joyce, Siba.

לאחר מנוחה קצרה, קפצנו בחזרה אל נהר האנשים הבלתי נגמר בדרכנו אל אחת הכיכרות המרכזיות בריו, שם מתאספים כולם ויוצרים מסיבה ענקית של כמעט מיליון אנשים מכל קצוות העולם. ראיתי שם יפנים שלא מפסיקים לצלם, אוסטרלים, אמריקנים, גרמנים, ארגנטינאים וגם כמובן הרבה מאוד ישראלים.

נגנים, רקדניות, להקות מתופפים וזמרים עלו בקצב על הבמות וחגגו עם הקהל עד שעות הבוקר המוקדמות.

מצעד המנצחות

לאחר כמה ימים של טירוף חושים, הצלחנו להשיג כרטיסים דרך חברים מקומיים למצעד המנצחות. זהו למעשה רגע השיא שמסמל את סיום הקרנבל.

מסתבר שאת הטוב ביותר משאירים הברזילאים לסוף: ישבתי ביציע המרכזי עם עוד כ-45,000 צופים נלהבים. בהתחלה כר הדשא ריק. לאחר קריאה חזקה של הכרוז, הקהל מריע בקולי קולות משני צדי הטריבונות ולאחר מכן נכנסים "נושאי הדגל" של כל בתי הספר לסמבה.

לכל בית ספר לסמבה בברזיל יש דגל מיוחד משלו, עם שני צבעים לפחות המאפיינים את ההיסטוריה שלו. הנפנוף בדגל והריקוד, מלהיבים את הצופים ומסבים הרבה גאווה לאותו בית ספר לסמבה.

אחריו נכנסות האלגוריות (רקדניות מחופשות) על פי הסדר שבית הספר רוצה. אם הקהל אהב את המצעד של בית ספר מסוים הוא נוהג לצעוק "e' campeõ", כלומר "אליפות" !

ניתן לראות שהקרנבל הפך לעסק כלכלי ענקי לכל דבר (מכניס לכלכלת ברזיל יותר מחצי מיליארד דולר רק בזמן הקרנבל) ורבים מבתי הספר לסמבה מפרסמים חברות גדולות כמו חברות משקאות, מזון ובנקים על חולצות ובובות הענק שלהם.

זכורה לי במיוחד בובה ענקית שעברה באצטדיון בדמותו של סימון בוליבר, שהוא גיבור העצמאות הוונצואליאני. הסיפורים אומרים שהוגו צ'אבס נשיאה לשעבר של ונצואלה, מימן בעצמו את בניית הבובה כי רצה להגביר את המודעות והחשיבות ההיסטורית של מדינתו בנסיון למשוך אליה מבקרים.

הקרנבל ללא ספק מתקדם משנה לשנה ונהיה הרבה יותר גדול וממוסחר, אך מה שיפה בו שלמרות זאת עדיין אפשר למצוא בכל פינה את האותנטיות והפשטות של השמחה הברזילאית.

יש דברים שיישארו כפי שהיו ולא משנה כמה שנתערב. קרנבל, בהחלט קינוח מדהים לסוף של כל טיול בדרום אמריקה.

הכותב הינו מנהל המכירות במחלקת אמריקה של החברה הגיאוגרפית.

רוצים גם אתם לטוס לקרנבל? לחצו כאן

בשיתוף החברה הגיאוגרפית