חוף אמלפי: טיול אביבי בראש איטלקי
האביב הוא זמן נפלא לבקר באמלפי, עם מזג אוויר נעים ולא חם מדי, בשיאה של תקופת הפריחה וללא ההמונים שגודשים את האזור כמו בחודשי הקיץ המהבילים. קבלו הצצה לאחת הפנינות היפות של אירופה בטעם לימונצ'לו ים תיכוני
בשיתוף Xplorer
הייחודיות של אמלפי טמונה בכמה דברים. זוהי רצועת הרים מעל הים בה הגיאוגרפיה מכתיבה את אורח החיים: הכל מתנהל על צלע ההר מעל הים. כתוצאה מכך, הנוף הוא של עיירות ציוריות עם נוף של כחול מהבתים, אוכל שמגיע בחלקו הגדול ממה שדגו באותו היום וכביש - אחד המפותלים והיפים באירופה שמשקיף מעל צוקים רמים ומדרונות תלולים זרועי עצי לימון.
איך להתנייד באזור?
חוף אמלפי קרוי על שם עיר הנמל הקטנה אמלפי, אבל הוא משתרע סביבה על כביש באורך של כ-55 קילומטרים המחבר בין העיר סורנטו בצידו הצפון מערבי ובין העיר סלרנו. הכביש שעובר דרך עיירות חוף אמלפי הוא מהמפותלים והצרים בעולם, אם הגעתם עם רכב שכור, תמצאו שהנהיגה כאן מאתגרת במיוחד: הכביש הצר מאכלס מכוניות, אופנועים, רוכבי אופניים, הולכי רגל (אין מקום למדרכה) וגם אוטובוסים. ברבים מהסיבובים, רצוי לצפור לפני הכניסה לסיבוב על מנת להתריע בפני רכב המתקרב בצד הנגדי.
אם בחרתם להגיע לכאן עם רכב שכור, דעו כי יש בעיית חניה בכל האזור. כאמור, הכבישים צרים וצפופים ובתי מלון רבים אינם כוללים חניה צמודה, מה שיצריך מכם לשלם כ- 20-25 אירו נוספים ליום עבור חניה בתשלום או להרחיק כמה רחובות מהמלון עד שתמצאו מקום חניה חופשי פנוי. בחלק מהימים בחרנו לטייל בתחבורה ציבורית: אוטובוסי ה-SITA מגיעים לכל מקום בתדירות סבירה ואפשר לרכוש כרטיס נסיעה חופשי ל-24 שעות.
דגים טריים, פסטות תוצרת בית ומעדני לימונים
איטליה מפורסמת באוכל שלה, אבל זה לא מבטיח תמיד איכות ולא חסרים מטיילים שנפלו במלכודות תיירים בהן הוגש אוכל גרוע במחיר מופקע. רוב המסעדות בהן ביקרנו, היו משפחתיות, עם אוכל טרי וטעים ומחירי הארוחות, שנעו בין 40-80 אירו לזוג, סיפקו תמורה טובה וטעימה בהחלט למחיר.
האוכל המקומי כולל בעיקר דגים ופירות ים טריים, גבינות מוצרלה, מעדני לימונים, עגבניות מקומיות גדולות ועסיסיות, פסטות תוצרת בית ועוד. בכל מקום בו ביקרנו, היין זרם כמים (וגם לא היה יקר במיוחד) ולרוב גם קינחנו בכוסית לימונצ'לו מקומי - מתוק, קר ומשכר.
אמלפי, ראוולו ומינורי
את יום הטיולים הראשון, התחלנו בעיר אמלפי שעל שמה קרויה כל רצועת החוף. מול העיר ניצב מזח וממנו אפשר להפליג במעבורות לעיירות אחרות בסביבה. במרכז, יש כיכר ובה ניצבת הדואמו - הכנסיה הגדולה המקומית, העיר כוללת כביש אחד החוצה אותה בגיא בין הרים לממנו מסתעפות סמטאות קטנות. אותו כביש משמש כמדרחוב להולכי רגל וגם כדרך גישה למכוניות המקומיים: בכל רגע נתון, תנועת המכוניות מתנהלת בכיוון אחד בלבד, בעוד המכוניות לכיוון השני ממתינות ברמזור אדום.
סמטאות העיר מלאות במסעדות, בתי קפה, גלידריות וחנויות מזכרות וניתן לבקר אף במפעל לייצור נייר, מהאחרונים שנותרו פעילים. מהעיר, אפשר לצעוד דרומה – מרחק כרבע שעה הליכה אל כפר הדייגים אטרני, ציורי מאוד בבתיו הבנויים אחד מעל השני ואווירה אוטנטית ושקטה יותר מאמלפי, במקום ניתן למצוא כמה מסעדות דגים טובות.
מכאן, תפסנו אוטובוס שעלה בדרך ההר מעלה אל העיירה ראוולו. זו ידועה בבתי מלון "בוטיקיים" והיא מספקת נוף מרהיב אל רצועת החוף למטה. ישבנו בבית קפה בכיכר והאזנו להופעת מוזיקה חיה שהתקיימה באותו הזמן. בשיטוט בין סמטאות המקום, ראינו שני טקסי חתונה, עם כלה וחתן הלבושים כמו בסרטים ופמליית ילדים קטנים המלווה אותם. אחת מהאטרקציות המקומיות היא ביקור בגנים של וילה רופולו (Villa Rufolo).
הביקור במקום מתנהל דרך שבילים בגני הווילה הגדולים ובין יצירות אומנות בחדרי הבנין העתיק, אבל מה שעושה את המקום הוא הנוף המרהיב שנשקף ממנו מטה אל הים. בעיירה מינורי ששוכנת מתחת לרוואלו לצד כביש הים ממוקמת גם אחת מהקונדיטוריות המפורסמות באזור - Pasticceria De Riso, שווה לטעום מיני עוגות קרם או לימון.
דגי אנשובי בצ'טארה
דרומית למינורי, כ- 11 ק"מ ממנה ממוקם כפר הדייגים צ'טארה (Cetara), זהו כפר קטן ואותנטי (בביקורנו שם לא נתקלנו במקומיים דוברי אנגלית) וגם אותו עובר רחוב מקומי אחד המתחיל במורדות ההרים ומסתיים בים. תושבי הכפר מתפרנסים מדייג, יש כאן נמל קטן מלא בסירות דייג, ליד הים אפשר לראות כמה מסעדות בהן ניתן לאכול פסטה.
באחת מחנויות המקום רכשנו צנצנות זכוכית מלאות בדגי אנשובי וטונה באיכות מצויינת. אם אתם אוהבים קרמיקה, נסיעה קצרה עוד יותר דרומה, תביא אתכם אל עיירת הקרמיקה Vietri sul Mare בה תמצאו שלל חנויות עם אריחים מצוירים, כלי בישול ואירוח ואפילו רהיטים.
פוזיטנו, סורנטו והסביבה
העיירה פוזיטנו נחשבת לפנינת האזור, היא מכונה גם "העיר האנכית" - מה שאומר כי כל שורת בתים ממוקמת מעל אחרת. בסיורכם במקום, יש לכם שתי דרכים לטייל ברגל: האחת היא ללכת לאורך הכביש הפנימי והשניה להעזר בקיצורי דרך שפירושם הוא לרדת ולעלות מאות רבות של מדרגות בסמטאות צרות וציוריות.
פוזיטנו היא ממתק לעיניים: המבנה הגאוגרפי שלה, ההר המכוסה בתים צבעוניים מעל מפרץ בצבעים כחול ירוק, כל אלו אינם מפסיקים להרשים את העין. קחו את הזמן כאן, רדו בסמטאות, עברו בין חנות לחנות, גלריות אומנות ועצרו לפסק זמן של גלידה טעימה או עוגה מפנקת באחת מהקונדיטוריות המציגות את עוגות הלימון, הקצפת והשוקולד כמו תכשיטים זוהרים. בחוף הים למטה, אפשר לשכור כסא נוח על החול הכהה או לתפוס מעבורת לעבר סורנטו או אמלפי.
מפוזיטנו, המשכנו לעבר העיר סורנטו, זו מציגה מבנה גאוגרפי שונה לעין, של עיר שטוחה יחסית אבל כזו שניצבת על צוק רם מעל הים. סורנטו מציעה חופים רבים יותר, אבל אל תצפו לחול לבן מוכר, החול כאן כהה הרבה יותר והנוף סלעי.
בחלק מהמקומות הוקמו שוברי גלים או מזחים מלאכותיים עליהם ניצבים בשורות מסודרות כסאות נוח ושמשיות צבעוניות. החלק המרכזי של העיר כולל סמטאות רבות, מלאות בחנויות מזכרות, בגדים, תיקי עור, תבלינים, פסטות וכמובן מסעדות. סורנטו יכולה לשמש גם כבסיס יציאה לסיורים נוספים באזור: אל העיר העתיקה של פומפיי, אל הר הגעש וזוב שכיסה אותה וגם אל העיר נאפולי. מכאן יוצא גם שירות מעבורות מסודר אל האי קאפרי הממוקם ממש ממול.
לחזור עם כושר
מלבד הביקור בעיירות השונות, חוף אמלפי מציע גם מסלולי הליכה על ההרים ממעל, כמו זה הקרוי "נתיב האלים" - Path Of The Gods שמתחיל בכפר בומרנו - Bomerano ומסתיים לאחר מספר שעות בכפר Nocelle או חוף פוזיטנו אחרי ירידה של יותר מ- 1,000 מדרגות.
ממש לפני סיום החופשה, עצרנו בבית האחרון של העיירה, שם ממוקם מפעל ביתי קטן המייצר לימונצ'לו משלושה מרכיבים בלבד: לימונים, סוכר ואלכוהול. לאחר שובנו ארצה, כל לגימה מהכוס סיפקה לנו כמה דקות של חסד עם זכרונות נעימים מחוף אמלפי.
אל אמלפי ניתן להגיע בטיסות אל רומא ומשם בנסיעה של 3-4 שעות על אוטוסטרדה מהירה או אל נאפולי וממנה כשעה או יותר ברכב (בהתאם למיקום בו תישנו בחוף אמלפי).
טיסות לרומא
לפרטים נוספים ולטיסות זולות הכנסו לאתר.
הכתבה נעשתה בשיתוף Xplorer.