להיות חלק מהנוף המקומי

בשיתוף רימון טיולים

פעם זו הייתה תבנית די ברורה, טיולי בת/בר מצווה, טיולים אחרי צבא ואולי אפילו ירח דבש למשקיעים. בטיולים האלה היינו יוצאים מגבולות הטיולים המוכרים של אירופה או מערב ארצות הברית, נסענו להודו, אוסטרליה, לאסיה, ליעדים שנחשבו מיוחדים ויוצאי דופן. היום, בזכות הגלובליזציה, בזכות כמות חברות התעופה והטכנולוגיה המתקדמת, אנחנו בכל רגע נתון נמצאים אולי "במרחק" של יום וחצי מהיעדים הכי רחוקים על הכדור ולכן, כמתבקש, יותר ויותר אנשים יוצאים לחקור את היעדים האלה שפעם, היו רק נחלת הצעירים.

הטרנד החדש הוא טיולים של הדור הבוגר, טיולים שיגרמו לנו רק לקנא. בעצם, היום אפשר כבר לזהות מגמה של תרבות פנאי עשירה בגיל הפנסיה, מדובר על הדור הצעיר החדש, על אלה שהבינו שהגיע הזמן לחוות חוויות מיוחדות מעבר לחוויות השגרתיות עם המשפחה והנכדים ולצאת לגלות עולם, במלוא מובן המילה. כבר דמיינתם את ההורים או סבא וסבתא שלכם עם מוצ'ילה של תרמילאים? בטוח שטרם.

קריספין מספר כי היעדים הפופולאריים ביותר לטיולים מהסוג הזה, הם, כאמור, דרום אמריקה ובתוכה צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל ולפעמים גם פרו בטיול שנמשך 24 ימים ומשלב בתקופות המתאימות גם את הקרנבל, את הג'ונגלים באמזונאס ועוד כמה אטרקציות מפורסמות.

"בהרי הרוקי הקנדיים, נמצא מחסן הנופים של אלוהים. משם הוא מחלק לכל העולם את הנופים ולכן הוא יעד מאוד מבוקש. אגב, גם בקרחונים של פטגוניה ארץ בראשית, יש מחסן נופים לא רע בכלל", מוסיף קריספין. "הטיול הזה יכול לשלב גם שיט מכובד עם ספינת מילניום מפוארת שיארך בסך הכל 17 ימים. אה, וכמובן שיש גם את אלסקה."

יעדים פופולאריים נוספים הם וייאטנם, קמבודיה וגם תאילנד, שלשם מגיעות גם הרבה משפחות ממשיך קריספין ומוסיף כי אחד היעדים הכי יקרים הוא אוסטרליה וניו זילנד, וגם לשם מגיעות קבוצות.

מעבר לנופים מרהיבים וחוויה של "ביחד", לטיול יש מטרה נוספת: להראות את היעדים האלה כאילו הם בעיניים של המקומיים. "בברזיל, למשל, אנחנו תמיד מגיעים לכפר של אינדיאנים אמיתיים, רואים איך הם מייצרים גומי מעץ הקאוצ'וק, ממש מוציאים את השרף ומייצרים מזה גומי. ב-50 השנה האחרונות יש לנו גומי תעשייתי אמנם אבל פעם, הכל היה מכאן."

לשאלה האם המקומיים מרימים גבה לנוכח גיל המטיילים, התשובה היא שלילית. "חלק מהמקומיים התרגלו כבר לגיל המטיילים, אנחנו תמיד רואים את התרמילאים, אבל היום הגיל הבוגר של הקבוצות שלי הוא כבר בכלל לא משהו חריג. כשאני טיילתי בהודו במשך שנה שלמה בשנת 1970, אנשים נגעו בי כי הם מעולם לא ראו אדם לבן לפניי. היום, המקומיים כבר ראו הכל, התרמילאים באים גם לטייל וגם בשביל השאנטי, הם מגיעים כמעט לכל המקומות שאנחנו מגיעים, רק שאנחנו מגיעים גם לאתרים היקרים".

דרך נוספת להתחבר למקומיים היא, כמובן, דרך האוכל. "אנחנו מקפידים לספק אוכל מקומי בברזיל וארגנטינה למשל אנחנו מקפידים לשלב ארוחות סטייקים ועל האש, בכל יעד את האוכל המקומי שלו כדי לתת קצת ערך מוסף לטיול, יחד עם האתרים הקדושים המפורסמים."

ולא רק יעדים אקזוטיים ומשוגעים: אלדד זיו, מדריך ומנהל מכירות ברימון המתמחה בטיולים לקרואטיה וסלובניה. "ביעדים האלה קל מאוד לחוות את הטיול מזווית מקומית" הוא מספר, למשל בלובליאנה, עיר הבירה של סלובניה יש כמויות אדירות של סטודנטים, זו עיר של 300 אלף תושבים אך מתוכם בערך 50,000 סטודנטים אותם תוכלו להרגיש כשתסתובבו במרכז. בימי הקיץ אם תטיילו על גדות הנהר הזורם בעיר, תראו כמה עמוסים הברים ובתי הקפה ותוכלו לקבל רעיון מוחשי ממש, על הלך הרוח בעיר."

זיו מספר שבכל שנה מתקיים פסטיבל גדול בעיר ובתקופה הזאת העיר העתיקה מתמלאת בנגני רחוב שמנגנים מוסיקה קלאסית, רובם מקומיים אבל יש למשל בחור אוסטרלי שמגיע כבר 12 שנים,בכל שנה על מנת לנגן ברחוב. אגב, חשוב לציין שכולם מנגנים לא בשביל כסף, אלא כי זו התרבות המקומית. זיו מוסיף כי בקרואטיה למשל, יש תרבות ענפה של מופעי פולקלור, לשם מגיעים התיירים על מנת לחוות וליהנות.

אחד הדברים הכי מקומיים לכאורה בכל יעד בעולם הוא השווקים. חלקם קצת מתויירים, חלקם אפשר לומר אפילו די מזויפים ומטרתם למכור "מוצרים מקומיים" במחירים מופקעים ובערב משנים את עורם לרחבות ברים ופאבים גדולות, אבל לא בלובליאנה ובזגרב: "כאן", מספר זיו, "החקלאים מגיעים מוקדם בבוקר, מציעים את מרכולתם ועד הצהריים כשהכל מתחסל, הם מתקפלים הביתה עד למחרת וחוזר חלילה. בשוק של לובליאנה גם יש מתקן ציבורי מטעם העירייה, כך שאם צרכן חושד שרימו אותו, יש לו את האופציה לשקול בעצמו את הסחורה על מנת לוודא. תראי לי איפה יש כאלה במקומות אחרים. אגב, מול השוק יש גשר מדהים להולכי רגל, עליו כבר יש כמות לא מבוטלת של מנעולי אהבה, ממש כמו שהיה בפריז."

ההצצה הכי מרגשת אולי לחיי המקומיים מתרחשת בסלובניה, מדינה שגודלה כגודל מדינת ישראל, אך עם שני מליון אזרחים בלבד. "בגלל שיש שם מרחב גדול כל כך, אנשים גרים באותם הבתים לדורי דורות וכל אחד מגדל לעצמו את הפירות והירקות שהוא צורך. בנוסף, באזורי יין אנשים אף מטפחים יקבים קטנים, בהם מייצרים יין לצריכתם הפרטית ולמכירה". זיו מסביר שבטיולים הם מקפידים להסב את תשומת לבם של המטיילים, מראים להם את האזרחים עובדים ואף מפגישים ביניהם על מנת שיחוו את החוויה המקומית והנפלאה הזו, רגע לפני שהם חוזרים הביתה לסופר הקרוב.

(צילומים באדיבות אלי קריספין)

בשיתוף רימון טיולים