כשהילדים מאושרים אנחנו מאושרים: טיול בר מצווה קצת אחר
דנה ובנה עמית יצאו לחפש את הדרך הכי שווה לחגוג בר מצווה. בלי לתאם ביניהם הם מצאו בדיוק אותו דבר: מסע שטח לנוער והורים
בשיתוף מאגמה 13
עמית הוא הבכור שלנו. הוא הפך אותי לאמא נרגשת, לא תמיד בטוחה, מתפעלת מצעד ראשון ומילה חדשה. דרכו הבנתי מחדש את המושג "עייפות", זלגתי דמעות כשהלך לכיתה א', לא האמנתי כשהתחיל לקרוא, לא הבנתי איך נהיה לי הילד המופלא הזה שיש לו דעות משלו וכבר יש לו חברים ותספורת מצחיקה. אז עכשיו התינוק שלי בן 13 והוא כבר יותר גבוה ממני, ותכף בר מצווה.
מה פתאום בר מצווה?! אני מודה שזה תפס אותי לא מוכנה. 13 זה חתיכת יום הולדת! מה עושים? איך עושים? מסיבה גדולה? אירוע משפחתי מצומצם? נסיעה לחו"ל? אני רוצה שיהיה מיוחד. אני רוצה חוויה שנזכור. אבל מה?
"מה אתה רוצה לעשות לבר מצווה?" שאלתי אותו בזמן ההתארגנות לבית ספר. "לא יודע", ענה כמו כל מתבגר. אבל אני מכירה את עצמי. יש לי פנטזיות מפה עד מחרתיים, אז ישר אני בתכנונים איך אנחנו עושים את הדבר שהכי מתאים לנו, הכי שווה, הכי כיפי, הכי מייצר זיכרונות. אבל כדי שנחגוג בר מצווה בזמן ולא יחד עם החתונה שלו, אני מבינה שצריך ללמוד את השטח כי עם בר מצווה אני לא משחקת. "מה עושים הילדים האחרים בכיתה?" אני שואלת את עמית - שזה מנוגד לגמרי לזה שאמרתי לו אתמול שלא מעניין אותי מה עושים הילדים האחרים בכיתה בעניין השעה שבה חוזרים ממסיבות.
אבל ברצינות, אולי זה יעורר השראה? "אני אברר קצת ואגיד לך. אל תדאגי אמא", לקח את התיק ויצא מהבית.
מפה לשם, התחלתי במחקר. פרסמתי פוסט בפייסבוק עם בקשה להמלצות, וברור שבאותו יום על זה נסובו כל הישיבות בעבודה, כי אם תחקיר אז עד הסוף. חזרתי מהעבודה ואמרתי לעמית שמצאתי את ה-דבר בשבילנו, גם אחלה טיול וגם ממש מתאים לבני מצווה.
"עמית, למה אתה מבואס?"
"כי גם אני מצאתי משהו שילדה מהכיתה עשתה לבת מצווה שלה וזה נראה לי הכי כיפי! זה מסע ג'יפים שקבוצה של הורים וילדים עושה יחד. זה נראה לי יותר שווה ממה שאת מצאת".
מבינים? שנינו מצאנו אותו דבר. קוראים לזה מסע מאגמה 13. רק שעמית תיאר את זה במילים יותר מגניבות ממני: מסע שטח לנוער והורים שיוצא לארמניה המרהיבה.
יוצאים למסע!
אין לי מילים לתאר את המסע הזה, ומי שמכיר אותי יודע שתמיד יש לי מה להגיד. פגשנו השקעה בכל פרט, צוות נפלא ומסלולים משובחים. פגשנו מסע שבו כל פעילות מגניבה ומלהיבה יותר מקודמתה: אנחנו נוהגים בשטח עם הג'יפים, יוצאים לטרק רגלי על הר שבפסגתו נוף עוצר נשימה, הולכים על גשר חבלים, עפים ברכבל הכי ארוך בעולם, מגלים יחד מבצר יפהפה מימי הביניים, מתרגשים בחאן דרכים עתיק שיושב ממש על דרך המשי העתיקה, ובין כל ה"אדיר" וה"מרהיב" של הנוף היפה כל כך של ארמניה נמצא גם הפשוט והצנוע: ביקור בבית מקומי, לילה באוהל לאור מדורה, רגעים של מוזיקה בג'יפ, ואני מבינה שזה כל מה שרציתי. בלי מהומה. להרגיש שוב מהבטן את הילד הזה שלי, הבוגר ונפלא. לראות אותו מתחבר עם ילדים שלפני שבוע לא הכיר, סופר כמה בקבוקי מים נשארו לקבוצה כי היום הוא ב"צוות המנהל", מתנדב לעזור עם הכלים אחרי ארוחה בשטח, מגיש לנו בגאווה סלט שקצץ ומדווח ברצינות במכשיר הקשר ש"צוות 5 סיים פנייה".
אנחנו והחבר'ה
ונהיינו קבוצה. עם הומור והווי והרגל מוזר לרקוד בכל פעם שעוצרים את הג'יפים, ואיכשהו דווקא שם, בארמניה, גיליתי את ארץ ישראל היפה שלנו: אנשים שמקפידים לאסוף את הזבל, שפותחים גזייה לקפה שחור, שמכבדים את המקומיים שמארחים אותנו. אני מודה שהתאהבתי בקבוצה, ומודה שנורא שמחתי שמישהו ארגן לי את כל הטוב הזה.
ובתוך כל זה היינו אנחנו. עמית ואני. רק אנחנו. ביחד בג'יפ. שרים בקולי קולות, חדים חידות. לא ממהרים לשום מקום. אין לנו וויי-פיי, אבל יש לנו כל מה שאנחנו צריכים כאן. לא הייתה מאושרת ממני כשנהגתי בג'יפ וחציתי את הנחל ועמית אמר שאני תותחית, ולא הייתה נרגשת ממני לרכב איתו יחד על אופניים בין כפרים קטנים או לטפס איתו במעלה ההר לראש המבצר - וכשהילד שאני אוהבת שם יד על כתפי, הלב שלי התרחב ועוד רגע התפקע מרוב אהבה.
מצאנו במסע הזה אנשים כמונו: הורים וילדים שרוצים לעשות משהו אחר. משפחות שמחפשות לעשות משהו עם משמעות, וצוות גדול שנותן את הלב ומלא אהבה למה שהוא עושה. מצאנו מסע שמותאם לבני נוער והורים: לא טיול שבו הילדים נגררים אחרי ההורים וגם לא משהו שמזלזל באינטליגנציה של הילדים. מסע מובנה, מאורגן למופת, שיש בו שטח וג'יפים, נהרות והרים, ארוחות בשטח ונופים נפלאים, והכול במידה. לא קשה מדי ולא משעמם לרגע. מסע שיש בו גם התייחסות לנושא בני המצווה - מנהיגות, אחריות, הובלה - וגם זמן לביחד שלנו. שלי ושל עמית. כי בסופו של דבר, בשביל זה יצאנו.
מתאים לכם מסע שטח לנוער והורים? החלה ההרשמה למסעות הקיץ של מאגמה 13
בשיתוף מאגמה 13
לפנייה לכתב/ת 
