געגועים למרוקו

בשיתוף מאגמה

נחתנו בארץ. אני מחבקת כל אחת ואחת מהנשים שהיו איתי במסע מאגמה צ'אלנג' למרוקו חיבוק אישי ומיוחד ואז אני יוצאת משדה התעופה, עולה על מונית וכבר מתרגשת להגיע הביתה. לשמחתי אני גרה חמש דקות נסיעה משדה התעופה כך שמיד אני פוגשת את בעלי שמחכה לי ורק כשאני רואה אותו מולי ומתמסרת לחיבוק שלו אני מבינה כמה התגעגעתי אליו בתקופה הקצרה הזאת. מקלחת מהירה ואני מחליקה למיטה עם הבנות. הן מתעוררות לאט, מתרגשות שאני פה, שואלות מלא שאלות, רוצות לשמוע סיפורים ולראות תמונות. אני רואה איך הן מסתכלות עליי וכמעט מזילה דמעה.

הפרקים הקודמים

בלב הסהרה הגשמתי חלום

מסע נשי למרוקו

התגעגעתי אליהן. היום אנחנו נשארות בבית ומנסות להשלים פערים. הן מתרגשות מהכפתן שקניתי להן בשוק של מרקש ומיד מודדות אותו ואני נזכרת איפה הייתי בדיוק כשרכשתי אותו וכמה חנויות עברתי בתוך השוק הצבעוני, ההומה, המטורף של מרקש כדי למצוא את הכפתן המושלם עבורן. ואז אני מבינה: זהו נגמר הטיול. חזרנו הביתה.

(צילום: גלית פרז)

אני מנסה לחזור לשגרה שלי ומגלה שזה לא פשוט. לוקח לי כמה ימים לחזור לתפקד ובבית טוענים שאני עדיין במרוקו ובעבודה? הטלפונים, המיילים, השיחות, הכל כל כך שונה ורחוק ממה שחוויתי במרוקו שנראית לי פתאום כל כך רחוקה. אני חוזרת לשגרה אבל כל הזמן נודדת במחשבותיי למסע. התרגלתי לקום עם תמר מהג'יפ שלי בבוקר ולהרדם לידה בלילה תוך כדי שאני מנסה לעכל את הרגעים המדהימים שחוויתי באותו יום, התרגלתי לשיחות עם רווית ונינה, התרגלתי לרגעים מרתקים עם חברותיי לג'יפ, התרגלתי להפסקות מתוקות, לארוחות צהריים טעימות. התרגלתי לעצמי במסע: חווה, מתרגשת, נושמת, צוחקת.

(צילום: מאגמה)

אני מנסה לשתף את המשפחה והחברים במה שעברתי שם ומגלה שזה לא כל כך פשוט כי איך באמת אפשר לתאר את שיירת הג'יפים שלנו, נהוגה כולה בידי נשים, חוצה את כפרי האטלס הקטנים כשהאור הופך אותם יפים כל כך? איך לתאר שקיעה מדברית במרחבי הסהרה או שיר שעושה לי לבכות בבית הכנסת העתיק של מרקש? בסך הכל שמונה ימים של מסע אבל לא יאמן כמה חוויות אפשר לצבור בשמונה ימים.

עולם שלם. קצת כמו תקציר של "הטיול הגדול" שלי. זה שעשיתי אחרי הצבא. זה היה סוג של "מסע טעימות" במרוקו ואני מרגישה שטעמתי מהכל: החיים הפשוטים בבתי בוץ שהזכירו לי כמה מעט אני צריכה, מדבר סהרה העצום שהזכיר לי כמה אני קטנה, האוכל המקומי הנפלא הזכיר לי כמה אני אוהבת לנסות טעמים חדשים והשווקים הזכירו לי כמה אני אוהבת שופינג. הכל במסע הזה הזכיר לי דברים. הזכיר לי את עצמי כמו שאני אוהבת להיות.

היינו קבוצה במסע ופתאום נפרדנו. בימים הראשונים בארץ אני מרגישה צורך להמשיך ולשתף את חברותיי למסע בהכל: מה אכלתי , מה עשיתי, איפה אני עכשיו... שמונה ימים הייתי מוקפת בהן, חולקת איתן כל רגע במהלך היום ואני רוצה לשמוע איך הסתיימו הסיפורים שלהן כשהן חזרו ארצה והאם כמוני, גם הן מתגעגעות. מדהים אותי כמה מהר התמכרתי לעטיפה הטובה של חברותי למסע ולאט לאט אני מבינה שיש מילים שרק אנחנו מבינות. רגעים שהם עולם ומלואו עבורנו וזיכרונות שרק מי שהיתה שם נוצרת. יש לנו עולם שלם של חוויות שעברנו יחד ואנחנו מבינות אחת את השנייה בפשטות ובקלות. איתן אני לא צריכה להתאמץ להסביר. מזל שאוטוטו אנחנו שוב נפגשות.

(צילום: מאגמה)

לפני שיצאתי למסע היו לי המון חששות. לצאת למסע שטח במרוקו עם 28 נשים שאני לא מכירה? לא היה לי מושג איך מעבירים שמונה ימים אינטנסיביים בסיטואציה כזאת. עכשיו כשאני נזכרת בזה אני צוחקת לעצמי. 28 הנשים האלה הן אלו שהפכו את המסע הזה לכל כך עוצמתי. הן היו התבלין הכי טעים בחוויה המיוחדת הזאת: השיחות הארוכות, הרגעים המרגשים, הצחוק, הדמעות, האתגרים והפינוקים שחיכו לנו במהלך כל המסע.

פתאום אני מבינה שאני ממש מקנאה בנשים שעומדות להירשם למסע הבא של מאגמה צ'אלנג'. הן לא באמת יודעות לקראת מה הן יוצאות והדבר שחששתי ממנו? זה הכי כיף! גם אם אנסה להסביר להן מה הן עתידות לעבור ולחוות, אין לי באמת מילים שיצליחו לתאר את זה. קצת כמו להסביר להורים שעומדים להביא לעולם את ילדם הראשון מה הולך לקרות להם בקרוב וכמה מנעד הרגשות והיכולות שלהם ימתח בסיטואציות שעתידות לבוא. המסע הזה עולה על כל דמיון, זר לא יבין זאת ומי שלא חוותה אותו כנראה לא תוכל להבין. חוויה של פעם בחיים? אני כבר מחכה למסע הבא.

זה הזמן שלך לעצמך! החלה ההרשמה למסע מאגמה צ'אלנג' במרוקו

בשיתוף מאגמה