אפריקה: מסע של אבא ובן
לדורון מרינוב לא היתה שאלה לגבי המקום שבו יחגוג בר מצווה עם הבן שלו: זה היה חייב להיות באפריקה. עכשיו, אחרי ששטו על הנילוס וחיפשו שימפנזים ביערות הגשם הוא יודע שהמסע היה רק תפאורה למה שקרה לו שם. אוגנדה - לא מה שחשבתם
בשיתוף מאגמה 13
לשכנע את הבן שלי לצאת להרפתקה זה לא דבר מסובך. אנחנו משפחה שאוהבת טיולים וכבר בגיל שלוש היה ברור שינאי נרדם יותר מהר ממני באוהל, כך שהיה די ברור שאת בר המצווה שלו נחגוג באיזשהו מקום בעולם. אפריקה תמיד היתה חלום ישן שלי ולשמחתי יש חלומות שקל להתחבר אליהם:
"ינאי, מתאים לך?" שאלתי אותו כשענייני הבר מצווה התחילו לתפוס תאוצה.
"מתאים לגמרי" הוא ענה.
אז יצאנו למאגמה 13 - מסע שטח לנוער והורים. היעד שלנו היה אפריקה - או יותר נכון אוגנדה. צ'רצ'יל אמר עליה שהיא פנינת אפריקה. היום, אחרי מסע בין שמורות טבע ענקיות ומפלים עוצרי נשימה, אחרי ששטנו על הנילוס והתרגשנו מפילים, אחרי שפגשנו שימפנזים ביערות הגשם וטעמנו את האננסים הכי מתוקים שיש אני יודע להגיד שאוגנדה היא לא רק פנינה - היא הסוד השמור של חובבי אפריקה ואחד המקומות הכי מרגשים שאפשר להגיע אליו עם ילדים. אבל אוגנדה היא רק התפאורה למסע אליו יצאנו, קבוצה של הורים וילדים שבאו למסע מיוחד בארץ לא נודעת.
מי מתרגש מבבונים?
שמורת מורצי'נסון היא כנראה השמורה הידועה ביותר באוגנדה. בעיקר בגלל נהר הנילוס הזורם בתוכה ומפלי הענק העצומים והמפורסמים שלה. בדרך לשמורה אנחנו עוצרים בשוק מקומי, קונים מנגו, בננות ואננס טרי ונהדר ובכניסה לשמורה אנחנו מתרגשים ממשפחת בבונים חביבים, עוד לא יודעים שדי מהר, אחרי שנראה פה פילים וג'יראפות, בבונים כבר לא יהיו כזאת אטרקציה בשבילנו. אבל מורצ'ינסון זה קודם כל נופים. ואיזה נופים! שמיים כחולים ורחבים וירוק מכל סוג שמשתלב עם אדמת אפריקה האדומה. יומיים שלמים נבלה בשמורה המקיפה את הנילוס, ישנים בלודג' מפנק ממש בתוך השמורה, צופים ממרפסת הלודג' על נהר הנילוס האדיר ומקשיבים לרעש ההיפופוטמים היוצאים מהנהר בלילה.
יום למחרת אנחנו עולים על ספינת נהר ויוצאים לשייט על נהר הנילוס העצום. לקפטן שלנו קוראים רוברט ומכל הצדדים מברכים אותנו לשלום עופות, קופים, תנינים והיפופוטמים. עדר פילות וגוריהן מגיע להרוות את צמאונו במי הנהר וכשאני מפספס את ההסבר של נויה המדריכה שנדמה שאין חיה שהיא לא מכירה פה באופן אישי, ינאי מסביר לי שלפילים האפריקניים יש אוזניים יותר גדולות מאלו של הפילים האסיאתים כי אוזניים זה כמו מאוורר ופה יותר חם.
עוצמות של טבע באפריקה
5:00 בבוקר באוגנדה. עוד רגע יוצאים לספארי זריחה שהוא הזדמנות לפגוש את בעלי החיים כשהם עוד מחפשים את ארוחת הבוקר שלהם. הטבע מתעורר לחיים והעין לא שבעה מלראות: הנה לביאה שיוצאת לצוד לעצמה ארוחת בוקר. אנחנו מרותקים למחזה ומגלים שהלביאה לא לבד שם. היא עם חברה ויש להן טריק: אחת מהן גלויה, מבריחה את האנטילופות, בזמן שהשנייה אורבת לארוחת הבוקר שלה. כמה דקות אחר כך נפגוש לביאה נוספת כשהיא נחה לה רגועה בצלו של עץ ואתם כבר מבינים למה היא רגועה, נכון? כי מאחוריה חצי אנטילופה. זה הוגן? זה מוסרי? הדיונים מתקיימים בין הילדים וגם למבוגרים אין תשובות ובעיני זה חלק מהיופי.
במפלי מורצ'ינסון האדירים בהם צונח הנילוס בשיא עוצמתו אף אחד מאיתנו - ילדים ומבוגרים - לא מצליח להסתיר את ההתרגשות וההתפעלות מעוצמת המים. את ההסבר על המפלים נקבל הפעם מרון בן ה 13 מצפון הארץ. איך הוא יודע מה להסביר? מתברר שצוות המסע חילק לכל ילד נושא קצר להדרכה בנוסח "חמישה דברים מגניבים שלא ידענו על..." הילדים מוכנים בשלוף עם המידע ומחכים לרגע הנכון.
"מה אתה קיבלת?" אני שואל את ינאי.
"ג'ירפות".
"ואתה מוכן?"
"ברור"
אוקי, ברור אז ברור. בשונה משיעורי הבית, בהכנה למסע באפריקה לא היה צריך לנדנד לו.
"הכנתי שישה דברים, מקווה שזה בסדר".
נראה לי שזה בסדר, שמתי את ידי על כתפו ושתקתי. נראה לי שזה ממש בסדר.
דברים שמגלים בספארי
"תגיד אבא, ראית איזו בריכה יש בלודג' הזה? נראה לך שיהיה לנו זמן להיכנס אליה?" אז התשובה היא כן. שעות הצהריים בהן החיות מנמנמות הן זמן מצוין להנות מהבריכה הנפלאה של הלודג'. בינתיים הילדים וההורים כבר הפכו לחבורה ודי מדהים לראות כמה מהר נהיתה פה קבוצה עם הומור וזיכרונות שהם רק שלנו.
בשש בערב אנחנו שוב בדרך. ערוכים ומוכנים לקראת ההרפתקה שמזמן לנו ספארי לילה כי בזמן שנדמה לנו שהטבע ישן בעצם מתרחשות בו דרמות.
לילה יורד על אפריקה ואנחנו מחפשים בחושך עיניים נוצצות. המדריך המקומי החייכן שלנו מלמד אותנו לזהות את החיות לפי גובה העיניים והרווח ביניהן ושיאו של המתח הוא כאשר אלומת פנס אחת מאתרת אנטילופה משוטטת ואלומה אחרת מזהה את הלביאה האורבת לה. איך זה נגמר? לא יכול לגלות.
שיאו של הספארי לילה הוא עדר ג'ירפות עצום שדוהר אל מול השיירה שלנו: עשרות ג'ירפות כמו מרחפות באוויר, רוקדות אל תוך הלילה, משאירות את כולנו המומים ממופע היופי הנדיר.
"ינאי" קוראת נויה המדריכה בקשר "זה הרגע שלך".
ינאי שולף מהכיס את הנייר שהוא הכין ומספר חמישה דברים שלא ידענו על ג'ירפות. "הכנתי גם שישי, זה בסדר" הוא שואל? "בוודאי" עונה נויה. הילדים שואלים אותו שאלות ומתברר שהוא למד לא מעט על ג'ירפות ויודע לענות בביטחון. בסוף ההסבר כולם מוחאים כפיים דרך מכשירי הקשר שמחברים בין הרכבים וינאי מקפל את הדף בחזרה לכיס. חמישה דברים שלא ידענו על ג'ירפות. הרבה דברים שלא ידעתי על הבן שלי. גאה בו.
בעקבות השימפנזים
באוגנדה הולכים בצדי הדרכים. נשים בבגדים צבעוניים וילדים יחפים עם ג'ריקנים צהובים מפלסטיק בדרכם להביא מים מהבאר. כמה זמן הם הולכים? שעה, שעתיים, שלוש. הלוך וחזור. תלוי במרחק הבאר מהבית. בן שש מחזיק את ידו של אחיו בן הארבע והם הולכים. ינאי מבקש שאזכיר לו לספר על זה לאחיו הקטן. אולי רק בשביל זה היה לי שווה להגיע איתו לכאן.
בבית הילדים משתגעים מנסיעות ארוכות, אבל כאן הזמן עף. הדרכים יפות ואנחנו מתערבבים בין הרכבים בשיירה ובעיקר שמחים להתערבב עם ילדי אוגנדה ולגלות שכדורגל ו5 מקלות זו שפה בינלאומית. באחד הימים אנחנו עוצרים ליד משפחה שבדיוק בונה את בית הבוץ שלה ומבקשים להשתלב במלאכת הבניה. המקומיים קצת המומים משמחת הבוץ שלנו ובעיקר לא מבינים מה כל כך מלהיב ומרגש בבנייה של בית בוץ.
באזור יערות הגשם של פורט פורטל אנחנו יוצאים לטרק רגלי בעקבות שימפנזים. אנחנו לא יכולים להבטיח לכם שתראו אותם, מצהירים פקחי השמורה החמושים, אבל מבטיחים לנסות. אז אנחנו הולכים על פי ההנחיות שקיבלנו, דרוכים וסקרנים בין השבילים הלא מסומנים של יערות הגשם ואז פתאום הם נראים, כמעט מקבלים את פנינו בקריאות גרוניות: משפחות שלמות של שימפנזים שכל כך קרובים אלינו. נקבות וגורים, זכרים צעירים וזכר אלפא אחד שרק מלראות אותו אפשר להבין למה הלהקה כולה עושה מה שהוא אומר. זה רגע של קסם ואני מחבק את ינאי, הקופיף הקטן שלי ותוהה אם הוא שם לב לכך שאני מתרגש.
אין ספק שלאפריקה עדיף להגיע עם אנשים שמכירים אותה והתחושה היא שהצוות מכיר פה כל שביל ונקודת תצפית מרהיבה. יחד עם נויה המדריכה נמצאת גם מלווה, רופא ישראלי צמוד לכל צרה שלא תהיה (ולשמחתנו לא היתה) וצוות מנהלה שדואג שהכל יתקתק. חוץ מהם, נמצא פה גם צוות מקומי מקצועי ומיומן שהופך להיות חלק מהחוויה שלנו: מספרים על החיים באוגנדה, שמחים לשתף ומלאי ידע ורצון, וכולם יחד, כל הצוות הגדול לא מפסיק להפתיע ולפנק.
הרבה דברים קרו במסע הזה. אני רואה את ינאי מתנהל עם חברים חדשים ועם מבוגרים. שמח לראות שהוא אחראי, מלא הומור, רגיש וסבלני. הוא הראשון לרקוד סביב המדורה ואיכשהו "אבא אתה מפדח" לא קיים פה ופתאום מול העיניים אני רואה כמה הוא מתבגר לי.
בדרך חזרה לשדה התעופה הוא נשען לי על הכתף חצי מנומנם, בוהה בנופים החולפים מולנו : אבא עוד נחזור לכאן, נכון? אתה ואני, כן? הוא אומר ונרדם רגע לפני שאבא שלו הזיל דמעה ובקושי נשם.
תכף בר מצווה ואתם שוברים את הראש? החלה ההרשמה למסע מאגמה 13 באוגנדה - יוצאים בסוכות!
בשיתוף מאגמה 13
לפנייה לכתב/ת 
