לבד בברלין #23 המדריך אל המוח
הוא לא התלהב ממנה בפעם הראשונה ואף זלזל בשבעת האירו הנוספים שהתבקש לשלם בכניסה, אבל בסוף הוא החליט לתת לתערוכה המושמצת של סלבדור דאלי עוד צ'אנס ויצא עם תובנות מורכבות שלא נתנו לו מנוח אלא לכתוב עליהן. רשמיו של חזי מהתערוכה ״Come into my Brain״
אם תשאלו את רוב האנשים, הם יגידו לכם שהם בטוחים שכבר ראו הכל. ראו את כל מה שיש: ״הסתכלתי, אין שם כלום״, את כל מה שאפשר: ״אני לא רואה איך זה אפשרי״ ואת כל מה שהם יכולים: ״לא נראה לי שאני יכול לעשות את זה״.
לימדו אותנו שאנחנו רואים דרך העיניים וזה הרגיל אותנו להאמין שהמציאות ומה שאנחנו מוצאים בה, זו רק זו שנגלית לעין, כשבפועל, אנחנו רואים רק את קצה קצהו של הקרחון, ולרוב את החלק הכי פחות חשוב. מתחתיו במקום נסתר, יש עולם שלם של פרטים שאנחנו בכלל לא ערים לקיומם: פחדים, ניסיונות עבר, חלומות שהלכו לאיבוד, דברים שלמדנו על העולם (שיכול להיות שהם בכלל לא רלוונטים), יכולות שאף פעם לא עשינו בהן שימוש, עולם נסתר - שמנהל ובדרך כלל מסתיר.
״מה שאתם רואים באמנות שלי הוא קצה קצהו של הקרחון״, כך העיד האמן סלבדור דאלי, גדול האמנים של המאה העשרים. כך הצהיר על עבודותיו עוד בשנת 1926, בגיל 22, בהיותו בבית הספר לאמנויות במדריד. הוא דחה את נושאי המבחן המסכם והכריז שאין ביכולתם של המורים להעריך כראוי את עבודותיו.
מישהו היה צריך לספר לי על זה כשהגעתי בפעם הראשונה לתערוכה המושמצת של דאלי: ״Come into my Brain״. התערוכה מוצגת באופן קבוע מאז 2009 ב-Potsdamer Platz, הכיכר הכה מפורסמת בברלין. אני, כמו רובכם אני מניח, שומע את השם "דאלי" ורואה מייד שעונים שנוזלים על ציורי שמן, וכמה מורכבים כבר יכולים להיות שעונים? לכן כשהציעו לי את הסיור המודרך באנגלית שאורך שעתיים וחצי, בעבור שבעה אירו נוספים על מחיר הכרטיס, חשבתי שזו השקעה די מיותרת, שכדאי לחסוך אותה מעצמי.
אחרי שראיתי כל כך הרבה עבודות, בכנות - לא ממש הבנתי מה אני רואה ומה בכלל הטעם של כל זה. שנייה לפני שצעקתי שהמלך הוא עירום, (כמו רוב הביקורות שתמצאו באינטרנט על התערוכה הזאת) ואם לא הוא, אז לפחות אוצרי התערוכה שאספו עבודות אמנות מהפחות חשובות של דאלי, נזכרתי שמוח זה מקום די חשוך. יש בפנים עולם שלם מלא פרטים, שרוב הזמן אנחנו בכלל לא ערים לקיומם. אז אולי גם תערוכה שמזמינה אותי להיכנס אל תוך המוח, גם היא כזו ובכל זאת כדאי מדריך?
החלטתי לבחון את מה שלא ראיתי וללכת לתערוכה של דאלי שוב. הסכמתי ללכת על ההדרכה באנגלית. בקופה, החבר שהיה איתי, סיפר לי שמורה שעובדת איתו בבית הספר בו הוא מלמד הייתה בתערוכה הזו ומאוד התאכזבה. 'היא נכנסה למוח בלי מדריך', חשבתי וחייכתי לעצמי, בעודי משלם שוב על כרטיס פלוס שבעה אירו ומהמר שהפעם יהיה דווקא כיף.
סלבדור דומנק פליפ זֿ׳סינט דאלי אי דומנק, היה אמן וירטואוז, גאון של הפרטים הקטנים. הוא התנסה בכל טכניקות האמנות האפשריות לציור. בתערוכה מוצגות עבודותיו מתחום הקולנוע, הפיסול, טקסטים שכתב ובעיקר עבודות הליטוגרפיה - הדפס אבן, המרשימות שהצליח ליצור. בעזרת מכונה, שדאלי חשב שהיא בירוקרטית מדי (עוד לפני שהתנסה בה), מדפיסים בעזרת אבן נפרדת כל צבע בציור, כך שכמספר הצבעים, כך גם מספר האבנים שנאלץ להשתמש בהן.
יצירותיו הושפעו מהנוירולוג וחוקר הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד, והן מציגות באופן כזה הבנוי משכבות שכבות של פרטים. מין שילוב מופלא בין סיפורים מוכרים, חוויות אישיות אותן הוא עבר ועולם המחשבות והדמיון בתוך מוחו.
בתערוכה מופיעות אילוסטרציות בפרשנות שלו לרומן 'דון קישוט' תוך כדי שהוא מסביר בצורה שלו - מדוע לפעמים זה בסדר גמור להילחם בטחנות רוח. פרשנות נוספת ניתנת לאגדה על האביר טריסטן והנסיכה איזולדה ומה קורה לשני אנשים שמתאהבים זה בזה, וגם לעליסה בארץ הפלאות ומסיבת התה שמתרחשת כל שעה, כמשל לכך שרוב הזמן אנחנו בכלל כלואים בתוך סיטואציות שחוזרות על עצמן ומשחזרות את אותן רגשות ומחשבות.
למרות שחשב על כך וצייר שעונים נוזלים, גם דאלי לא יכול היה לעצור את הזמן, אבל את מסיבת התה - שאצל רובנו היא לא ממש חגיגה, אפשר גם אפשר. זה פשוט מצריך להבין שהעין לא באמת רואה הכל אלא רק חלק. היא רואה רק את החלק שהמוח שלנו מרשה. כדי לראות יותר, צריך להרשות יותר ובשביל זה כדאי להיכנס למקומות שלא ראינו את עצמנו בהם קודם.
לכן, ברשותכם, הרשו לי להציע לכם משחק בפעם הבאה שתגיעו לביקור בברלין ותרצו לחזור הביתה עם משהו, שיש סיכוי שיגרום לכם להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם. (אפילו יותר מעוד מכנס ג׳ינס בפריימארק שעולה רק 7 אירו). לכו לתערוכה הזאת ונסו להיכנס אל המוח בכוחות עצמכם. נסו למצוא את חיילי הצבא של נפוליאון בסדרה של דון קישוט, את הציור שדאלי התחיל והחתול שלו סיים, ונסו לזכור כמה פעמים זיהיתם את השפם המפורסם שלו בכל ציורי התערוכה.
אם עברה שעה ויש לכם מושג על מה אני מדבר - שיחקתם אותה ומקווה שגם לכם היה כיף. אם אין, בבקשה, אל תוותרו ותבטיחו לי שתחזרו ותבקשו ממישהו שילווה אתכם אל תוך המוח, כדי לגלות מה עוד נמצא שם שאתם עדיין לא רואים. ובנימה זאת, מעניין האם ואיך מוחו המורכב של דאלי מפרש כעת את ההחלטה להוציא את עצמותיו מהקבר, שפורסמה רק בתחילת השבוע. החלטת בית המשפט במדריד הגיעה השבוע, כדי לקבוע אם הוא אביה הביולוגי של אישה החיה בקטלוניה שבצפון ספרד, האזור שבו הוא נולד. דאלי מת לפני 28 שנה.
רוצים לדבר עם חזי? כתבו לו מייל לכתובת Chezy.coach@gmail.com
לאתר של חזי מנע
לפנייה לכתב/ת 
