לבד בברלין #24 אין גבול לחופש
משדה התעופה טמפלהוף בברלין כבר אי אפשר לטוס לשום מקום, אבל בהחלט אפשר לבקר וללמוד ממנו לא מעט על ההיסטוריה, על מנהיגי העולם ועל תושבי בירת גרמניה המאוחדת. חזי קפץ למסע בזמן בשדה התעופה הסגור וחזר עם תובנות שמגיעות אפילו עד סערת האימוץ בישראל
פרויקט "טסים נמוך" - הכל על מהפכת הלואו-קוסט
עדכונים נוספים כל הזמן גם בפייסבוק ynet חופש
משדה התעופה טמפלהוף (Templehof), "אבי כל שדות התעופה" שנמצא במרחק 15 דקות באופניים מ-Friedrich Palast, אי אפשר לטוס כיום כבר לשום מקום. השדה סגר את שעריו ב-30 באוגוסט 2008 ובבניין העצום - שהיה השני בגודלו בעולם כשנבנה - אפשר לערוך סיור בהזמנה מראש ובעלות של 16.5 אירו. וכך, אפשר לטוס אחורה אל תחנות בזמן ואל אירועים חשובים במאה ה-20, שאיכשהו למקום הזה היה בהם חלק.
הטייס הראשון אורוויל רייט שבר שיא גינס ב-1909 עם טיסה בת שעה מעל האזור. ב-1934 הרחיבה המפלגה הנאצית את שדה התעופה והפכה אותו להיות המודרני בעולם וב- 1936 יצאה לדרך בנייתו של "שדה התעופה הגדול", כחלק מפרויקט עיר הבירה המגלומנית "גרמניה", שהנאצים תכננו לבנות מעל ברלין. הפרויקט היומרני עתיד היה לכתוש את העיר תחת מבנים בגדלים מפלצתיים, שלא נראו מעולם. פרויקט שלמזלה של העיר מעולם לא יצא לדרך, כך שגם בנייתו של שדה התעופה מעולם לא הושלמה.
שדה התעופה נחשב לחדשני עבור אותה תקופה מבחינה ארכיטקטונית, בשל השימוש שנעשה בו לראשונה במרחב לקליטת שישה מיליון נוסעים נכנסים ויוצאים, ובזכות המרפסת בצורת חצי הגורן, המצליחה לשאת משקל רב באוויר ותוכננה לשאת כ-70,000 צופים במפגני ראווה צבאיים.
מסטלין ועד רייגן
בסוף מלחמת העולם השנייה, העביר הצבא האדום בראשות סטלין את שדה התעופה לצבא האמריקאי כחלק ממערב ברלין. ב-1948 הימר סטלין שבעלות הברית יוותרו על גבולותיה של מערב ברלין, ועל 2.5 מיליון התושבים שחיו בה, אם יסגור את נתיבי האספקה היבשתיים. אך למרות שזה היה הדבר המתבקש לעשות, כלפי אוכלוסייה שעד לפני רגע היו אוייבים מרים מכדי להילחם עבורם, בחרו בעלות הברית להתעלות לאוויר ולהילחם עליהם, תוך כדי סיכון חיי טייסים רבים.
המדריכה מספרת על המבצע המרגש שזכור כ-Airlift של ברלין, בו הנחיתו מטוסים ברכבת אווירית שכללה 200 אלף טיסות, יותר מ-8,000 טון דלק ואוכל, במשך 11 חודשים מיוני 1948 ועד מאי 1949. ואני - עם דמעות בעיניים. כי אם יש משהו שיכול לגרום לי לייבב כמו ילדה, זה אנשים שעושים את הדבר הכי לא צפוי ופשוט מתנהגים כבני אדם.
מפגש אחד כזה בין טייס אמריקאי וילדה תושבת מערב ברלין, הונצח בציור ענק, שהוענק ב-1987 כמחווה לנשיא דאז רייגן, לאחר נאומו "גורבצ'וב, הפל חומה זו" במערב ברלין. הציור, המתאר את מאורעות אותה תקופה. היה גדול מדי מכדי שיעלה עם הנשיא על המטוס חזרה הביתה, נשאר בעיר ונתלה על אחד הקירות בשדה התעופה.
כשקראתי, את השלט, תהיתי מתי לאחרונה שמעתי שתושבי תל אביב, ירושלים או מדינת ישראל, החליטו פעם על משהו, כנגד רצונם של בעלי הון ושלטון. בזמן שהגיעו לאוזניי הדיווחים המרגיזים על מדינה שמגבילה את הזכות לאמץ רק למי שנראה לה, חשבתי שכדאי הפעם לכתוב טור על ביקור בשדה תעופה, שאמנם אי אפשר להגיע ממנו לשום מקום, אבל אפשר להיזכר בו, ושלמרות מה שנראה לנו, גם גבולות של כוח, הם כמו גבולות של מדינות. פשוט המצאה של אנשים.
רוצים לדבר עם חזי? כתבו לו מייל לכתובת Chezy.coach@gmail.com
