"הדרך שלי הייתה קשה כמו של כולם" - טייסות מדברות
לכבוד יום האישה הבינלאומי שתי טייסות בחברות תעופה ישראליות מדברות על התפקיד שבחרו לחיים, ההתמודדות התמידית מול רוב גברי במקצוע, התגובות שהן מקבלות לאורך השנים ובעיקר על המסר לבנות שחולמות ואולי חוששות. צפו
מעין בכר (33) וד' (29) הן טייסות כיום בחברות תעופה בישראל - ארקיע וישראייר. שתיהן ידעו מגיל די צעיר שהן רוצות לטוס או לפחות לסיים את לימודי הטייס בהצלחה, לשתיהן יש אבא טייס ושתיהן קיבלו עידוד ותמיכה מהבית לכל אורך הדרך, אבל שתיהן רואות באופן די שונה את המציאות כיום.
בעקבות יום האישה הבינלאומי ניסינו להבין איך מרגישה אישה שעובדת במקצוע שעדיין ברובו מאוייש על ידי גברים ואיך הן רואות את המצב כיום עם מבט לעתיד. צפו בטייסת והקצינה הראשונה מעין בכיר:
לאבא של ד', טייסת בישראייר וטייסת תובלה במיל׳ היה רישיון למטוסים קטנים. "ביום הולדת 17 הוא לקח אותי לטיסת ניסיון והאמת שלא ממש התלהבתי ולא חשבתי על זה בכלל כאופציה בצבא או כמקצוע. כשקיבלתי זימון לקורס טייס והתחלתי את המיונים מה שהניע אותי בעיקר זה הרצון להצליח ולעבור את השלבים", מספרת ד'.
"רק כשהתחלנו לטוס בסביבה פחות מלחיצה, שלא כחלק ממבחני טיסה, הבנתי שזה משהו שאני מאוד נהנית ממנו ושזה קורס שאני מאוד רוצה לסיים כדי לעסוק במקצוע הזה".
אביה של בכר הוא טייס באל על כבר מעל שני עשורים מה שגרם לה להכיר את תחום התעופה כבר מגיל צעיר. בכר מספרת כי ידעה שהיא רוצה לטוס עוד לפני שהתגייסה לצבא, שם עשתה שירות מלא בחיל האוויר אך לא הלכה לקורס טיס. כשסיימה את השירות הצבאי עברה בכר לארצות הברית להגשים את חלומה והחלה את לימודי הטייס בבית ספר אזרחי לטיסה Phoenix East Aviation הממוקם בעיר דייטונה ביץ׳ שבפלורידה, ארצות הברית.
לאחר שסיימה בהצטיינות את לימודיה היא החלה לטוס בחברות פרטיות בארצות הברית ובסינגפור. רק אחרי עשר שנים בחו"ל שבה לארץ והחלה לעבוד כטייסת בארקיע לפני שנה.
שתי הטייסות מספרות על המספר הדליל של הנשים שהיו איתן בלימודי הטייס השונים. "התחלנו את קורס הטייס 16 בנות מתוך 250 חיילים סך הכל וסיימנו שלוש מתוך 45", מתארת ד' . "אני - טייסת תובלה ועוד נווטת קרב וטייסת קרב".
בכר, שכאמור למדה בבית ספר אזרחי לטיסה מספרת כי "בשונה מקורס טייס - כל מי שיכול ורוצה ללמוד טיסה מגיע לבית הספר ומתחיל בלימודים. מבין 100 - 150 הסטודנטים שהיו איתי בזמן הלימודים, מספר הנשים נע בדרך כלל בין חמש לעשר נשים".
"אף אחד לא ויתר לי בשום שלב"
על השאלה - עד כמה מורגש הפער בינך לבין הגברים בלימודים ולאורך הקריירה? ענתה ד' שהיא שמחה לומר שלא הורגש פער. "תמיד הרגשתי חלק מהחבר׳ה - גם בפן החברתי וגם בפן המקצועי. אני חושבת שזה מאוד תלוי בקבוצה שבה אתה נמצא. במקרה שלי, גם בקורס וגם בטייסות, היו אנשים מעולים וחברים טובים.
"זה תלוי גם באיך שמסתכלים על הדברים", היא מוסיפה. "אף פעם לא ראיתי את עצמי כמשהו שונה או מיוחד וזה מביא ליחס שוויוני של ׳אחת מהחבר׳ה׳".
בכר דווקא מספרת כי כן הרגישה מדי פעם שוני ביחס שקיבלה מהגברים איתה בזמן הלימודים, דווקא מהצעירים יותר. "כן הייתי שומעת פה ושם משפטים כמו - 'טוב בטח עברת את הסימולציה כי עשו לך הנחות, בטוח הקלו עלייך במבחנים או שהבוחנים היו יותר נחמדים אלייך'. אבל אם הם היו שומעים את הצעקות שקיבלתי בסימולציה הם היו מבינים שהיחס לא היה שונה משלהם. אף אחד לא ויתר לי בשום שלב. הדרך שלי היתה קשה כמו של כולם. נאבקתי באותם דברים ונלחמתי על המקום שלי".
בנוסף, מספרת בכר על התגובות מצד הנוסעים במטוסים אותם היא מטיסה. "הרבה פעמים הם עוברים ליד הקוקפיט, רואים אותי ומופתעים, לרוב מופתעים לטובה - בעיקר נשים שגם הרבה מהן רוצות להצטלם איתי אבל הייתה פעם אחת שנוסע ראה אותי ואמר 'אם הייתי יודע שזאת טייסת לא הייתי עולה על המטוס'". בכר מוסיפה בהומור כי היא אומנם לא לוקחת זאת אישית או נעלבת ולכן גם לא התייחסה לאותו משפט אבל אחת מנשות צוות המטוס ענתה לו בחזרה - "אם הייתי יודעת שאתה עולה לטיסה לא הייתי מעלה אותך'".
"כששואלים אותי מה אני עושה ואני אומרת שאני טייסת, שואלים אותי 'מה הכוונה?', אם הייתי אומרת טייס הם היו מקשרים את זה ישר למקצוע, אבל טייסת זה נשמע להם בהתחלה מוזר. הרבה פעמים שואלים אם אני מטיסה רק מטוסים קטנים. קשה להם לקבל את התמונה שאני ממש טסה על מטוסי נוסעים".
גם בכר וגם ד' מספרות על עידוד ודחיפה מצד המשפחה והחברים הקרובים לכל אורך השנים. "המשפחה שלי תמיד עודדה אותי. גדלתי בבית שאין בו שוני בין גבר לאישה, לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה עד שהגעתי למקצוע עצמו. תמיד לימדו אותי שאני יכולה לעשות הכל", מספרת בכר.
"המשפחה שלי תמיד דחפה אותי לשאוף גבוה ולהצליח, היא תמיד תומכת בכל החלטה שאני מקבלת. גם בעלי, יוצא חיל אוויר, תמיד מפרגן ותומך", אומרת ד'.
אנחנו אומנם בשנת 2018 ומצב הנשים בתחום התעופה ובכלל, שוויוני יותר מבעבר אבל אי אפשר להתעלם מכך שעדיין לא מעט אנשים לא מקבלים את השוויון המגדרי.
רק לפני כחודשיים היינו עדים להתבטאויות הרב הראשי לישראל יצחק יוסף ששיבח את חבר מועצת הרבנות הראשית ורבה של העיר צפת, שמואל אליהו, על הדברים שאמר בעניין גיוס נשים לצה"ל: "הצבא נכנס לאג'נדה פמיניסטית מטורפת. שרי הממשלה וראש הממשלה צריכים להגיד לאיזנקוט להחזיר את המפתחות וללכת הביתה". כשכל זה נאמר על רקע הסערה שהתחוללה סביב מינויה ההיסטורי של מפקדת טייסת ראשונה בחיל האוויר.
"אין דבר כזה אי אפשר"
איך לדעתך אפשר לשנות את המצב היום ולעודד יותר נשים להיכנס למקצוע ה״גברי״ הזה? "אני חושבת שהבעיה היא בגוף השאלה. המקצוע הוא בכלל לא מקצוע גברי. בסימולטור בחו״ל אני רואה המון נשים מחברות תעופה בעולם וזה נהיה יותר ויותר נפוץ. מקווה שגם בארץ זה יהפוך ליותר נפוץ", עונה ד'.
גם בכר מספרת כי בחו"ל עושים פחות עניין מטייסות וכי מקצוע הטייס נחשב כמקצוע לכל דבר עם לימודים ארוכים וקשים כמו רפואה או עריכת דין, להבדיל מהיחס בארץ שכנראה נקשר לקורס הטייס הצבאי. עם זאת אומרת בכר כי עדיין ניכר פער - בארץ יותר, אך גם בחו"ל בין מספר הנשים לגברים בחברות תעופה שעומד על בין שלושה לחמישה אחוזי נשים בממוצע בחברה.
ומה המסר שלכן לעתיד שוויוני יותר? "בתא הטייס אין הבדל בין גבר לאישה. חשוב שילדות ונערות יראו שאפשר להגיע למקומות האלה ושכדאי להגיע אליהם ושכיף לעשות את זה", כך בכר. ד' ענתה כי בעינייה בכלל לא חשוב המקצוע. "העיקר לשאוף גבוה, לא להתפשר ולהאמין שאין דבר כזה אי אפשר".
