בידוק ביטחוני בשדה התעופה: איפה הגבול?
כולנו יודעים שהבדיקות הביטחוניות בשדה התעופה הן חובה. אבל מה קורה אם מפשיטים אתכם שלא לצורך, שואלים אתכם שאלות על יחסים אינטימיים, או מבצעים בדיקות מוגזמות שגורמות לכם לפספס טיסה? עו"ד אהוד פאי מסביר מה חשוב לדעת לפני שעוברים בידוק ביטחוני
התקרית שחווה שגריר ישראל בפנמה – מר רדא מנצור, שעוכב בכניסה לנתב"ג על ידי מאבטחת לצורך תחקור ביטחוני, תוך שהוא ובני משפחתו "זכו" לטענתו ליחס משפיל, מעלה שאלות רבות לגבי רמות התחקור בשדה התעופה בארץ ובחו"ל.
שאלה אחת חשובה במיוחד: באיזה שלב עובר הגבול? כלומר איפה נמצא האיזון בין הצורך בהבטחת ביטחון הנוסעים לבין הצורך שלא לפגוע בכבודם ובפרטיותם? וגם - מה אומרים על כך בתי המשפט? ומה קורה במקרים בהם הנוסעים מחמיצים את הטיסה בגלל הבדיקות הביטחוניות או אם הכבודה ניזוקה במהלכן?
כל נוסע שמגיע לשדה התעופה מחויב לעבור בידוק ביטחוני טרם עלייתו למטוס. התהליך כולל בדרך כלל בדיקות גופניות ובדיקות של המטען, ומטרתן להבטיח את שלומם וביטחונם של הנוסעים. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם הנוסעים נתקלים בבדיקות לא נעימות שעשויות אף להיות פולשניות, ולעתים העניין מגיע עד לתביעות על העלבון, המבוכה וההשפלה שלטענת הנוסעים חוו במהלך הבדיקות.
מי מוסמך לבצע את הבדיקות והאם חייבים לעשות אותן?
רשות שדות התעופה והמוביל האווירי הם הגורמים המוסמכים לבצע בידוק ביטחוני לצורך ביטחונם של מתקני שדה התעופה וכל העוברים בהם. בדיקות אלה מבוצעות בהתאם לנוהלי ביטחון וקריטריונים הנקבעים על ידי שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל.
כל נוסע המעוניין לעלות לטיסה מחויב לעבור את הבדיקות הביטחוניות הנדרשות. גם במסגרת תנאי החוזה שבין חברת התעופה לנוסע המהווים חלק בלתי נפרד מכרטיס הטיסה, מצוין לרוב כי הנוסע חייב לעבור בדיקות טרם עלייתו למטוס.
מה עושים אם הבדיקות היו משפילות ומה בית המשפט אומר על כך?
רוב התביעות המוגשות לבית המשפט במקרים כאלה, מוגשות על ידי נוסעים שהרגישו שהבדיקות הביטחוניות גרמו להם להשפלה ממשית ולפגיעה בכבודם.
בתביעות כאלה, בוחן בית המשפט בדרך כלל את החלטותיהם ופעולותיהם של הבודקים לפי אמות מידה אובייקטיביות ועל בסיס הנתונים והמידע שהיה ברשותם בזמן אמת ותוך כדי תהליך הבידוק.
ככל ובית המשפט יימצא כי התנהלות הבודקים כלפי הנוסע שתבע הייתה סבירה ועניינית, למשל אם הוא עורר אצלם חשד ולכן בוצעו לו בדיקות נוספות, הוא ייטה לדחות את התביעה.
לעומת זאת, ככל ויוכח - באמצעות ראיות ועדויות, כי התנהלות הבודקים הייתה משפילה ומופרזת וחרגה מתחום הסביר, עשוי בית המשפט לזכות את הנוסע בפיצוי. בכל מקרה מדובר בתביעות המצריכות מבית המשפט לערוך איזון בין האינטרס הציבורי המצוי בתהליך הבידוק לבין זכויותיו של הנוסע כנבדק.
מרצה טענה שהבידוק רמס את כבודה - קיבלה 7,500 שקל פיצוי
במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב, נדונה תביעה שהגישה אזרחית ישראלית ממזרח ירושלים על סך 75 אלף שקל נגד רשות שדות התעופה ומדינת ישראל.
האזרחית טענה כי כאשר היא הגיעה לנתב"ג היא עוכבה במשך שעות לצורך תשאול ובדיקות ביטחוניות, במהלכם יחסם של הבודקים הביטחוניים כלפיה היה מבזה, משפיל ומתנשא, ופגע באופן בלתי צודק בפרטיותה, מה שגרם לה לבסוף לעזוב את השדה מבלי שעלתה לטיסה.
בנוסף נטען, כי במהלך הבידוק הבודקים הוציאו את תכולת מזוודתה ושמו אותה על דלפק "בצורה מבולגנת ובלתי מכובדת", ארנקה רוקן מכל הפריטים, והבודקים אף לעגו והתלוצצו על תמונה משפחתית שמצאו בין חפציה של קולגה שלה.
מנגד טענו הרשות והמדינה כי לא נפל כל דופי בהתנהלות אנשי הביטחון במהלך הבידוק, שנעשה על ידם כמתחייב מתוקף תפקידם תוך שמירה על כבודה ופרטיותה של האישה. לטענתם דווקא האישה היא שנהגה בתוקפנות כלפי הבודקים, והתייחסה אליהם באופן מתנשא ומזלזל.
בית המשפט קיבל במקרה זה את התביעה חלקית, וחייב את הרשות והמדינה לשלם לאישה פיצוי בסך 7,500 שקל, וסך של 2,500 שקל הוצאות. בית המשפט ציין כי הסמכות לבצע בידוק לנוסעים בשדה היא אומנם חוקית, אך צריכה להיעשות בזהירות ובמידתיות, בעוד שבמקרה זה למרות שהוכח כי הבודקים לא האריכו שלא לצורך את זמן הבידוק, חלקם התנהגו באופן שאינו הולם ומשרת את צרכי הביטחון.
עוד קבע בית המשפט כי היה "קיים גרעין של אמת בדברי התובעת וסיפור שיש בו כדי לתאר את ההשפלה שעברה, מעבר לבדיקה הביטחונית עצמה.
מסיפורה היה ניתן להסיק גם כי הנתבעות הפרו חובתן לכבד ולשמור על פרטיות התובעת". עוד הוסיף וציין בית המשפט כי היה מצופה מהבודקים במקרה זה לגלות יותר התחשבות במהלך הבדיקה, בעוד שהם "לא עשו די על מנת להבטיח את כבודה ופרטיותה" של האישה.
מה קורה אם הכבודה ניזוקה במהלך הבידוק הביטחוני?
לעיתים נדרשים הנוסעים להוציא במהלך הבידוק את כל תכולת מזוודותיהם ולשים אותה על איזשהו דלפק על מנת שהבודקים הביטחוניים יוכלו לבדוק אותה.
מטבע הדברים, יכולים חלק מהחפצים להיהרס או להתקלקל, היות והבידוק מבוצע לרוב במהירות ולא תמיד בעדינות. במקרים כאלה נשאלת השאלה מהי האחריות של הבודקים לנזק שנגרם לתכולה של המזוודה, ככל ונגרם כזה.
מה מומלץ לעשות כדי להימנע ממצבים כאלה?
ראשית, לא בכדי מנחים את הנוסעים להגיע לשדה שלוש שעות לפני הטיסה, היות ולוקחים בחשבון גם את הבדיקות הביטחוניות שעליהם לבצע.
לכן, ככל שתגיעו מאוחר יותר ותתחילו להיות לחוצים ועצבניים שמא תפספסו את הטיסה, הרי שהדבר עשוי להקרין על תשובותיכם במהלך התשאול הביטחוני. אנשי הבידוק מצידם לא ימהרו לבצע את הבדיקות בלחץ, היות שמדובר בבדיקות שצריכות להיות יסודיות.
שנית, יש לזכור כי הבידוק כולל גם שיקוף מזוודות ובדיקות של תיקי היד של הנוסעים, וככל וקיימים בהם חפצים שעשויים "לעורר" את מערכת הבידוק הטכנולוגית, יידרש הנוסע לפתוח את התיק או המזוודה. דבר שעשוי להאריך משמעותית את כל שלב הבידוק ולגרום למתח. לכן, מומלץ להימנע ככל הניתן מלהטיס חפצים שעשויים לעורר חשד כלשהו.
שלישית, גם אם נדרשתם במהלך הבידוק הביטחוני לבצע פעולה כזו או אחרת, כגון פתיחת מזוודה או חיפוש גופני בחדר צדדי, עדיין עדיף לשמור על איפוק ולהימנע מוויכוחים עם גורמי הביטחון, שבמקרה הזה, ידם על העליונה ויש להם סמכויות רבות לפעול במקרים כאלה.
החמיצו בגלל בדיקות ביטחוניות את הקונקשן - וקיבלו 5,687 אירו
בית משפט השלום בתל-אביב דן בתביעה שהגישה משפחה נגד חברת תעופה וסוכנות נסיעות, מהן רכשו כרטיסים לטיסה לארגנטינה עם קונקשן במדריד.
בתביעה הם טענו כי כשירדו מהמטוס בטיסה מתל-אביב אל מדריד ועשו דרכם לעבר טיסת ההמשך לארגנטינה, היה עליהם לעבור בידוק ביטחוני, ולמרות שעשו כל שביכולתם על מנת לזרז את אנשי הביטחון, הם רצו בסיומו לשער העלייה למטוס, שם נתקלו בדייל שהודיע שהטיסה נסגרה, דבר שגרם להם להחמיץ את טיסת ההמשך שנקבעה בהפרש של שעה אחת בלבד, ולהעברת לילה על ספסלי שדה התעופה.
מנגד טענה חברת התעופה כי אין לה אחריות או שליטה על הבידוק הביטחוני שעיכב את עליית המשפחה למטוס שבוצע על-ידי רשויות שדה התעופה בספרד, וכי היא נהגה במקרה זה כפי שכל חברת תעופה סבירה הייתה נוהגת.
עוד טענה החברה כי המינימום המותר בין טיסת המשך אחת לשנייה הינו 45 דקות, ואילו הפרש הזמן שעמד למשפחה היה 60 דקות, בעוד שהבידוק הביטחוני ארך 30 דקות, ולכן היה על המשפחה ועל סוכנות הנסיעות לבחור מסלול טיסה עם הפרשי זמן ארוכים יותר. בנוסף, סוכנות הנסיעות טענה כי אין לה כל אחריות למקרה.
בית המשפט החליט לקבל במקרה זה את התביעה חלקית, וחייב את חברת התעופה וסוכנות הנסיעות לשלם למשפחה סך של 5,687 אירו. הסכום כלל גם פיצוי עבור עוגמת נפש.
בית המשפט קבע כי חברת התעופה הפרה את התחייבויותיה כלפי המשפחה בין היתר, משום שלא סיפקה את שירותי הטיסה שהוזמנו ממנה, ואילו סוכנות הנסיעות התרשלה בכך שלא יידעה את המשפחה על הבידוק הביטחוני בין הטיסות, ועל משך הזמן הקצר שיעמוד לרשות בני המשפחה בין הטיסות.
• מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד לענייני תעופה אהוד פאי , העוסק בתביעות מכוח חוק שירותי תעופה
• אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי
