"תפסיקו לצרוח!" – תיעוד מטלטל מרפטינג בירדן
כששמענו שמי הגשמים של החורף הובילו לעליית מפלס המים בנהר, וכתוצאה מכך הפכו את מסלול הרפטינג לאתגרי וגועש, שלחנו מיד את כתבנו אסף קמר. זהו סיפורו הסוער
שעת בוקר מוקדמת באתר "רפטינג נהר הירדן". בעקבות עליית מפלס המים בחורף נוצרו תנאים לרפטינג אתגרי מהקטע שבאזור קיבוץ גדות בעמק החולה. במקום שבו מסתיים מסלול הרפטינג המפנק של המשפחות, מתחיל מסלול האקשן שלנו, מסע רטוב ומאתגר באורך של 19 קילומטרים עד ל"גשר הדודות".
לעוד סיפורים מעניינים היכנסו לפייסבוק של ynet חופש
המארגנים שהזמינו אותנו הבטיחו חוויית רפטינג אקסטרים, מקצועית, כמו בחו"ל, ולאחר שלב הוראות הבטיחות – ויש הרבה הוראות – אנחנו מקבלים חליפת גלישה עבה לשמירה על טמפרטורת הגוף, חגורת הצלה נגד טביעה וקסדה אופנתית נגד סלעים.
ערן גיגי, מנהל אתר "רפטינג נהר הירדן" מבטיח לנו שיש ביטוח וטוען ש"מדובר בחווייה מטורפת של פעם בחיים". איתי שחם, מדריך הרפטינג הוותיק, יודע מה מצפה לנו במורד הנהר ולכן הוא נראה מעט מודאג כשהוא מתרגל איתנו חתירה קבוצתית, סיבובים חדים, תרגולות התהפכות ואימון רטוב ואכזרי של "שחייה בטיחותית" בין הסלעים.
אנחנו מסיימים את המסלול למשפחות, לאחר אימון חתירה קשה וסדרת איומים מצד שחם המדריך "שאם לא ונקשיב לו ונחתור ביחד ונעשה כל מה שהוא אומר - אנחנו עלולים להתהפך באחד המפלים".
מלאים באדרנלין, אנחנו יוצאים אל הבלתי נודע, חבורה עליזה של גברים נשואים מעל גיל 40, ששמחים וגאים לשוט במורד הנהר השוצף והגועש, למקום שבו מותר לשוט רק מגיל 15 ומעלה. וזה מתחיל, המים הקרים עוטפים אותנו מכל כיוון בשפריצים גבוהים והקצף הלבן מכסה את הנוף.
שחם המדריך הקשוח מתחיל לצרוח: "קדימה, אחורה, עצור!", ואנחנו טסים על המים במהירות מטורפת, מנווטים בין סלעי ענק, צמחיית ג'ונגל קוצנית ועשרות אשדות ומפלונים של רפטינג לבן בסגנון רכבת הרים בדיסנילנד. תענוג אדיר. הזוג שיושב בקדמת הסירה רטוב לחלוטין והמדריך שיושב בחלק האחורי של הסירה ומשתמש במשוט כהגה וממשיך כל הזמן לצעוק הוראות.
סירת הגומי הצהובה קופצת בלי הפסקה, חייבים לאבטח את הרגליים, אחרת נופלים למים עם הפרצוף לתוך הסלעים. אנחנו חותרים במהירות ובכל הכוח - לכל כיוון שהמדריך פוקד. שחם מתעצבן שאנחנו צורחים מאושר והתרגשות בכל פעם שאנחנו עוברים מפל ובדרך נס לא עפים מהסירה. "תפסיקו לצרוח!", הוא צועק, מנסה להתגבר על רעש המים הזורמים והמפלים, "זה מסוכן, אתם לא תשמעו את ההוראות שלי".
לכל אשד לאורך נהר הירדן ההררי יש שם ציורי שניתן לו בהתאם למסורת האינדיאנית, כמו למשל: "אף שבור" ו"הישרדות". הנוף במסלול משגע, הכול ירוק ומלא בצמחיה עשירה והמון ציפורים. בניגוד לחלקו העליון של נהר הירדן שזורם באיטיות בעמק החולה, הירדן ההררי זורם במהירות שיא בתוך קניון תלול, והגישה אל הנהר מהיבשה כמעט בלתי אפשרית. לפני כל כניסה למפל שמוגדר מסוכן – ויש הרבה כאלה – קיאק ההצלה נכנס ראשון במטרה לאבטח את מי שחס וחלילה יעוף מהסירה.
שחם המדריך, שכמעט ואיבד את קולו בצעקות של ייאוש מהכושר הגופני שלנו, מכריז בחגיגיות מהולה באזהרה שהגענו ל"מפל הבתולה" שנוצר בעקבות סופות הגשמים העזות והשיטפון הכבד שהתחולל בנהר בשנת 2013. אנחנו מבטיחים שנהיה "עדינים עם המשוט" ונכנסים כמו טיל לתוך האקשן - קפיצות, השפרצות, צעקות, חתירות חזקות לכל הכיוונים, הסירה כמעט מתהפכת, אנדרנלין טהור, אחד החותרים כמעט נופל ואנחנו מתקדמים באפיסת כוחות למפל הבא.
מתברר שאשד "האף השבור" נקרא כך בעקבות תקרית אלימה בין גלעד לחיאני, המדריך והמאבטח שלנו בקייק ההצלה, לבין אחד הסלעים במפל. לחיאני, שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה והשתקם, כמעט נהרג במפל שקרוי כעת על שם אפו השבור. ולמרות הכל, הוא שמח ונרגש לחזור לרפיד המסוכן. "זאת חוויה מדהימה", הוא אומר. "יש הרבה אנדרנלין וצריך הרבה אימון וכושר - בייחוד עם הקיאק".
השעות חולפות במהירות, השרירים כואבים, המים הקרים הפכו לנעימים והנופים המשכרים של נהר הירדן ההררי, הקצף הלבן וצמחיית הג'ונגל העבותה על הגדות התלולות מתערבבים לנו בראש עם צעקות המדריך. שעתיים וחצי נסיעה מתל אביב, חווייה מסעירה ממש כמו בחו"ל. סיימנו את זה בשלום.
לפנייה לכתב/ת 
