לטייל אל העצים היפים בישראל
החל מהעץ של פו הדב בתל דן, דרך עץ החרוב המיתולוגי בארבל ועד לעץ הזית של רבן גמליאל – לכבוד ט"ו בשבט אנחנו מזמינים אתכם להכיר את העצים הכי מיוחדים בארץ
בישראל ניתן למצוא עצים בני מאות שנים, כשבכל אחד מהם נקשרו עלילות עבר וסיפורים מרתקים. חלקם צמחו למימדים בלתי רגילים, ואחרים מלווים את תולדותיה של המדינה מאות שנים והפכו לעדים נאמנים לתולדות ארץ ישראל.
פעילויות לילדים לט"ו בשבט
מקומות מומלצים לקטיף עם הילדים
"בין העצים הללו ניתן למצוא את השיזף הענק שבעין חצבה, את עץ האלה האטלנטית בקדיתא ליד קבר רבי טרפון, עץ החרוב הכי דרומי בשדה בוקר שהוא עץ זכר ונקבה גם יחד והוא ייחודי בעולם, עץ האלון הכי זקן ליד קיבוץ צובה, עץ אלון התבור ליד טייבה שהוא מעצי אלון התבור האחרונים באזור השרון ועוד", מסביר סוהיל זוויידן, פקיד יערות ראשי ומנהל תחום מדעי חורש טבעי ומרעה בקרן הקיימת לישראל. לרגל ט"ו בשבט, ריכזנו עבורכם כמה הצעות לטיול בעקבות כמה מהעצים המיוחדים בארץ.
עץ פו הדב בתל דן
עץ מסוג מילה סורית בן 120 שנה, הנמצא נמצא בשמורת תל דן. העץ שוכן באזור "גן העדן" הקסום, המוזן ממעניינות התל. העץ זכה לכינויו כשילדים שהגיעו למקום הבחינו בכך שגזע העץ החלול, שנאכל על ידי חרקים וחלזונות, מזכיר את פתח הכניסה למערה של פו הדב - והדבר הפך לפולקלור. כיום, למרות שהוא ממשיך אט אט להיאכל, העץ מתוחזק על ידי צוות האתר מרשות הטבע והגנים בעזרת מוטות ברזל ועץ התומכים בו. הוא הוותיק ביותר בארץ ממין זה, והפך להיות הסמל של תל דן. הכניסה לשמורת תל דן בתשלום: 28 שקלים למבוגר, 14 שקלים לילד.
האלה האטלנטית בקדיתא
אחד מעצי הבר הכי מרשימים בארץ הוא עץ האלה האטלנטית שנמצא לצד קברו של רבי טרפון, סמוך ליישוב קדיתא שבאזור צפת. האלה היפה, בעלת הגזע האדיר, פורשת שש זרועות ענקיות מעל מתחם הקבר ומעניקה צל רב לכל מי שמגיע למקום. העץ עצמו בוודאות בן מאות שנים, מאחר שהוא הוזכר עוד בספר "גבעת שאול" שיצא לאור ב-1893 – שם כונה "עץ בוטן זקן" – ככל הנראה בשל בלבול עם עץ אלת הבוטנה.
הברושים ברמת השניים
בלב רמת מנשה, במקום שנפגשים נחל השופט ונחל השניים, נוצר עמק קטן וציורי שמרכזו ניצבים שני ברושים גדולים שלא ניתן להתעלם מהם. העצים הזקופים בולטים בזרוּתם בנוף הרגוע – וזה למעשה תפקידם. הם משמשים מצבות חיות לזכרם של יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי, אנשי שמירה במושבה יקנעם, שנרצחו במקום הזה ממש בימי "המרד הערבי" בשנת 1936. אחרי הרצח עלה רעיון להקים במקום התיישבות קטנה בשם "רמת השניים", אך הרעיון לא התממש. רק הברושים והשם הרשמי של המקום, "רמת השניים", מנציחים את זכרם. כדי להגיע יש צורך לחנות בחניון החרובים בנחל השופט, ומכאן לצעוד לרמת השניים במעלה נחל השופט, או לנסוע למקום בדרך עפר.
האלונים העתיקים בחורשת טל
בגן לאומי חורשת טל צומחים כ-240 עצי אלון התבור גדולים ומרשימים, אחדים מהם מתנשאים לגובה 15 מטרים והיקף גזעם עולה על שישה מטרים. העצים ידועים כמאריכים ימים, ובדיקת הטבעות השנתיות בעץ אשר קרס במקום הראתה שגילו כ-350 שנה. בחורשה עצים בעלי גזעים עבים יותר, וייתכן שהם בני 400 שנה ואולי אף יותר. עם זאת, מרבית העצים העתיקים הללו הם חלולים ולא ניתן למדוד במדויק את גילם, ולכן מדובר בהערכה בלבד. הכניסה לגן לאומי חורשת טל בתשלום: 39 שקלים למבוגר, 24 שקלים לילד.
עץ האלון ליד קיבוץ צובה
עץ אלון מרשים נוסף – שעל פי ההערכות הוא הזקן ביותר בארץ – נמצא בהרי ירושלים, ליד קיבוץ צובה. העץ הצליח לזכות בהישג הנדיר בזכות העובדה שהוא גדל במקום שבו שכן בעבר בית הקברות של הכפר הערבי צובא – מקום שבו המסורת קובעת כי אין לפגוע בעצים. במבט ראשון נראה כי הגזע האדיר של אלון זה מורכב משני גזעים שחוברו להם יחדיו, אבל למעשה הגזע הענר התפצל במשך השנים לשניים.
מומחים אומדים את גילו של האלון בצובה במאות שנים, ויש אף הסבורים כי גילו כ-2,000 שנה. הקרן הקיימת התקינה לפני כ-20 שנה עמודים שנועדו לתמוך בענפיו של העץ, לאחר שכמה מהם קרסו. כדי להגיע, חוצים בנסיעה את קיבוץ צובה וממשיכים מהשער האחורי של הקיבוץ עוד כ-100 מטרים. חונים ליד השלט "לאלון". צועדים במורד השביל, ממשיכים שמאלה בצד הגדר ומגיעים לרחבה שבה צומחים עץ הזית ולידו האלון - שלוש דקות הליכה.
עץ החרוב המיתולוגי בארבל
עץ החרוב, הבולט מרחוק על קצה צוק הארבל, הינו אחד מסמליה הבולטים של שמורת טבע וגן לאומי ארבל. העץ הינו חלק מהצמחייה הטבעית של האזור, אך הישרדותו בראש המצוק בתנאי מזג אויר קיצוניים (כמו רוחות חזקות) אינה מובנת מאליה. למרבה הצער, העץ קרס בסערה חזקה שהשתוללה באזור בינואר 2017. מאז, קיבל העץ מקבל טיפול מסור של עובדי ענף היער ברשות הטבע והגנים, וכבר ניתן לזהות סימני התאוששות בצורת חוטרים חדשים הצומחים לאיטם. העץ העניק לנקודת התצפית "מצפור החרוב" בארבל את שמה. הכניסה לשמורת הטבע והגן הלאומי ארבל בתשלום: 22 שקלים למבוגר, 9 שקלים לילד.
הזית של רבן גמליאל
העץ הצומח באחד מכרמי הזיתים שלמרגלות מנזר בית ג'מאל שבשיפולי הרי יהודה נמנה עם עצי הזית היפים ביותר בישראל. העץ צומח על טרסה עתיקה בעיקול גיא רדוד, היקף הגזע שלו מגיע לשמונה מטרים כמעט ובנוי סבך מרשים של גידים מעוקלים. בשל הגידים האלה אין שום דרך לחשב את גילו של העץ, ובכל מקרה על פי ההערכות, לבו של הגזע המזוקן כבר חלול. מסורת יהודית גורסת שלרבן גמליאל השני, הקבור ביבנה, הייתה אחוזה בכפר גמלה, המקום שבו נמצא מנזר בית ג'מאל. מי יודע, אולי הזית הזה היה אחד העצים שבאחוזתו?
כדי להגיע, מחנים את הרכב ברחבת החניה של המנזר, צועדים כ-700 מטרים בחזרה ובדרך העפר הראשונה פונים מערבה (שמאלה). כבר לאחר 20 מטרים ניצב בצד הדרך עץ זית מכובד, אך אין זה העץ המדובר. השביל ממשיך בין עצי זית יפים, מתעקל שמאלה ועולה לצד נטיעות חדשות של זיתים. לאחר כ-600 מטרים מגיעים לטרסה יפה שבראשה עץ הזית העתיק.
פיקוס בנגלי במקווה ישראל
פיקוס בנגלי הוא עץ נוי מקובל בישראל. כמה פרטים הצומחים בארץ, ובהם הפיקוס הבנגלי שבמקווה ישראל, נכנסו לרשימת "עצי המורשת" של ישראל – עצים שקק"ל משגיחה עליהם ומשקיעה משאבים בשימורם. העץ במקווה ישראל הוא מהעצים המפורסמים בארץ. העץ התפתח לממדים הודיים כמעט. שורשי האוויר שהשתרשו בקרקע יצרו גזעים חדשים, והעץ משתרע כיום על פני דונם כמעט. העץ ניטע מעט צפונית לבית הכנסת ובקצה שדרת הדקלים הניצבת מול מה שהיה בעבר שער הכניסה הראשי לבית הספר.
שקד הרמון בהר הנגב
עץ זה, הגדל סמוך לגבול מצרים, הוא אחד מתוך אוכלוסייה קטנה מאוד של כ-200 עצים מסוג "שקד הרמון". ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו גדלים עצים אלו – וניתן למצוא אותם רק בהר הנגב הגבוה, לא רחוק ממכתש רמון. בזמן עבודות הקמת גדר הגבול היה שקד זה מיועד לכריתה. אולם בזכות ייחודו ונדירותו, הוחלט לשמור עליו מפגיעה. בכך הפך השקד לסמל של שמירת טבע ושיתוף פעולה באזור, בין צה"ל לבין רשות הטבע והגנים. כיום, כל מי שעובר במקום יכול ליהנות מפריחתו היפה, במיוחד עכשיו בסביבות ט"ו בשבט. אזהרה: זרעי שקד הרמון רעילים ובלתי אכילים, בניגוד לזרעי השקד המצוי והמוכר.
הדום המצרי בעברונה
קבוצת הדקלים הצומחת במלחת עברונה, כ-10 ק"מ מצפון לאילת, מתפארת בתואר עצי הדום המצרי הצפוניים ביותר בעולם. העצים הללו הם ככל הנראה שריד לאוכלוסייה גדולה שצמחה כאן בעבר. קבוצה נוספת נמצאת ליד פארק הצפרות באילת, ועוד שלוש קבוצות צומחות בחופי סיני – ביר סוויר, טאבה ונואיבה.
ככל הידוע, האוכלוסייה הבאה הקרובה ביותר לקבוצות האלה צומחת רק במרחק מאות קילומטרים מכאן בחופי מצרים. דקלי הדום נמצאים ממזרח לכביש הערבה, והגישה אליהם היא בדרך עפר מסומנת בשחור.
