"בנות, הים גם בשבילנו": הפלגנו עם חבורת סקיפריות
הן מתעלמות מבדיחות סקסיסטיות, מאמינות בעבודת צוות ומרגישות שהן צריכות להוכיח את היכולות שלהן יותר מאשר הגבר הממוצע – לקראת יום האישה הבינלאומי יצאנו להפלגה עם חמש נשים שהוציאו רישיון שייט. "זו חוויה טובה לנשמה, שוכחים מכל הדאגות"
ביום שמש חורפי ולכבוד יום האישה הבינלאומי, אנחנו נפגשים על יאכטה להשכרה של מועדון "דרך הים" במרינה בהרצליה. חמש נשים מתרוצצות על הסיפון, מעמיסות בקבוקי מים, מושכות בחבלים ובודקות את המפרשים והמנוע – מכינות את הסירה להפלגה. אחד הפנסיונרים שמטייל במרינה מביט בנו מעמיסים את ציוד הצילום ושואל בהומור סקסיסטי: "אתן לא לוקחות גם גבר? אתן לא מפחדות לצאת לים ולעלות על סירה שמשיטות אותה רק נשים?"
הנשים על הסיפון כנראה כבר רגילות להערות מעליבות מהסוג הזה, והתעלמו מהפנסיונר בהפגנתיות ובשילוב של קריצה וחצי חיוך. הווטרינרית בשעות העבודה והסקיפרית מלאת ההתלהבות בשעות הפנאי, מעיין בראון, מסיימת לבדוק את המנוע ומתחילה בתדריך היציאה.
"תמיד יש אקשן בסוף השבוע"
"אנחנו יוצאות להפלגה קצרה של כמה שעות בים ביאכטה שכורה, חמש בנות שלא מכירות זו את זו, והולך להיות כיף. תכף נכנסת מערכת של חורף, יהיה גשם והרבה בלגן, ואנחנו זכינו ביום יפה כזה".
מדריכת הכושר מרינה פיצ'וטו, שעלתה ארצה מאיטליה ובזמנה הפנוי היא סקיפרית, משחררת את החבלים שקושרים את היאכטה למזח, ואנחנו מפליגים.
"החברים שלי תמיד מפרגנים", היא מספרת. "תמיד שואלים מתי יוצאים, תמיד יש אקשן בסוף השבוע. אנחנו מחכים לקצת רוח ושמש, וזאת הזדמנות טובה לבלות כולם ביחד".
המנוע מטרטר ברקע ואנחנו שטים לכיוון היציאה של המרינה, חולפים על יאכטה נוספת להשכרה שעמוסה בגברים, ששורקים ובוהים במבטים משתאים על חבורת הנשים שיוצאת לבדה לים.
הסקיפרית הוותיקה יעל גל, שהייתה בעברה מעצבת אופנה וכיום היא מטפלת בוואטסו, מגחכת לעומת השריקות של היאכטה הגברית. היא בטוחה בעצמה ובידע המקצועי שרכשה בהפלגות ארוכות וקשוחות בים, כולל בסערות.
"להפליג עם נשים זאת חוויה אחרת, זה כיף", היא אומרת לי. "להפליג כאישה בין גברים - זה לא תמיד פשוט. יצא לי להפליג עם גברים שהבינו שאני קצת יודעת מה אני עושה ונתנו לי את המקום, ויצא לי להפליג גם עם חבורה של גברים שהיה יותר קשוח, ואני תמיד שמחה כשיש הרבה נשים על הסירה".
בראון מוסיפה שמן למדורה: "אישה קודם כל צריכה להוכיח שהיא יודעת ורק אז יאמינו שהיא יודעת: למשל, כשאני מסובבת את ידית הווינץ' לפתיחת המפרש ואני נתקעת, כי זה לפעמים רגע קשה, הגברים על הסיפור ישר מתעוררים - 'בואי בואי, אני אעזור לך'. נשים ייתנו לי להמשיך ואני אצליח - כי אני יכולה".
גם פיצ'וטו מרגישה שהגברים בים ביקורתיים מאוד כלפי סקיפריות: "נשים זה יותר עבודת צוות, יחד - זו תומכת בזו. הגברים בדרך כלל ייתנו לך לעבוד עד שהם רואים לשנייה שאת מסתבכת - ישר מיליון גברים קופצים: אני אעשה, אל תדאגי, שבי, תכיני לנו קפה".
גל אוחזת בהגה, מחלקת הוראות אחרונות לצוות הנשי, רגע לפני שאנחנו מעלים מפרשים אל תוך הרוח הנעימה. במקביל היא מספרת לנו על כל מיני אירועים משעשעים שעברו עליה ועל חברותיה בהפלגות משותפות לגברים ונשים.
חוזרים לטבע עם עוצמה של הים
"כל הנושא של גישות לרציף, שזה המקבילה הימית לחנייה, זה תמיד נחשב למבחן - לכמה את טובה בים, על אף שזה לא באמת המבחן. ברגעים כאלה אנחנו צריכות קצת יותר מרפקים, להגיד 'אני לוקחת את ההגה, אני עושה את הגישה עכשיו'. בהפלגה מעורבת יש תחושה שתמיד את צריכה קצת יותר להוכיח את היכולות שלך מאשר הגבר הממוצע שנמצא על הסירה".
בנות מושכות בחבלים ומהדקות את המפרש הלבן והספינה טסה אל עומק הים, אל החופש המשכר, הרחק מקולות הציביליזציה, הביקורת הגברית והדעות הקדומות. בשלב הזה הבנות נרגעות, מתרווחות על הסיפון, מוציאות כיבוד קל ומתבאסות ששכחו להביא אלכוהול. לפיצ'וטו משתפת אותנו שזה הרגע שהיא הכי אוהבת בהפלגה: "ברגע שכיבינו את המנוע, הכול משתנה. השקט והעוצמה של הים עולים ואנחנו חוזרים לטבע. יש כאן תהליך שאני עוברת, וזה פשוט מקסים".
הסקיפרית מיכאלה פרידמן מספרת לנו על צד נוסף בעולם הים הנשי - טיולי יאכטות בכל העולם: "אני והחברות הטובות שלי שוכרות יאכטה, כל פעם במקום אחר, ומטיילות בעולם. הניתוק, הרוגע, החוויה של נשים ביחד מדהימה. אנחנו מבשלות בספינה, ויש גם אלמנט של טיול בארצות שונות. בחוף אנחנו הולכות למסעדות, מטיילות באתרים שונים וחוזרות לישון בסירה".
כשמדובר בחופשה משפחתית על יאכטה, כשאחד או יותר מבני המשפחה סובל ממחלת ים, למרות ההמצאה המהפכנית של הכדורים נגד מחלת ים, מדובר במבצע יחסית מורכב. גל משתפת אותנו בדרך שבה פתרה את הבעיה המשפחתית שלה.
להתחרדן בשמש החורפית
"בן הזוג היקר שלי פחות מרגיש נוח בים. כשאנחנו יוצאים להפלגות משפחתיות, אני אומרת לו מראש - אתה יוצא לחופש, אתה לא מתבקש לעשות כלום, רק תרגיש טוב - וזה עובד מצוין".
הסקיפרית הטרייה אולגה פנילי, שהדיו על תעודת ההסמכה שלה עדיין לא התייבש, מוציאה מאפה ביתי וכולנו מחסלים אותו במהירות. מתברר שהים עושה תיאבון. "לפני שנה חבר הזמין אותי ואת בן-זוגי להפלגה פרטית לקפריסין. הצטרפנו, ומיד נדבקנו בחיידק. אי אפשר לתאר את זה במילים, חוויה טובה לנשמה, שוכחים מכל הדאגות".
מתברר שכיום לא חייבים להיות מיליונר בשביל להפליג ביאכטה. ענף ההשכרות ומועדוני השייט, שצצים במרינות השונות בישראל כמו פטריות לאחר הגשם, משנים את ההרגלים ואת אורח החיים של חובבות וחובבי הים. גם מעמד האישה השתנה מאוד בכל הקשור לים, וכיום יש צוותים ספורטיביים על טוהרת הנשים שמנצחים בתחרויות בינלאומיות.
השמש החורפית נעימה מאוד, אנחנו מתחרדנים על הסיפון, מביטים ביבשה המתרחקת וגל ובראון עוברות לבגד ים, קושרות גלגל הצלה לחבל ארוך וקופצות למים. למרות הקור, נראה שהבנות נהנות מאוד. בראון צועקת לנו באושר: "בנות, הים זה גם בשבילנו. בואו. העוצמה שלנו פה, אנחנו מהממות ויכולות לעשות את זה".
דודי סימון, מנכ"ל בית הספר לשייט ומועדון השייטים "דרך הים", מתייחס למגמה הנשית המתחזקת בתחום השייט. "לנשים יש חוזקות רבות על פני הגברים בתחום הזה", הוא אומר. "התהליך של הוצאת הרישיון דורש התמסרות והתמדה רבה, נשים מצטיינות בזה במידה רבה יותר מגברים. כשיש בהן אש הן לא יוותרו לעצמן בחיים. בנוסף, בסופו של דבר שייט זהו תחביב חברתי, קשרים חברתיים ותשומת לב לסובבים הוא משהו מאוד חשוב ונשים הן הלב של הסירה לחלוטין".
לפנייה לכתב/ת 
