#4 דאנקשן, ביטשן, אנטשולדיגונג
אחד המכשולים הגדולים בפני מי שרוצה להתערות בחברה ובתרבות הגרמנית הוא לימודי השפה. חזי מנע חוייב ללמוד גרמנית ומנסה למצוא את היופי שבשפה. למשל, השימוש האינסופי ב"סליחה", "בבקשה" ו"תודה"
"Bitte"! "קפוצ׳ינו קטן, חזק, בכוס זכוכית, Bitte!", תיקן אותי החבר הגרמני שלי, שהפך מהר מאוד להיות החונך שלי לענייני המקום. בכל פעם הוא מזכיר לי להשתמש באחת מתוך שלוש המילים, שאם לא אמרתי אותן בתחילת ו/או בסוף משפט, כאילו לא אמרתי כאן כלום. שלוש מילות הקסם, שממש אי אפשר להסתדר בלעדיהן בברלין הן Entschuldigung - סליחה, Dankeschön - תודה, Bitteschön/ Bitte - בבקשה, בדיוק בסדר החשיבות הזה.
הגרמנים אובססיביים בכל מה שקשור לשימוש במילות נימוס. חלק נכבד מלימודי השפה בבית הספר מוקדש לדרכים שונות לבקש משהו, להתנצל בפני אדם ולהודות לו שעשה משהו למענך. הייתי עד אפילו לשלושה מורים שלימדו בשלוש הזדמנויות שונות לשאול "Wie Bitte?" שהמשמעות היא "סליחה?", כשלא מבינים משהו, במקום "הא???", שהייתה התגובה האוטומטית של מרבית התלמידים בכיתות, כולל שלי. ההשקעה בעניין כל כך משמעותית עד כדי כך שלאדם זר זה נשמע מוזר, שלא לומר, צבוע.
גרמנית היא השפה הרביעית שאני לומד אחרי עברית, אנגלית וספרדית. כילד שעות הצפייה בטלוויזיה אמריקאית השתלמו, כשאחי הביא הביתה את אשתו לעתיד שדיברה אז רק אנגלית ואני היחיד מכל המשפחה שהצליח לתקשר איתה בשפתה. כבר אז, בגיל 11, נולד אצלי הרצון לדעת שבע שפות.
למרות זאת, אחרי שנתגלה אצלי כישרון אנליטי גבוה במיוחד, נשלחתי ללמוד פיזיקה ומחשבים, כי לאנשי החינוך שהיו סביבי היה נדמה שזה מתכון בטוח להצלחה בחיים. הפרט הקטן וה"שולי" שזה לא ממש מעניין אותי, לא ממש עניין אותם. מהשפות שכחתי לגמרי, עד שקעקוע בערבית שעשיתי על היד, 20 שנה אחרי, הזכיר לי שרציתי לדעת שבע שפות.
בעודי מברר על האפשרות ללמוד ערבית, פגשתי בנסיעת עסקים בספרד בחור שחוץ מ-"Hola" לא ידענו אחד את שפתו של השני. כדי להצליח לתקשר איתו התחלתי ללמוד ספרדית כשפה שלישית. את הספרדית אימצתי מהר מאוד יחסית, בעיקר כי זו היתה הדרך היחידה לתקשר עם מישהו שאהבתי והוויכוחים הרבים שהיו לנו היו קרקע נהדרת להתאמן על השפה. אחרי שעזבתי אותו, הגעתי לברלין והוצאתי ויזה, חויבתי ללמוד גרמנית. כך הפכה גרמנית לשפה הרביעית שלי.
בכנות, גרמנית היא שפה שקשה לעיכול. הרבה מילים ארוכות מאוד, מורכבות ממספר מילים שהוצמדו ביחד, בעלות עשרות אותיות. לצורך העניין, כל מספר שהוא פחות ממיליון נכתב כמילה אחת. 777,777 למשל, ייכתב כך:
Siebenhundertsiebenundsiebzigtausendsiebenhundertsiebenundsiebzig.
בנוסף, מבנה המשפט שונה מאנגלית ומשפות אחרות לרבות עברית, כך שהמיקום של הפועל בכלל בסוף המשפט. אם בעברית, אנגלית וספרדית אני אגיד מה אני רוצה מיד אחרי המילה רוצה "אני רוצה לאכול ארוחת ערב", בגרמנית אומרים "אני רוצה ארוחת ערב לאכול".
אפשר לוותר על השפה ולנסות להסתדר כאן בלי ללמוד את השפה המקומית. יחד עם זאת, בחירה שכזו משמעותה לוותר על השייכות ועל לקיחת בתרבות. לרוב הבחירה הזו תשפיע על החוגים החברתיים שלכם ועל התערות עם מקומיים. ישראלים שמתחברים עם ישראלים, ספרדים עם ספרדים וכו' וכו'. בנוסף, תלות באחרים דוברי השפה, כדי להתמודד עם הביורוקרטיה הגרמנית, שם אף מילה באנגלית לא תעזור. מי שהשפה קשה לו מדי ובחר לא ללמוד את השפה, יעזוב בדרך כלל אחרי תקופה.
השפה שמכריחה אותך להקשיב
גם לי הגרמנית קשה מאוד, ועדיין חשוב לי ללמוד להסתדר איתה. אז אני מנסה למצוא את החן שבה ואת המשמעות האפשרית שעומדת מאחוריה. אחרת היא תישאר בלתי נסבלת - ואני בלי שפה.
שמתי לב שהימצאות שהפועל בסוף המשפט, מחייבת להקשיב למדבר בסבלנות עד הסוף, כדי להבין מה נאמר. במקום להחליט כבר במילה השנייה שהבנו, לקטוע אותו באמצע ולענות. וגם שזו לאו דווקא הקפדה מוגזמת על תודה, סליחה ובבקשה ואנשים כאן צבועים, אלא סימון באמצעות מילים איפה האחר מתחיל ואני נגמר. גם אם אני מאוד רוצה משהו כרגע ונדמה לי שזה ממש מגיע לי עכשיו. עדיין, אף אחד לא חייב לי כלום. לא הנציג בטלפון, המלצר בבית הקפה והמורה בכיתה.
סליחה, בבקשה, תודה, בכל פעם שפותחים כאן את הפה. כדי שנזכור שמאחורי כל התפקידים והכותרות שמגדירות אותנו כל היום, כולנו אותו דבר.
רוצים לדבר עם חזי? כתבו לו מייל לכתובת Chezy.coach@gmail.com
לכל הטורים של "לבד בברלין" לחצו כאן:
עדכונים נוספים גם בפייסבוק של ynet חופש
