לבד בברלין #17 החיים (עצמם) הם קברט
חזי לא הצליח להבין בשביל מה להוציא 70 אירו על מופע קברט, כשהוא עסוק רוב הזמן במלחמת ההישרדות בברלין. אחרי שחזר מ"One, the grand show" עם התלבושות המטורפות של גוטייה, רקדניות הקברט המצוינות והאקרובטים המדהימים - הוא הבין על מה ולמה הוא נלחם
בזמן מלחמת העולם השנייה, נשאל ווינסטון צ'רצ'יל האם יבצע קיצוץ בתקציב התרבות של בריטניה לטובת תקציב הביטחון שלה והמלחמה נגד גרמניה. ככה זה. כשהאדמה רועדת, בדרך כלל אנחנו הולכים לשם. אני מודה שגם במקרה שלי, תשומת הלב היא לרוב על מלחמת ההישרדות, ופחות על ה"על מה אני בכלל נלחם". כשתשומת הלב נמצאת שם, בשביל מה להשקיע במשהו שלא מביא לחם הביתה?
לכל הטורים של "לבד בברלין" לחצו כאן
עדכונים נוספים גם בפייסבוק של ynet חופש
בלי לדעת בשביל מה בדיוק, צפיתי השבוע במופע הקברט "One, the grand show", שמוצג ב-Friedrichstadt-Palast. ארמון ההצגות שנחשב למודרני והטוב ביותר באירופה. הוא נפתח מחדש ב-1984 במזרח ברלין תחת שלטון ה-GDR. מאז ועד היום, הצליח לשמור על עיצובו המרשים, שאם הייתם אומרים לי שהוא נפתח אתמול, זה היה נראה לי די הגיוני. באולם במה בגודל של 2,854 מ"ר, הנחשבת לגדולה בעולם, ויכולה לאכלס מעל מאה שחקנים ואקרובטים בו זמנית.
מי צריך עלילה כשיש נוצות
במופע אין סיפור מרתק רב משמעות, ואני אהמר שהוא גם לא מתיימר להיות כזה. אחד הזמרים הראשיים הוא הזמר רומן לוב, מי שייצג את גרמניה בשנת 2012 באירוויזיון. ולמרות שבשיר היחיד שהצלחתי לקלוט את מילותיו הוא שר ש"כל החיים אנחנו מחפשים, נופלים ומקללים, ובאיזושהי נקודה זה קורה", הוא היחיד על הבמה שלא עושה כלום.
לאורך כל המופע הוא עם אותה תלבושת, הכוללת חצאית סקוטית, טי-שירט משעממת ומעיל עור. הוא רק צופה בהשתאות בנעשה סביבו רוב הזמן, כמו אחד הצופים. אפשר להבין אותו, ה"מסביב" כאן זה העיקר. התלבושות המוגזמות של גוטייה והאקרובטיקה, כמה מטרים מעל הבמה, הן העניין עצמו.
על הבמה עולים רקדנים עם מגוון תלבושת בדומה לשמלת הנוצות האגדית של דנה אינטרנשיונל. תלבושות פאטיש-עור, שכל מסיבת אנדרגראונד בברלין הייתה פותחת לכם את הדלת ומרשה לכם לחתוך את התור איתן, ועוד מגוון עצום של תלבושות שמילאו לנו את ארגזי ההשראה לתקופה הקרובה.
רק שלא תיפול
גם קטעי האקרובטיקה במופע מרגשים במיוחד. אקרובטית ג'ינג'ית שנתלית בעזרת רגל אחת בלבד, שכמעט גרמה לי לקפוץ על הבמה למקרה שתחליק; אקרובטית אחרת שמתגלגלת בתוך חישוק בקוטר של גובה אדם, שהראתה לי לאן אפשר להגיע משעות של אימוני גלגול חישוק מסביב לאגן. ולקראת הסוף, שורת רקדניות בביצוע ריקוד שכולל עבודת רגליים מושלמת, ששכנעו אותי להפסיק לוותר על האימון הזה בשבוע, ואולי למישהו מכם לנסות את מזלו מאחורי הקלעים.
לבסוף התלבושות המוגזמות, הפעלולים מחסירי הפעימה וכמות האמנים הכל-כך גדולה על במה אחת, דווקא כן עזרו. הם החזירו אותי בחזרה לחיים הקטנים שלי עם עוצמה גדולה בלב. כזו שעושה לי חשק לנסות קצת יותר.
כמו שצ'רצ'יל ענה, "אם נוריד את התרבות, אז על מה נילחם?", אולי גם לכם מופע כזה יעזור למצוא את ה"על מה" שלכם, או במקרה שכבר מצאתם, לרוץ לקראתו יותר מהר. תכל'ס, שם נמצאים בכלל החיים עצמם.
רוצים לדבר עם חזי? כתבו לו מייל לכתובת Chezy.coach@gmail.com
לאתר של חזי
