ממלכת הצעצועים: ביקור ראשון בבניין הלגו החדש בדנמרק
רן רימון טס עד לעיר בילונד כדי להשתתף באירוע ההשקה של "בית הלגו". חוץ מלשחק, והרבה, הוא זכה לאיחוד נוסטלגי עם קופסת הלגו שקנו לו ההורים ב-1980, אכל במסעדה שהופכת לגו לאוכל (דווקא טעים) וגילה מה עושים כדי שלא תכאב הרגל כשדורכים על אבני לגו
לגו. לגו לגו לגו. כמה לגו אדם יכול לראות בחייו? מתברר שהמון, וזה אף פעם לא נגמר. תשאלו את אנשי בילונד, עיר קטנה בדנמרק שהדבר הכי טוב שקרה לה זה המצאת הלגו אי שם במאה ה-20. אז כאבא לילדים שאוהבים לגו טסתי לבילונד להשקה של "בית הלגו", שנקרא גם "הבית של הלְבֵנָה" – המקום שבו אפשר למצוא כל מה שקשור ללגו. אבל הכל.
כילד שיחקתי בלגו, כמו כולם. למקובל של הכיתה שלי היה לגו טכני כי הוא בנה אופנועים (עד היום אני מנסה להבין למה הוא הראה לי בוכנה). אבל הלגו נשאר רלוונטי גם בעידן הסמארטפונים, וכאשר אייל בני גדל, היום הוא בן 6, גם הוא התחיל לבנות בלגו – והמון.
הדירה שלנו נראית כמו ממלכת אבירי נקסו, אני מכיר את כל השלבים בבנייה, מה מתאים לאיפה, ואייל מתמחה כמובן במודלים של גילאי 9 ומעלה. טליה, בת 4, החלה עכשיו לבנות להנאתה, ומידי פעם גם לנתץ על הרצפה מבנים שאייל בונה. היא עברה את הדופלו והחלה לשחק ב"לגו חברות".
אז חמוש במזוודה, נציג בודד מישראל יחד עם עוד עשרות עיתונאים, טסתי לבילונד – עיר קטנה עם כ-6,000 תושבים (לדעתי 90% מהם לפחות עובדים בלגו, כי חוץ מלגו ומלונות לא מצאתי שם כלום). שימו יחד במקום כזה עיתונאים מישראל, מטורקיה, מפולין, מהונגריה ומצ'כיה, ותראו איך כולם הופכים להיות ילדים בן רגע.
עם הנחיתה בבילונד אתה מגלה שמדובר במשהו שונה ממה שאתה רגיל אליו. אפילו שדה התעופה הקטן של העיר הוקם על ידי חברת לגו. בכניסה מסבירים לך שזו היא עיר הלגו ואכן, כבר בדרך למלון רואים את הכניסה המוארת לפארק לגולנד, את בית הלגו ואת המלון.
לפני שבע שנים החליט קיאלד קירק כריסטיאנסן, נכדו של מייסד לגו אולה קירק כריסטיאנסן (כן, שמות קשים), שהוא רוצה לרכז את כל הרעיונות והיצירות של משפחתו בבית אחד שיפעיל את הדמיון, את הרצון ואת התשוקה של בני האדם לשחק בלגו. לפני יותר משלוש שנים התחילו בבניית פרויקט הענק הזה והנה, בבוקרו של יום סגריר, 24 שעות לפני הפתיחה הרשמית, הגענו לבניין שעשוי 21 לבני לגו ענקיות מבטון המונחות – או ליתר דיוק בנויות – זו על גבי זו.
כמה ענק הבניין? 12 אלף מ"ר, שהם בעצם קופסת לגו עצומה המכילה 25 מיליון אבני לגו. שלוש מסעדות בכניסה – כשבאחת מהן אתה בונה לעצמך את ארוחת הצהריים, חנות ענק, אזורי התנסות שעליהם ארחיב עוד בהמשך – אדום ליצירתיות, כחול ליכולות קוגניטיביות, ירוק לחיברות וצהוב לעולם הרגשות, אזורי משחק ענקיים לילדים, היכל למעריצי לגו שמפרסמים בו את יצירותיהם, וגם מרתף מיוחד במינו, שבו יש תיעוד של כל חבילות הלגו שיוצרו אי פעם.
נשמע מעט סבוך? לאט לאט. המקום כולו ממוחשב וידידותי ומוכיח כי השמרנות אינה נחלתה של חברת לגו. ואכן, המוח התפרע לכל כיוון. עושה רושם שבלגו הפנימו את התהליכים שקורים בעולם, ולא רק שהדביקו את הפער אלא אף האיצו. חיבור בין החומר לדיגיטציה, בין לבנה למחשב.
כל מבקר מקבל בכניסה לבית צמיד, ובכל פינה יש עמדה אלקטרונית. כשמצמידים אליה את הצמיד אפשר לראות איפה אנחנו נמצאים, מה עשינו עד כה, לאן אפשר ללכת ואפילו איזה דמויות בנינו.
במרכז הבניין – עץ לגו ענק. עץ היצירתיות. גובהו 15 מטר, כשעל כל עלה וענף מתרחשת פעילות אחרת של אנשים זעירים, מכונות קטנות וכל דמות לגו שרק עולה על דעתכם. בסך הכל נזקקו ל-6,316,611 לבנים בשביל לבנות אותו (לא ספרתי), משקלו כ-11 אלף קילו (לא שקלתי), ובנייתו ארכה כ-25 אלף שעות – כמעט שלוש שנים.
בשלב זה פרש לפנינו קירק כריסטיאנסן את חזונו והסביר: "בזכות כל הילדים בעולם עלה לי הרעיון של הבית. הכל נשאב מהם, מכם, ממעריצי לגו". הדבר הכי חשוב שהוא אמר לאינפנטיל שכמוני ולשאר האנשים היה "תשכחו שאתם בוגרים ועיתונאים. תהיו ילדים ואנא, שחקו". עם הנסיכה הוא היה עדין יותר.
גם מהשאלות על הפיטורים שהיו בחברה באחרונה הוא לא ברח, וכך גם יורגן ויג קנודסטורפ, יו"ר החברה שכיהן כמנכ"לה מעל עשור והביא אותה לרווחים. "היה צורך להקטין את החברה ולעיתים מפטרים", הסבירו שניהם בזה אחר זה. עם כל הרצון להיות ילדים, בסוף מדובר באנשי עסקים.
אבל נחזור למשחקים. קנודסטרופ ביקש מאיתנו לבנות ברווז מלבנים שחולקו לנו. זה היה האות לכניסה לארץ הילדות, חנות הממתקים. תקראו לזה איך שבא לכם. הברווז שלי יצא דומה יותר לחמור, אז העתקתי מהעיתונאית שלידי.
ממשיכים לגלריה. מסביב מוצגים דגמי לגו של מעריצים נבחרים מכל העולם. שלושה דינוזאורים ניצבים במרכז האולם, וגם פה לא חסכו. אחד עשוי מ-50 אלף לבנים של דופלו ושוקל 546 קילו. השני מלגו רגיל – רק 250 אלף חתיכות, והאחרון מלגו טכני – 300 אלף חתיכות.
מהגלריה יורדים לאזור האדום. "תן לדמיון לרוץ וגלה אין סוף אפשרויות", רשום למעלה. תכלס, מה שעושים פה זה לבנות בלגו. אז יש מפל ענק מלגו (הפסקתי לספור לבנים, אבל הגובה שלו הוא חמישה מטרים וחצי), בונים דמויות ומצטלמים איתן, ויש גם סדנאות יצירה. טוב, אז הצטלמתי עם איש צהוב. בסדר. אבל לפה מביאים את נסיכת דנמרק?
זו הייתה האכזבה – אם אפשר לקרוא לזה כך – היחידה שלי בבית הלגו. כנראה שממרום גילי והציניות שלי לא התרגשתי מהאזור האדום. אבל ילדי בתי הספר של בילונד, שהובאו לכאן לקראת הפתיחה, דווקא התלהבו מאוד, השתוללו ושחו בתוך אבני הלגו.
האזור הכחול מוקדש ליכולות קוגניטיביות. ה"וואו" הכי גדול כאן הוא סים סיטי לגו, או כמו שהם קוראים לזה – "מהנדס העיר". מדובר במרחב ענק עם כמה משטחים בצבע לבן שעליהם ריבועים של אור. מסביב ארבעה מכלים שקופים שבכל אחד מהם אבני לגו בצבע אחר. על אחד יש שלט "עבודה", על השני "מזון", על השלישי "בידור" ועל הרביעי "חיים".
עכשיו מגיע הקסם. בנו משהו מאבני החיים, הניחו בריבוע המואר שעל השולחן, ודמויות וירטואליות יתחילו לרוץ לעבר המבנה שבניתם כשהן שרות. לפתע יאותתו שהן רעבות. לא תבנו איזו מסעדה קטנה לחבר'ה? ובינתיים הקמתם מפעל, ובית ספר, ואתם מעצבים את המבנים איך שבא לכם, והדמויות ממשיכות להופיע – או רצות למשתמש אחר שהקים שכונה טובה מזו שלכם או שמשלימה אותך. האנשים מאחד הבניינים שלי רצו לאצטדיון כדורגל שבנה השכן שלי, ורק כששמעתי משם קריאות עידוד גיליתי שהם יצאו לסיבוב. בסוף הם חזרו.
אחר כך מצאנו את עצמנו ניצבים מול 15 עמדות מחשב, שניים בכל עמדה, ומתמודדים עם אתגר לא פשוט: ספינה עמוסה ממותות (אל תשאלו אותי למה) התנגשה בקרחון והפילים הצמריריים נתקעו בקרח. המשימה: לחלץ את הספינה ולהציל את הממותות. כל זוג שולט ברובוט – אמיתי – שממיס קרח (וירטואלי) ומחלץ ממותות (וירטואליות). נשמע מסובך? נכון. אבל ילדים בני חמש עשו לנו בית ספר.
משם עברנו לאזור הירוק – חיברות. מה זה אומר? קודם כל, אתה מעצב דמות לגו בדמותך ומצלם אותה. אפשר גם לבנות חיות שונות שקופצות על רמפות ויצורי מים ששטים באגם (וירטואלי). שוב, החיבור בין האבן למחשב. ויש גם עמדה להכנת סרטים. להיות במאי ליום אחד (או לרבע שעה). אתה יושב בעמדה מול משהו שנראה כמו בית בובות, בוחר סט ודמויות ואז מצלם טייק אחרי טייק. יוצר סרט. בשלב מסוים התחילו להסתכל עליי באופן קצת מוזר. אולי זה בגלל שהכלב מהסרט שלי התחיל להתעופף בשמיים.
בעולם הצהוב – המוקדש לרגשות – הקירות נראים כמו אקווריומים שבהם שטים דגים וירטואליים בצורת דמויות לגו. איך יוצרים את הדג? לוקחים כמה לבנים, באיזו קומפוזיציה "דגית" שרוצים, וסורקים אותן. המסך מעלה מולך את הדמות שנוצרה ואז מוסיפים עיניים, פה והופ – שולחים לאקווריום. הדג שלי שוחה יחד עם הדגים של חבריי מכל העולם. רגע, למה הכריש מתקרב אליו? מה קורה פה? מזל שהאכילו אותו. אחרי הדג השישי שהכנתי המשכתי הלאה.
בכניסה למבנה יש כל מיני דמויות לגו וקופסאות לגו מפעם. נחמד, אבל זה לא רומז אפילו למה שמצפה לנו בפנים. גם לא השלט "לגו" בגודל 2 מטר על 2 מטר שמישהו בנה מ־1,638,498 קוביות. לקח לו תשעה חודשים.
אחרי מעבר במסדרון עם תצוגות לגו היסטוריות ודמויות לגו שונות (האיש הצהוב הזה, כן?) מגיעים להיכל ובו מעגל של עמדות מחשב שבהן אפשר להעלות מהאוב כל קופסת לגו שנוצרה אי פעם. אני העליתי לגו שקנו לי ב-1980, פתחתי וירטואלית את הקופסה, וראיתי את החלקים והמרכיבים. אמרתי שאני מצונן, אבל לדעתי זו הייתה דמעה. חבריי המעריצים המושבעים נשארו שם כמה שעות טובות.
הגיע הזמן לארוחת צהריים, וכמו שאפשר לצפות מבית הלגו – גם המסעדה היא אטרקציה מטורפת. כל סועד מקבל כמה אבני לגו צבעוניות, שכל אחת מסמנת מרכיב אחר בארוחה. למשל: לבנה אדומה – סטייק; לבנה אדומה משופעת – עוף; קוביה ירוקה של 2 בליטות: כרוב; קוביה ירוקה של 4 בליטות: סלט ירוק, וכן הלאה.
לאחר שהרכבתי את ארוחת הצהריים (סטייק, ירקות חתוכים, כרובית וצ'יפס) הכנסתי אותה למחשב שנמצא לידי. כעבור מספר דקות ירדו אלינו במסוע ארבעה מגשים בצורה של קוביות לגו, כשרובוטים מקפצים דוחפים אותם אלינו על תקן מלצרים. בדיוק המנות שהזמנתי. זה אפילו היה טעים.
ביתו של אולה קירק כריסטיאנסן, ממש ממול, הוא מקדש הלגו, והמרתף הוא קודש-הקודשים. הרבה נכתב על הנגר הדני שהמציא ב-1932 את אבני המשחק שהיו עשויות בהתחלה מעץ, קרא להן "לגו" (leg godt – "שחק יפה" בדנית), ולא ידע שמשמעות המילים בלטינית היא "אני מרכיב יחד".
מרתף הבית מכיל מקסימום עשרה אנשים ואנחנו זכינו להיכנס אליו. כל קופסאות הלגו שיוצרו אי פעם שמורות פה תחת אבטחה כבדה כאילו מדובר ביהלומים. בכל פעם שאתה נוגע בקופסת לגו המשגיחה מסתכלת עליך בחשד, וסביר להניח שאיש מצלמות המעקב מזיע. היסטוריה שלמה נפרסת מולך. מדגמי הבסיס, דרך דברים שלא הכרת או לא זכרת, ועד לדגמים שתיכף יוצאים לחנויות.
חבריי למסע עשו סלפי עם קופסאות לגו שקיבלו לימי ההולדת השונים, עם האוסף הראשון שלהם, עם זיכרונות ילדותם. אני בעיקר התרשמתי מהכמות.
ואי-אפשר בלי מפגש עם בכירי לגו. כמובן שהשיחה הראשונה שלי הייתה עם כריסטיאן ווטרברג, מנהל הבטיחות של החברה כולה. הוא הסביר לי על הסכנת שבבליעת חלקים, איך הם מחליפים חומרים שמתבררים כמסוכנים, ועד כמה הם קשובים לציבור. אבל אני שאלתי אותו את השאלה שמטרידה כל חובב לגו, ובעיקר הורים לילדים: מה עושים כדי לא לדרוך יחפים על קוביות הלגו האלה שמפוזרות על הרצפה בבית?
איש חשוב, מר ווטרברג. הוא הרצין פניו, חשב וחשב וחשב ואז אמר לי שחשבו על הנושא בעבר. שינוי החומר ממנו עשוי הלגו הוא לא פתרון ישים, כי לא ניתן ליצור לגו אלסטי. עם זאת, הוא שמע על גרב מיוחד שייצרו כדי למנוע את הכאב הבלתי נסבל ברגל כשדורכים על לגו. עוד פתרון שבו נתקל הם שואבי אבק מיוחדים שמונעים מאבני לגו סוררות להישאר על הרצפה. לא יודע עד כמה זה פרקטי, אבל סוף-סוף יש תשובה לשאלה.
מסורן הולם מחזיק בתפקיד החלומי של ראש מחלקת התנסות בחברה. האיש נהנה לשחק בלגו, פתוח להצעות ואפילו ענה באריכות לנודניק מישראל שהתעקש לדעת איפה גבולות המחשבה ומה מותר ומה אסור. התשובה היא שמותר הכל בלגו.
פגשנו עוד שמונה מנהלים והמשותף לכולם זה שהם מאמינים בחברה הזו וטוב להם. אולי זו לויאליות למקום העבודה. אבל כשאתה פוגש אנשים שכרטיס הביקור שלהם הוא דמות לגו, שעל השולחנות שלהם מפוזרות אבני לגו והם אוהבים ילדים ולומדים מהם – אתה מבין שיש שם עוד משהו, איזה ניצוץ שמעיר את הילד שבך.
לאחר הסיור נערך טקס הפתיחה. כל המי ומי בדנמרק ובחברת בלגו העולמית הגיעו לשמוע על החזון, לראות את המוצרים ולהשתשע בלבנים. רגע השיא היה כשנסיכת דנמרק מארי הגיעה. "כולנו צריכים לשחק, ועכשיו יש לנו איפה", אמרה בטרם יצאה להצטלם על המרפסת עם משפחתה. גיחכתי מעט, עד שראיתי את הכתבה על אודותיה ועל אודות בית הלגו פותחת את מהדורת החדשות.
אחרי יומיים בבית הלגו שבהם שנשמתי לגו, ראיתי לגו, הרחתי לגו, שיחקתי לגו, פגשתי את כל אנשי הלגו שיש, לא יכולתי יותר. הלכתי ברחוב בדרך למלון והרגשתי שלבנים צהובות הולכות אחריי. אז לא היה מנוס והלכתי ללגולנד – אתם יכולים לראות לבד בתמונות.
• מחיר הכניסה לבית הלגו – 199 קרונות למבוגר (110 שקל), חינם לפעוטות. עוד פרטים באתר https://www.legohouse.com/en-gb
הכותב היה אורח של חברת אילנית שיווק צעצועים, משווקת לגו בישראל, ושל חברת לגו העולמית
לפנייה לכתב/ת 
