יומן מסע: ישראלי עם דרכון זר במפרץ הפרסי
להסתובב בשוק עתיק בקטאר ולהרגיש כמו בסיפורי אלף לילה ולילה, להתפנק במסעדות גורמה באבו דאבי או לעשות סקי בקניון בדובאי. יניב חלילי ביקר בכמה מדינות במפרץ הפרסי וחזר עם שלל המלצות ותובנות. דרישות הסף: דרכון זר וראש פתוח
חופשה במדינות המפרץ הפרסי הייתה עד לא מכבר חלום עבור ישראלים. בהיעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין ישראל ובין מדינות המפרץ, נותר רק לצפות בסרטים ובדיווחים מקוונים על הנעשה שם. אבל, מתברר שישראלים רבים דווקא יכולים לבקר בארצות המפרץ – אם הם מחזיקים בדרכון נוסף.
אם בעבר מדינות המפרץ הקשו על כניסת תיירים ובדקו בציציותיהם, עתה הן נפתחו למערב ומנסות לנקז אליהן כמה שיותר תיירים. קבלת הפנים במדינות הללו לא רק מאירה פנים, אלא גם מהירה ויעילה. צריך לסייג ולומר שמדובר אמנם במדינות המתונות-יחסית וגם שם לא תוכלו לדבר עברית במקומות ציבוריים. אבל אלה שמחפשים יעדים חדשים, מעניינים ומלאי עניין, ישמחו לגלות את הנסיכויות היפהפיות.
בשנה האחרונה ביקרתי בכמה מהמדינות הללו באמצעות דרכוני הזר. הטיול היה פוקח עיניים, מרתק ומרשים. לא חשתי לא בטוח באף רגע בטיול. ההיפך: גיליתי שחששותיי המוקדמים התבררו כמוגזמים. בכל מקום אליו הגעתי התקבלתי בחמימות. אף אחד לא שאל אותי למוצאי או חיטט בעברי. והיה גם את הרגע ההוא, בקניון בדובאי, שבו חלפתי על פני זוג בעלי מראה ישראלי. הם הביטו בעיניי, אני השבתי להם מבט וחייכנו כממתיקי סוד. הבנתי שאני לא הישראלי היחיד שמנצל את ההזדמנות לבקר אצל השכנים.
קטאר
הכניסה לקטאר נעשתה בצורה החלקה ביותר שאפשר לתאר. הוויזה לקטאר מונפקת בנמל התעופה המקומי. קצין ביקורת הגבולות הביט בדרכוני הזר, חייב את כרטיס האשראי (כ-250 שקל לוויזה), הדביק את הוויזה לדרכון והופ – אנחנו בצד השני, כלומר הצד הנכון של קטאר.
שיעור האבטלה: פחות מ-0.2 אחוזים. שיעור המיליונרים: 15 אחוזים מהאוכלוסייה. לא צריך בדידים כדי להבין שקטאר היא ניסוי אנתרופולוגי מרתק במסגרתו בדק העולם מה קורה למדינה שמתגלים בה מרבצים עצומים של נפט והיא הופכת בין לילה למדינה העשירה בעולם (ביחס למספר אזרחיה). לא תהיה זו הפתעה אם יתברר שהילדים כאן אוכלים את הקורנפלקס בבוקר עם נפט – הוא יותר זול מחלב.
דוחא היא אואזיס מדברי אמיתי. עיר יפהפיה, חלקה תוכננה עם התערבות ידי אדם, אבל גם וגאס תוכננה כך – והיא הרבה פחות יפה. מה שהופך את קטאר ליהלום מדברי הוא הניגודים הרבים שדרים בתוכה בשלווה. המגדלים הגבוהים של דוחא עוצבו ותוכננו על ידי טובי האדריכלים בעולם והם משתלבים היטב בנוף המדברי סביב. הטמפרטורות בחוץ חמות כמו המזג של דונלד טראמפ, אבל המבנים ממוזגים וקרים כמו הלב שלו, יש מי שיאמר.
פוליגמיה מותרת כאן וקטאר עדיין נצמדת למסורת המוסלמית ולעבר בקנאה. רוב הנשים, גם הילדות, עטויות בניקאב, רעלה מוסלמית מסורתית המכסה את כל הפנים. הגברים לבושים בדישדשה, שמלה לבנה מסורתית עשויה בד יוקרתי מעומלן. על ראשיהם כאפיות בסגנונות שונים, שהיו לאמירה אופנתית.
סוק ואקיף הוא הגרסה המודרנית של אגדות אלף לילה ולילה – רוכלים רבים מציעים כל תוצרת אפשרית בחנויות ובדוכנים. כל כוך מאוכלס בסוחרים העמלים באותם רגעים על אפייה, סריגה או תפירה. מבתי הקפה בוקעים צהלות הגברים, משחקי קוביה נפרשים על שולחנות ומלצרים עטויי תלבושות מסורתיות מגישים לשולחנות פינג'ני קפה רותחים, מיני מתיקה עם טעם מסחרר, או נרגילה ריחנית. מוזיקה ערבית בוקעת מסביב ומשווה למקום אווירה קסומה ופלאית.
התהלכנו סביב שוב ושוב מבלי שיימאס. השוק מחולק לחלקים שונים – שוק אוכל, שוק בדים נפלא, שוק ציפורים ובעלי חיים ושוק בשמים ותבלינים. אפשר לקנות כאן הכל – ובזול. גם זהב, מתברר. אחד מאגפי השוק מנוקד בחנויות זהב רבות וסוחרים ממדינות המפרץ האחרות מגיעים לכאן כדי לרכוש זהב במשקל.
מסעדה מצוינת נוספת בשוק היא המסעדה הסורית "דמסקה", עליה קיבלתי המלצות מתיירים רבים. המסעדה הדו-קומתית היא קומפלקס יפהפה של אוכל דמשקאי מצוין, עם נגיעות לבנוניות ברורות. סלט הפאטוש במקום הוא הטוב ביותר שאכלתי בטיול וגם מנות הבשר היו מעולות. בקומה התחתונה מנגנת תזמורת ערבית ומנעימה את זמנם של הסועדים, אבל דווקא הקומה העליונה קורצת ליושביה בזכות הנוף הנפלא המשקיף לתוככי השוק.
תחנת חובה נוספת בדוחא היא המוזיאון לאמנות האיסלאם, אחד המבנים המרשימים בבירה הקטארית. המוזיאון הוא היוזמה של הנסיכה הקטארית שייח'ה אל-מיאסה בן ח'ליפה אא'ל תאני שהשקיעה בשנים האחרונות סכומי כסף לא פרופורציונליים ברכישת יצירות אמנות מתוך מטרה להפוך את קטאר לזירת אמנות חשובה ורלוונטית. את התוצאה אפשר לראות בתוככי המוזיאון המרהיב, שעוצב על ידי הארכיטקט הסיני איי-אם פיי, החתום גם על עיצוב מגדל הזכוכית בכניסה למוזיאון הלובר בפאריז.
הקטארים לא רק שפכו כאן כסף – הם עושים כבוד לתרבות האיסלאמית, מסבירים כיצד היא התפתחה ומה תרומתה לעולם. בקומת הכניסה של המוזיאון יש גם בית קפה מקסים עם חלונות גדולים המשקיפים אל הים של קטאר. אפשר ללגום קפה מצוין ולשקוע בהתבוננות ארוכה מול הנוף. יש גם סיורים מודרכים באנגלית, כדאי לברר ולהירשם אליהם מראש.
ואם בתרבות עסקינן, בצד השני של העיר נשלמה לא מכבר בנייתו של כפר התרבות "קטארה" - קומפלקס מרהיב שנבנה תחת כיפת השמיים תוך שימוש באלמנטים עיצוביים מדבריים. הקומפלקס כולל אולם אופרה, אמפיתיאטרון פתוח, מוזיאון, גלריות, מסעדות וגם חוף ים צמוד. כדאי לבקר במסגד המקומי המרהיב.
דוחא משופעת קניונים המתפקדים גם כהפסקה ממוזגת מהחום המהביל. ארבעת הקניונים הבולטים, לפי סדר כדאיות הביקור, הם: וילאג'יו, אזדאן, לגונה וגאלף. וילאג'יו הוא קומפלקס שלם של הנאות, הכולל חנויות של כל המותגים המערביים, מסעדות טובות, נחל מלאכותי הזורם בתוככי הקניון (ואפשר לשייט בו על גבי גונדולה), מלון צמוד מפואר, משחקי וידיאו ושלל אטרקציות נוספות.
לינה: באחד מאזורי החוף בדוחא נבנו כל מלונות היוקרה המערביים, כמו מלון "ארבע העונות" או שרתון. היתרון: בתי המלון הללו בנויים על החוף והשלטונות המקומיים נוהגים להעלים עין מהמתרחש בהם, כלומר אפשר להזמין בהם משקאות אלכוהוליים, למשל. לא מדובר בעניין של מה בכך, שכן ברחבי קטאר שתייה אלכוהולית היא עבירה על החוק ואפשר להסתכן במאסר.
מנגד, יש שיאמרו לכם – ולא בלי צדק – שאזור בתי המלון תיירותי ומערבי מדי. על כן, תיירים ותיקים או כאלה שאוהבים אזורים יותר אותנטיים מעדיפים לשהות באחד מבתי המלון הרבים הבנויים סביב סוק ואקיף, ממש במרכז העיר. בתי המלון הללו מציעים חוויה יותר ערבית ופחות מערבית.
אבו דאבי
מקטאר טסתי לאבו דאבי הסמוכה. טיסה בת שעה וחצי, אבל לעולם אחר לחלוטין. אבל עוד קודם לכן כדאי להתעכב על שדה התעופה "חאמד" המרשים של קטאר - מופת של ארכיטקטורה וחווית שירות מושלמת לנוסע. בשדה התעופה מושבי עור מפנקים, משחקיות לילדים, תצוגות של פסלים ואמנות מרהיבה, מסעדות שוות, חנויות דיוטי פרי שיהפכו גם את המתנגדים הגדולים ביותר לקפיטליזם לשופוהוליקים מושבעים. חוויה של ממש.
הרצפה והעמודים עשויים שיש איטלקי וחצר המסגד מעוטרת בפרחים ונחשבת לפסיפס השיש הגדול בעולם. הנברשת היפהפיה באולם המרכזי הוטסה מגרמניה ומיליוני אבני הסברובסקי המעטרים אותו מסמאים את העיניים באורם הבוהק. השטיח בתוככי המסגד נארג על ידי 1,200 אורגים שהובאו לכאן במיוחד מאיראן. גודלו למעלה מ-5,000 מטרים רבועים מטעה - את השטיח לא ארגו חתיכה אחרי חתיכה, אלא כיחידה אחת. הצמר, אגב, ניו-זילנדי.
תחנת חובה נוספת היא המוזיאון להיסטוריה של האמירויות. כאן המקום ללמוד על ההיסטוריה הייחודית ועל האיחוד המשמעותי של שבע האמירויות, שהפכו למדינה אחת, עשירה ומצליחה. המוזיאון מספק חוויה מוזיאלית טובה ומעמיקה.
אבו-דאבי היא גן עדן קולינרי. מה לא אכלנו בה? אוכל עיראקי, אמיראתי, איראני, לבנוני - הכל יש כאן - טעים, זול ומשביע. המלצות? בבקשה. המסעדה העיראקית "אל מקסוף" סיפקה חוויה אותנטית ומשובחת. בכניסה למסעדה, בתוך חדר עטוף קירות זכוכית, דולקת מדורה גדולה עליה צולים את דגי הענק בטכניקת צלייה ובכלים עיראקיים אותנטיים ומעוררי השתאות.
ואי אפשר בלי עוד כמה קניונים: דה סוק הוא קניון קטן אך נעים עם כמה מסעדות מצוינות, בראשן "איטראן" המרוקאית. הקניון שוכן ממש על המים והוא מספק נוף יפהפה. קניונים מערביים יותר הם אבו דאבי מול, מארינה מול ואל-אדחא מול. הראשון מלא בחנויות של מוצרים מקומיים, מזכרות ואוכל. השניים האחרים כוללים את הרשתות המערביות המוכרות ושלל אטרקציות אחרות.
דובאי
חצופה, בועטת, מנסה להשתחרר מהמסורת והדבר הכי קרוב לעיר החטאים של המפרץ הפרסי - נדמה כי בדובאי הכל הולך, בתנאי שאתם מצניעים את הסגנון המתירני, כלומר מנהלים אותו מתחת לשולחן. אלכוהול אפשר לשתות כאן בכל מלון או מסעדה מערביים. בקניונים המרהיבים אפשר לרכוש הלבשה תחתונה בקלות, נשים מסתובבות עם חולצות ללא שרוולים ובחוף הים אפשר להשתזף בביקיני, בתנאי שמדובר באחד החופים הקרובים לבתי המלון המערביים. בקיצור, כל עוד לא תפגעו באופן פומבי בחוקי האיסלאם, אף אחד לא יגיד לכם שום דבר.
אם יהיה שלום, דובאי תהפוך למגרש המשחקים החדש של תיירי ישראל. יש בה את כל מה שהתייר הישראלי אוהב ורוצה בחופשה: היא צעקנית במידה הנכונה, משופעת אטרקציות, מרופדת במסעדות מעולות והשופינג בה הוא מהטובים שעשיתי בימי חיי. האמירתים בדובאי מכניסי אורחים ונעימים מאוד והיא נוצצת מעושר.
התחנה הראשונה בטיול שלכם בדובאי היא בורג' חליפה, המגדל הגבוה ביותר בעולם. הטיפוס לפסגתו כרוך בשימוש במעלית המהירה בעולם – 125 קומות בשישים שניות ועוד כמה שניות של בליעת רוק כדי לפתוח את האוזניים. כשמגיעים לפסגת הבורג' אפשר להבין לא רק את סיפורה של דובאי, אלא את סיפורן של מרבית מדינות המפרץ. מצד אחד רואים מדבריות צחיחות קדמוניות ונטושות – שטחים גדולים ששימשו עד לפני כמה עשרות שנים לנדודיהם של שבטים מקומיים.
בצד השני רואים את מגדלי הזכוכית הבוהקים, הקידמה והחנופה המערבית שהתדפקו על דלתות המדינות הללו, אחרי שהן זכו בלוטו של החיים ובארות נפט נמצאו בקרקעיתן. אפשר להמשיך ולטפס עשרים קומות נוספות במעלית, אבל לא חייבים. הבורג' נמצא בקניון דובאי וכדאי לשוב אליו גם בשעות הערב כשלמרגלותיו מתקיים מופע מרהיב של מזרקות מים מרקדות לצלילי שירי פופ מערביים.
בקניון יש גם את "האקווריום”, שלוש קומות של עולם המים עם תצוגת דגים, כרישים ופינגווינים. לחסכנים, רצוי ומומלץ לרכוש כרטיס משולב לבורג' חליפה ולאקווריום.
שני לבורג' חליפה הוא מגדל בורג' אל ערב, אחד המבנים המפורסמים והאייקוניים ביותר של דובאי. מדובר במלון יוקרה שנבנה על שטח מיובש על חוף הים. לא חייבים לשהות במלון כדי ליהנות מיופיו – אפשר גם לשתות דרינק ב"סקיי באר" שנמצא באחת הקומות העליונות של המבנה המרשים. רצוי להזמין מקומות (גם לבר) מראש. אפשר לשלב את הביקור עם ארוחת ערב ובכל מקרה – הכי טוב לבקר בשעות השקיעה.
דובאי היא גם מקום משכנם של שלל פארקי שעשועים ואטרקציות לילדים. שני פארקים מומלצים (לא רק לילדים) הם "לגו לנד" פארק הלגו המפואר והמושקע למדי. מזג האוויר המהביל בדובאי הפך גם את "אטלנטיס", פארק המים המקומי, לאטרקציה שלא כדאי לפספס.
בטיילת היפהפיה של דובאי אין כמעט נשים עטויות ניקאב, אבל חנויות כמו "ויקטוריה'ס סיקרט" מציעות שלוש חזיות תחרה ב-100 דיראם. ערכו של הדיראם המקומי זהה לשקל חדש – וזה לא יהיה הדבר הזול היחיד. סיגריות עולות שני שקלים לחפיסה והסופרמרקטים עמוסים בכל טוב ובחצי מהמחיר שלהם בישראל. הטיילת היא פנינה יפהפיה, עם מסעדות ובתי קפה ונוף של מגדלי מגורים בוהקים המשמשים את עשרות אלפי עובדי התאגידים בדובאי.
אם תצאו מהקניונים החדשים ותצפינו לשוק הגדול ("סוק כביר") תמצאו שוק מצוין למזכרות, שמוכריו ההודיים מציקים ללא הרף. בצד השני של הכביש מצאנו שוק תבלינים איראני, שוק זהב ושוק בגדים. לצד השוק יש גם רציפים מהם יוצאות סירות וגונדולות לשיט בנהר המקומי. כדאי לבקר בשוק גם על מנת לראות את דובאי של פעם, כלומר השכונות שנותרו כמו שהן ולא השתנו. סורו גם ל-Dubai Miracle Gardens, הגנים הבוטניים המהפנטים של דובאי, עם תצוגות פרחים וצמחים מרהיבות למדי.
הסובלים מפחד גבהים יעדיפו את האופציה הימית – שיט במימי דובאי, בין אם מדובר בים הטבעי או באחד מערוצי הנחל המלאכותי. חברת The Yellow Boat היא אחת החברות הטובות והמומלצות ביותר לשיט. אפשר גם לצאת לטיול בדיונות המדבריות מחוץ לדובאי (עניין של נסיעה בת שעה וחצי כל כיוון). חברות רבות מציעות טיולי ג'יפים, חלקם גם בשעות הלילה, עם ארוחת צהריים או ארוחת ערב מדברית, נסיעה בדיונות ותצפית על השקיעה המהפנטת.
הרכבת של דובאי – מהירה, שקטה, קלה, ממוזגת ומחיר נסיעה ממוצעת בה עומד על 6 שקלים. הקרונות הקדמיים והאחוריים של הרכבת מסומנים בוורוד ומיועדים לנשים וילדים בלבד. הרכבת מאפשרת התניידות מהירה בין התחנות השונות בעיר והנסיעה בה היא חוויה מהנה למדי.
ולא נקפח גם את חובבי התרבות, שייהנו כאן מאוד ממוזיאון דובאי, העוסק בהיסטוריה ובמסורת של המקום, ולצדו מוזיאון הקפה, שהרי האמירויות היא מדינה הידועה בקפה המשובח שלה. בהתחשב בעושר המהפנט והתיירותי שיש לעיר להציע, בהחלט כדאי לכם ללגום קפה, להישאר ערים ולהספיק לראות כמה שיותר.
מודיעין, שלום
ישראלים האוחזים בדרכון זר יכולים לנסוע לקטאר, לאמירויות ולמדינות אחרות במפרץ – כמעט ללא בעיה. כל עוד לא תבליטו את הזהות הישראלית ולא תניפו דגלי ישראל, לאף אחד לא באמת איכפת. יתרה מכך, תאגיד התיירות האמריקני Protravel העמיד את עמליה לזרוב, סוכנת נסיעות ישראלית שמשרדה נמצא בניו יורק, בראש האגף המתמחה לנסיעות במפרץ הפרסי (לכתובת המייל - הקליקו). אפשר להזמין את החופש דרכה (בעברית), או באמצעות חיפוש אינטרנטי פשוט. קחו בחשבון שלא כל אתר או מלון יאפשרו לכם לבצע הזמנה בכרטיס אשראי ישראלי, על כן דווקא עבודה מול סוכן נסיעות תקל על ארגון הטיול.
יש לציין כי במטה לביטחון לאומי ממליצים לישראלים שלא לבקר בכל המקומות שהזכרתי. "לאור עוינות הרחוב הקטארי כלפי ישראל ופעילותם של ארגוני טרור בקטאר, מתקיימים סיוכנים לביטחונם של אזרחי ישראל המבקרים/שוהים בקטאר", נכתב באתר המטה לביטחון לאומי. "המלצת המטה ללוחמה בטרור: להימנע מביקור ולצאת את האזור בהקדם האפשרי". בנוגע לאיחוד האמירויות הערבוית נכתב: "לאור נוכחות ופעילות התארגנויות טרור ולאור התסיסה העמוקה ברחוב הערבי, מתקיימים סיכונים ממשיים לביטחונם של אזרחי ישראל המבקרים/שוהים באיחוד האמירויות. המלצת המטה ללוחמה בטרור: להימנע מביקר".
הנסיעה למדינות הללו, בניגוד לתדמית שלהן, אינה יקרה כלל. טיסה לאמירויות, דרך ירדן או טורקיה, תסתכם ב-500 דולר. גם השהייה במקומות הללו אינה יקרה במיוחד – מלון ארבעה כוכבים טוב עולה כ-150 דולר ללילה ומלון חמישה כוכבים ייקר מעט את המחיר, אבל יעניק לכם חוויה מושלמת. התאכסנתי בבתי המלון של רשת "ארבע העונות" בכל אחת מהערים הללו. המלונות היו מצוינים, מרכזיים, נוחים.
דרך טובה לחסוך: שירותי הקופונים למיניהם, אותם אפשר למצוא בחיפוש פשוט של גוגל, יחסכו לכם כסף רב באטרקציות המרכזיות, במיוחד בדובאי. כמו כן, מחירן של חלק מהאטרקציות מאמיר בשעות העומס. על כן, אם אתם גמישים בזמן, נסו לבקר באטרקציות הללו בשעות הפחות עמוסות. כך גם לא תצטרכו להמתין שעות בתורים מייגעים.
לפנייה לכתב/ת 
