אלו היעדים הגרועים בעולם
עיר בירה עם שיעורי עוני ואבטלה גבוהים שגורמים לפשע ולכייסות, עיר עם פוטנציאל גבוה אבל גם עם זוהמה ברחובות ומקומיים לא נחמדים או יעד ובו זיהום אוויר כבד ומראות קשים לעיכול. קבלו את היעדים שלא תרצו להגיע אליהם בנופש הבא שלכם
בדרך כלל אנחנו כותבים כאן על מקומות מומלצים שבהם כדאי לבקר. לרוב, הם יהיו מאוד יפים - בתמונות ובמציאות, עם אטרקציות מושכות לתיירים או עם מקומיים מסבירי פנים. הפעם לא תמצאו את כל אלו ברשימה שלפניכם כי לפעמים צריך לראות גם את האמת המכוערת. בדיקה על סמך מספר קריטריונים העלתה את הערים הבאות שכנראה לא תרצו לבזבז בהן את החופשה הבאה שלכם.
במקום ה-5: בנגקוק
לפני שנתחיל לדבר על בנגקוק, חשוב להסתייג ולומר שבנגקוק נכנסה לרשימה על לא עוול בכפה. בנגקוק עיר גרועה לתיירות רק בגלל שאנחנו, הישראלים, מפספסים את היופי שבה. לרוב, ישראלים שמטיילים בתאילנד, יבקרו בבנגקוק לימים ספורים בלבד ומשתי סיבות עיקריות: להמשיך הלאה בדרך כלל לאיים שבדרום המדינה והשנייה - קניות. אם המטרה שלכם היא לקנות, ולקנות הרבה, אתם תפספסו את שאר הדברים שהמקום מציע.
רוב התיירים שמגיעים לבנגקוק יבצעו את מלחמת השופינג התאילנדית והזולה שלהם בשני מקומות עיקריים: רחוב קוואסן וקניון MBK. קווסאן, המכונה גם "הרחוב הקצר ביותר בעל החלומות הארוכים ביותר", הוא למעשה רחוב שבו תוכלו למצוא הכל מהכל ומאוד בזול. החל מאוכל רחוב ועד למוצרי אלקטרוניקה.
עד כמה הישראלים נוהרים למקום הזה? עד כדי כך שתשמעו הרבה מוכרים צועקים ומדברים אליכם עברית. ברחוב הזה תמצאו סניף של בית חב"ד, המרכז למטייל, מסעדות ישראליות, וגם שלטים ותפריטים רבים בעברית.
ה-MBK הוא קניון ענק, הכי גדול בבנגקוק. עם שמונה קומות ומעל 2,000 חנויות. בקניון הזה שנראה ומרגיש כמו שוק אחד גדול, יש הכל וכמו בקוואסן, הכל זול. בגלל שהמטרה היא קניות וקניות בלבד, התיירים ובתוכם מרבית הישראלים יבחרו לרוב ללון במקומות סמוכים לאתרי קניות אלה.
מעבר לזיהום האוויר המחפיר ששורר בבנגקוק ומתבטא בריחות חריפים (חיסרון אמיתי בפני עצמו) אותם המטיילים, בשל בחירתם, יראו בעיקר זבל ברחובות, עוני ושאר הדברים שפחות נעימים לנו לעין. ומה שהכי חשוב זה שחוויית הקניות הממוקדת מטרה אצל הישראלים, מרחיקה אותם משאר האטרקציות שהעיר הזו מציעה.
אילו אטרקציות? עשרות מקדשים מרהיבים, מועדונים משובחים ברמה גבוהה עם קוד לבוש (כן, כן, קוד לבוש בתאילנד), מקומות עם מוזיקה מגוונת עם הרבה תיירים מכל העולם, פחות מישראל. מסעדות יוקרה נהדרות במחירים יחסית נמוכים, היסטוריה מלכותית ענפה, ארמון המלך המרשים, מוזיאונים מרתקים, שווקים כגון השוק הצף, שוק שטוצ'ק עם שדרת המעצבים, שווקי לילה ועוד ועוד. אז אם אתם כבר עוברים בבנגקוק, ההמלצה שלנו - תחוו את המקום, ואל תהפכו אותו לאחד מהיעדים הגרועים לתיירות.
במקום ה-4: בריסל
מה יש לבריסל להציע? זה מתחיל בטיול והתבוננות בבניין הפרלמנט, ביקור במוזיאון הקומיקס, הליכה ברחובות העיר האירופית ומגיע עד לפסל הילד המשתין ו... זהו. אין יותר. אפילו את השוקולד הבלגי ניתן להשיג בנס ציונה.
חוסר עניין, מזג אוויר לא נוח, מחירים גבוהים, אוכלוסייה לא ממש נעימה - אלו רק חלק מהפרמטרים שיכניסו ערים לרשימה שלנו. בבריסל, איך לומר? יש את כולם. ישראלים מדווחים על עויינות של ממש מצד האוכלוסייה המוסלמית, דבר שמורגש בעיקר בשנים האחרונות, והקרדיט לדאע"ש כנראה. מעבר לכך, גם האוכלוסייה הלא מוסלמית לא נעימה למדי.
בנוסף, כשיש שפע ביעד מסויים, נושא "מזג האוויר הנורא" פחות יוזכר, כי זה פשוט לא יהיה העיקר. לצורך העניין, לא תשמעו אנשים שחוזרים מחופשה באמסטרדם, לונדון או ניו יורק שיכניסו את "מזג האוויר" כחלק מהתיאור העיקרי של החופשה. לסיכומו של דבר, ישראלים רבים מגדירים את העיר כ"משעממת" וכנראה שבצדק.
במקום ה-3: קייב
מכיוון שהמצעד שלנו עוסק ביעדים הכי גרועים לישראלים, קשה שלא לציין את המסורת וההיסטוריה היהודית באוקראינה. הידעתם למשל, שמלבד רבי נחמן מברסלב, יש עוד רבים וחשובים שהגיעו מהמקום הזה? למשל נחמן ביאליק, ש"י עגנון, שלום עליכם, לוי אשכול ואפילו גולדה מאיר. לצערנו רוחות האנטישמיות מפעם ממשיכות לנשב באוקראינה גם כיום.
באוקראינה רק כ-56.2 אחוז מהאוכלוסייה (כלומר מתוך בעלי יכולת עבודה) נמצאים במעגל העבודה. לצורך ההשוואה שיעור התעסוקה בישראל בקרב הגילים 25-64 עומד כיום על 77.3 אחוזים. מעבר למשמעויות של עוני, הנתון מרמז גם על פשע שמחליף את המשכורת החודשית החוקית עבור לכל היתר שלא עובדים שזה כמעט מחצית מהאוכלוסייה. במילים אחרות - תרבות ענפה של כייסות ויותר מזה: שוד.
קייב נחשבת למקום מתוייר, ומה יש לתיירים שמטיילים בעולם שאין למחוסרי עבודה? כסף. לכן מאותה הסיבה גם תרבות השוחד לא זרה כאן. תוכלו "לקנות" שוטר מקומי במעט מאוד, ובמעט מאוד הכוונה היא שלפעמים גם בקבוק שמפניה מספיק. השוטרים משתכרים מעט ולעיתים השוחד הוא מה שמאפשר להם "לגמור את החודש". לכן הביקוש לשוחד הוא כל כך מתבקש שאתם יכולים להיעצר גם מבלי שביצעתם עבירה.
ועכשיו בואו נדבר תכלס, זנות. תעשיית הזנות באוקראינה בכלל ובקייב בפרט מאוד "מרשימה", עד כדי כך שהשמועה אומרת שהרשויות שקלו להפוך אותה לחוקית בימי אירוח מוקדמות היורו 2016. אבל היי, אל תמהרו לפני שתקראו את הנתון החשוב הבא: איידס. כ-20 אחוז מהנערות העובדות נגועות באיידס ובכלל כ-80 אלף מאוכלוסיית אוקראינה. אז אם לא נחתתם בקייב כדי לנסוע כשעתיים לאומן הסמוכה ולהשתטח על קבר נחמן ברסלב, או רק לעצירת קונקשן בין טיסות ואין לכם במקום קרובי משפחה לבקר או עסקים, כנראה שתרצו לוותר על התענוג האוקראיני.
במקום ה-2: נאפולי
נאפולי היא עיר שאיך לומר? פחות מחבבת תיירים. זה מתבטא במקומיים שלא ירוצו לקבל אתכם בזרועות פתוחות או אפילו בחיוך, וכלה בכך שאין מה לעשות בעיר הזאת. בנוסף, נדמה שהעירייה של נאפולי פחות משקיעה במתן שירותי עירייה, בדגש על תברואה ופיקוח על הבנייה. אז מה כן תראו? זבל ברחובות ובניינים שנראים כאילו הם עוד שנייה קורסים.
לא מעט תיירים מספרים על חוסר נימוס מצד המקומיים וכי הליכה ברחובות הצרים כמעט תמיד תכלול היצמדות מבהילה ומהירה לאחת הדפנות, משום שהאופנועים והקטנועים הרבים שולטים בעיר ולא בצורה הכי עדינה.
אומנם לאחרונה נפתחו אליה קווי תעופה ישירים מהארץ אבל הסיבה שתרצו להגיע לעיר היא רק כדי לנחות בדרום איטלי, לשכור רכב ולנסוע משם אל חבל אמלפי היפה, העיירות מסביב והשכנה עוצרת הנשימה - סורנטו.
ובמקום ה-1: מומבאי (וניו דלהי)
הודו היא קסם. בניגוד לדעה הרווחת שהודו היא מקום שבו ניתן ליהנות רק אם אתה שייך ל"טייפקאסט" מאוד מסוים של אנשים, בדגש על הימנעות ממקלחות ומסרקים, הודו יכולה להתאים לכל אחד.
אפשר למצוא בה נופים מרהיבים, קולינריה ייחודית, ארכיטקטורה עוצרת נשימה, היסטוריה עשירה שמתבטאת מאוד באורח חיים של המקומיים ואלים. הרבה מאוד אלים. אין סוף אלים. אבל על מנת לקבל את כל היופי הזה, ככל הנראה שתצטרכו לעבור במקום עם קצת פחות קסם. ברוב המקרים, הנחיתה הראשונה שלכם בהודו תהיה באחת משתי הערים הגדולות - ניו דלהי הבירה או מומבאי - העיר הגדולה במדינה ואחת מחמש הגדולות בעולם.
לגבי דלהי, מקום קשוח ו"מקשח". מרגע היציאה משדה התעופה, כאשר תניחו את התיקים על הרצפה כדי לעכל רגע את המקום הזה שאתם נמצאים בו ותיקחו את הנשימה הראשונה שלכם, אתם תריחו את זה. בהתחלה לא תבינו מה אתם מריחים, האם זה ריח של זיהום? של לכלוך? של גוויות? גם בהמשך כנראה שעדיין לא ממש תבינו, אבל תזרמו עם זה.
זה ממשיך בנסיעה למקום המרכזי שבו לנים התיירים בביקורם בדלהי: המיין בזאר. עכשיו, כאן זה "פיפטי/פיפטי", כלומר 50 אחוזים שיעבדו עליכם שהאזור סגור בשל מגיפה כזאת או אחרת (מנצלים את כל הסטריאוטיפים שהתיירים המתנשאים האלה מביאים איתם על הודו ויעקצו אתכם יופי יופי). זו יכולה להיות שפעת עופות מסוכנת, או שפעת החזירים, או שפשוט ניתן להמציא מגיפה ברגע ואנחנו הרי כל כך מפחדים להופיע בחדשות ולהיות חלק מ"האלה", שנאמין לכל מילה.
אם בכל זאת הצלחתם להגיע למיין בזאר תקבלו ככל הנראה הלם תרבות שיגרום לכם לשאול את עצמכם למה הגעתם לחצי היבשת הזאת מלכתחילה. עוני שאין לתאר, זבל בכל מקום, צפיפות מטורפת והרבה ילדים קטנים שירוצו לכיוונכם כדי לבקש בעיקר לקבל משהו.
ברוב המקרים "תזכו" לראות מקומיים עושים את צרכיהם ברחוב ממש לנגד עיניכם. ובכל זאת, דלהי היא לא קונצנזוס, חלק מהאנשים מצליחים למצוא את הקסם ההודי גם כאן.
עם זאת, יש מקום בהודו שיש עליו קונצנזוס כמעט אחיד, וזוהי מומבאי. כל מה שנאמר על דלהי, תכפילו פי עשרה והגעתם למומבאי. העוני שתראו שם, כנראה לא יהיה דומה לשום דבר שראיתם בחייכם. אם בדלהי תיתקלו בקטוע גפיים אחד, אולי שניים-שלושה, במומבאי תראו עשרות. הזבל ברחובות - מכפיל את עצמו, העוני - מכפיל את עצמו, הריח - מכפיל את עצמו ואפילו הזבובים - מכפילים את עצמם.
לצערי, אין בפי בשורות משמחות, סביר להניח שתצטרכו לעבור דרך המקום הזה על מנת להגיע למקומות האחרים הקסומים של הודו. ההמלצה היחידה - להגיע עם תוכנית מסודרת לנחיתה על מנת שתוכלו לנחות ולברוח כמה שיותר מהר.
