קורע את מקסיקו עם האמיגוס שלי
מבליז המשיך סער עם חבריו למקסיקו. הטיול הגדול כבר בעיצומו והחגיגות לא נגמרות – מטולום לפלאיה דל כרמן, לאיסלה מוחרס ולקנקון. משוחרר באמריקה, פרק 5
נפרדנו מבליז המקסימה. אמנם לא היינו בה הרבה זמן, אבל עזבנו בשיא ונשארנו עם זיכרונות מתוקים. המשכנו הלאה, מטפסים צפונה לכיוון ארץ הטקילה, הסומבררו, השפם הארוך, הצ'ורוסים והנאצ'וס – כן, הגענו למקסיקו.
כמעט אמצע אוקטובר, עלינו ארבעה חברים על אוטובוס בבליז שחצה את הגבול למקסיקו לכיוון העיר פלאיה דל כרמן. בדרך, אחרי תשע שעות נסיעה ירדנו בטולום, עיירת חוף מתוקה עם פאבים, מסעדות ואינספור ערסלים למכירה. ישנו בהוסטל מרשת CHE המוכרת.
בערב חגגנו במסיבה בהוסטל ואכלנו פיצות, ובבוקר כמובן נסענו לים. לא האמנו למראה עינינו: החול היה לבן אפילו יותר מאשר בהוואי. והמים, כאילו מישהו טפטף צבע תכלת לתוכם. השילוב של שמש, עצי קוקוס וחול לבן, עם הטמפרטורה החמימה של המים, הוא מושלם וגורם לך לא לרצות לעזוב את המקום. אז לא עזבנו. יותר נכון אני לא עזבתי.
למחרת, כשהחברים החליטו להסתובב בעיר, חזרתי לבד לחוף, הסתכלתי על המים ופשוט הייתי עם עצמי. חשבתי כמה הטיול הזה עושה לי טוב. הסתכלתי על הנוף המדהים ובעצם לקחתי "יום חופש" לעצמי. למה לא?
החוף בטולום מפורסם גם בזכות העץ הנטוי - עץ קוקוס שצמח בצורה נטויה, לכן כולם רוצים לטפס עליו ולהצטלם אתו. קצת מצחיק לראות תור של עשרה אנשים שמחכים להצטלם עם עץ.
בין השאר ביקרנו בסנוטות - בולענים שנפערו בסלעים והתמלאו במי תהום ובגשמים. תופעה זו ידועה ונפוצה בחצי האי יוקטן שבמקסיקו. כשנכנסנו לסנוטה הרגשתי כאילו אני מתחת לאדמה, האוויר היה קריר ומעליי, מפתח הסנוטה, השתלשלו שורשים תלויים. ביקרנו גם בצ'יצן איצה, עיר קדומה של בני המאיה שהוכרזה בשנת 2007 כאחד משבעת פלאי עולם החדשים.
ההפלגה הייתה קצרה אך מדהימה. בריזה, ים בצבע תכלת וקרני שמש. ירדנו באי שהיה מלא בטוסטוסים ותיירים לבושים בבגדי ים. בדיעבד איסלה מוחרס הוא אחד המקומות האהובים עליי בטיול. המון צעירים מכל העולם שנפגשים במקום אחד בשביל מטרה אחת – ליהנות.
כל ערב מתקיימת מסיבה על החוף, עם רוח מהים, ומוזיקת רגאטון ברקע שאותה אני כל כך אוהב. תוסיפו לזה כמה שוטים של טקילה מקסיקנית אמיתית, מסעדות עם אוכל מקסיקני טעים, ארוחות בוקר מיוחדות ומפנקות וכמובן הים. הטיילת באי מדהימה ביופייה ובאחד מהימים בשעת השקיעה רצתי שם. אחרי כל הפנקייקים והטקילה צריך איכשהו לשמור גם על כושר.
לאחר כשבוע באי המדהים הזה לחברים נותרו כמה ימים בודדים לחופשה. הם קינאו בי שאני ממשיך לטייל והם חוזרים הביתה. הבטחתי לעצמי שאחזור לכאן - וכשאני מבטיח לעצמי אני מקיים. כדי לסיים את החופשה המשותפת שלנו ביחד בצורה הכי טובה שיש הגענו לקנקון, עיר תיירותית עם שדה תעופה בינלאומי ועשרות מלונות על בסיס "הכל כלול". הזמנו מלון לשני הלילות האחרונים יחד.
הגענו עם המוצ'ילות על הגב והחגיגה התחילה. אוכל, שתייה, בריכה ומסיבות. בארוחת הערב החברים חגגו לי בהפתעה יום הולדת מאוחר בסגנון מקסיקני. בלי שידעתי, באמצע הארוחה, הגיעו המלצרים וחבשו על ראשי כובע סומבררו ענקי, הביאו לי עוגה ושרו לי בספרדית ובאנגלית יום הולדת שמח.
למחרת החברים המשיכו לישראל ואני נשארתי לבד. שמעתי על עיירה עם תרבות מגניבה במקסיקו. אני חושב שאזמין לשם טיסה. עוד שעה צריך לעשות צ'ק אווט, ועוד לא החלטתי סופית לאיפה אני טס. הפעם לא מחכים לי אנשים שאני מכיר. אני קצת חושש, אבל בטוח שיהיה בסדר. אחרי חמישה וחצי חודשים מחוץ לבית נראה לי שלמדתי דבר או שניים על איך להסתדר לבד.
המשך בשבוע הבא.
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
