הרשימה השחורה: המקומות שכדאי לוותר עליהם
הכיכר מכוערת, התור אין-סופי, התצפית לא שווה והמחיר בשמיים: חשובות לא פחות מההמלצות איפה כדאי לבקר בעיר שאליה תיסעו - ההמלצות על מה כדאי לדלג. כתבי "ידיעות אחרונות" בחו"ל מסמנים את המקומות ומציעים אלטרנטיבות עדיפות בהרבה
לונדון איי: אל תצפו לאדרנלין | יניב חלילי, לונדון
איי, איי, איי - אל תבקרו ב"לונדון איי". הגלגל הענק, הניצב בגדה הדרומית של התמזה, הוא אטרקציה משמימה ומאכזבת. נכנסים לתא אקווריום אנושי גדול עשוי זכוכית אליפטית ומשלימים סיבוב איטי מאוד שנמשך חצי שעה. סלפי ועוד סלפי - וזה הכול. מי שמצפה לגלגל ענק מהיר ומשעשע - יתאכזב. דמי ההנאה: 26 ליש"ט לאדם. המון כסף.
לחלופין: טפסו לפסגת בניין הווקי טוקי, שם נמצאת הגינה הציבורית המקורה והמרהיבה Sky Garden, שבה אפשר לערוך תצפית יפהפייה בחינם, או ללגום קפה מהמסעדה הסמוכה ולהתבונן בנוף. כתובת: Sky Garden - 20 Fenchurch Street.
שוק קמדן: תקוע בניינטיז
שכונת קמדן הייתה טרנדית בניינטיז, ושם, פחות או יותר, היא נשארה תקועה. שוק קמדן הוא האתר הרביעי הפופולרי ביותר בלונדון, אבל כיוון שהתמסחר לעייפה, אפשר ורצוי לדלג עליו. בסופי שבוע השוק מפוצץ, האפשרויות הקולינריות בינוניות, והמחירים מופקעים.
בקינגהאם: גלריה משמימה
לא כל מה שטוב למלכה טוב גם לכם. ארמון בקינגהאם הוא מבנה אייקוני מרהיב, אלא שתיירים לא מורשים להיכנס לאגפיו השווים ונאלצים להסתפק בגלריה משמימה שבה יצירות אומנות בינוניות מאוסף המלכה. קצת מדי עבור כרטיס שעולה בממוצע 25 ליש"ט.
ריג'נטס פארק: פעם אחת תספיק
כולם ממהרים לטייל בריג'נטס פארק, המרכזי בפארקים של לונדון. אין מה לומר - מדובר בפארק יפהפה. אבל אם הגעתם ללונדון בפעם השלישית, או שחשקה נפשכם בפארק יפהפה אך פחות מתויר, ותרו עליו.
מה עדיף: סורו להמפסטד הית' - הפארק היפה ביותר בלונדון. אפשר לטייל בין בריכות המים, לערוך פיקניק או לטפס לפסגת גבעת הפרלמנט (פרלמנט היל) וליהנות מנוף משובח של לונדון. שלבו סיור רגלי בשכונת המפסטד, שבה נמצאים בתי העשירים והמפורסמים. ברחוב הראשי של השכונה, Hampstead High Street, תוכלו לסעוד באחת המסעדות הטובות או לאכול בדוכן הקרפ המיתולוגי של השכונה.
אלכסנדרפלאץ: די מכוערת | איתי משיח, ברלין
מדריכים מקומיים אולי יחלקו על האבחנה הזאת, אבל ברלין היא לא עיר של אתרים. היא רחוקה משאר הבירות האירופיות לא רק גיאוגרפית, אלא גם באופי הלא-אירופי של רחובותיה. בשכונת מיטֶה שבמרכז העיר אפשר למצוא כמה פינות שמזכירות את הכותרת הנחשקת "אירופה הקלאסית", אבל לרוב הן אינן אלא צל חיוור של המונומנטליות הפריזאית, אין בהן שמץ מהקסם של סמטאות אמסטרדם וממש כלום מההוד של פראג. לכן תיירים ותיירות שמורגלים בביקור באתרים עלולים להתאכזב.
בראש רשימת האכזבות מככבת אלכסנדרפלאץ, הכיכר שמעליה מתנשא מגדל הטלוויזיה המפורסם. זהו בהחלט מקום שלא שווה ביקור. מי שיתקרב אל המגדל המרשים לא ימצא שום דבר שדומה לאזור של מגדל אייפל או לשבילים היפים שסביב הקולוסיאום ברומא. הכיכר מכוערת למדי ונשלטת על ידי רשתות אופנה זולות ומרכזי קניות משעממים.
מה עדיף: מי שרוצה לראות את מגדל הטלוויזיה באמת - צריך להתרחק. שדרות קרל מרקס (Karl-Marx-Allee), שחוצות את שכונת פרידריכסהיין ומסתיימות באלכסנדרפלאץ, הן המקום הנכון. השדרה, שמכונה גם "שדרת הארמונות", היא ספינת הדגל הארכיטקטונית של מזרח גרמניה הקומוניסטית. את הבניינים הגבוהים משני צידיה, שנועדו לפועלים כמובן, מעטרות חזיתות מפוארות, וביניהם ניתן למצוא כמה בניינים מעניינים במיוחד, כמו בית הקולנוע "אינטרנציונל" (Kino International). השדרה נהדרת לשיטוט בשעת שקיעה, ומגדל הטלוויזיה משמש תפאורה מושלמת.
מגדל הטלוויזיה: יקר ולא מלהיב
ואם כבר עוסקים במגדל הטלוויזיה, אפשר בהחלט לוותר על הביקור בפנים. מדובר באטרקציה תיירותית יקרה ולא כל כך מרהיבה. אפשר לעלות במעלית לראש המגדל כדי לתצפת על העיר, אך מי שלא מכיר היטב את רחובותיה לא ימצא בכך עניין יוצא דופן.
מה עדיף: אם מחפשים תצפית יפה, כדאי ללכת לרייכסטאג, שבו יושב הפרלמנט הגרמני. מכיפת ראשו יש תצפית יפה יותר על מרכז העיר - וכך גם תוכלו לשלב ביקור מעניין באתר היסטורי ולהציץ לאולם המליאה הפעיל. גם מגג הקתדרלה של ברלין, הדום, אפשר לערוך תצפית יפה. שני המקומות האלה לא מתקרבים בגובהם למגדל באלכסנדרפלאץ, אבל זהו דווקא יתרונם, שכן מראש המגדל קשה לזהות אתרים כראוי.
מוזיאון צ'ק פוינט צ'רלי: מבטיח יותר משהוא מקיים
ליד צ'ק פוינט צ'רלי, השער המיתולוגי בחומה שבין מזרח ומערב ברלין, יש מוזיאון בבעלות פרטית שמצליח מאוד בפיתוי המוני התיירים המבקרים במקום. המוצגים במוזיאון קשורים כולם בחומת ברלין, עם דגש מיוחד על ניסיונות הבריחה ממזרח ברלין, שעם השנים הפכו קשים יותר ויותר. אולם המוזיאון מבטיח יותר ממה שהוא מקיים, והכניסה גם כן לא זולה.
מה עדיף: דרך מעניינת הרבה יותר להכיר את ההיסטוריה של החומה בכלל ושל צ'ק פוינט צ'רלי בפרט היא להתעכב על לוחות המידע הניצבים בפינות השונות שמאחורי המחסום, בצומת של פרידריכשטראסה וצימרשטראסה.
ההסברים נהדרים ומלווים בתמונות היסטוריות, והכול בחוץ ולגמרי בחינם. למי שבכל זאת רוצה ביקור במוזיאון, כמה צעדים משם ולצד שריד ארוך במיוחד של חומת ברלין נמצא המוזיאון המצוין "טופוגרפיה של טרור", במקום מושבן של מפקדות האס-אס והגסטפו. הכניסה בחינם.
אמפייר סטייט: צאו מחוץ לעיר | ציפי שמילוביץ, ניו יורק
קשה להגיד לאנשים לוותר על הבניין האייקוני שמככב בכל כך הרבה סרטים הוליוודיים, אבל הביקור בו צפוף ולא זול, התורים ענקיים, אמצעי הביטחון קשוחים יותר מבישראל, כרטיס עולה 37 דולר למבוגר, וזה אפילו לא המצפה הכי טוב במידטאון מנהטן - מפסגת בניין רוק 30 הנוף מנצח.
מה עדיף: הדרך הטובה באמת ליהנות מקו הרקיע המרהיב של מנהטן היא מהנקודה הגבוהה ביותר של פארק סאנסט בדרום ברוקלין. המראה עוצר נשימה, במיוחד אם מגיעים בשקיעה. לא סתם זה השם של הפארק.
המטרופוליטן: לכו לשלוחה הצפונית
לא חסרים מוזיאוני יוקרה בעיר הגדולה, ונהוג לחשוב שה"מומה" הוא התיירותי מכולם, אבל התואר הזה דווקא שייך כנראה למטרופוליטן, שהגאלה השנתית שלו היא האירוע הסלבריטאי האטרקטיבי ביותר בעיר. עד עכשיו היה מחיר הכניסה נתון להחלטת המבקר, מה שהביא לתנועה של יותר משבעה מיליון מבקרים בשנה. החל מהחודש הזה יצטרך מבוגר שאינו תושב ניו יורק לשלם 25 דולר.
מה עדיף: מי שרוצה ליהנות מהארומה של המט מבלי להידחק עם כל העולם יכול לעלות ולבקר בשלוחת צפון מנהטן שלו, The Cloisters, שנראית כמו מנהרת זמן לימי הביניים, ויש בה מוצגים מדהימים ומרגשים. לפרטים - הקליקו.
סנטרל פארק: יש גם אח קטן
הפארק האהוב בעולם שאליו כולם בורחים כדי להירגע מהטירוף של מנהטן - רק כדי לפגוש עוד אלפי אנשים אחרים שבורחים לשם מאותה סיבה. למרות זאת קשה מאוד למצוא אלטרנטיבה לסנטרל פארק. לא כי אין - יש, אבל אין כמו סנטרל פארק.
עוד אופציה: אם ממש חייבים, אז פארק Fort Tryon בוושינגטון הייטס הוא המקום. גן עדן שמשקיף על ההדסון. הגנים מרהיבים, הנוף עוד יותר, והתחושה אינטימית. ושקט. הו, כמה שקט.
טיימס סקוור: להציץ ולברוח
להגיד לתייר לא ללכת לטיימס סקוור זה גם חסר סיכוי וגם די אידיוטי, אבל להגיד לתייר ללכת, להציץ, לעזוב מהר ולא לחזור - זו אהבה. אם לא הולכים להצגה בברודוויי, אין שום סיבה להיות בטיימס סקוור. החנויות יקרות בלי הצדקה, המסעדות לא נעימות, וכמויות האנשים שהולכים זה בתוך זה בלתי נסבלות. אפילו כעמדת צילומי סלפי זה מקום די סתמי.
מה עדיף: לכו לרחוב האומנות בשכונת בושוויק בברוקלין. השכונה ההיפסטרית, שעדיין לא נפלה קורבן לג'נטריפיקציה, הפכה בשנים האחרונות למוזיאון של אומנות רחוב, ציורי רחוב, זמרי רחוב, ובאופן כללי יופי של רחוב. מתאים למי שרוצה להסתובב במקום, שהוא גן עדן אינסטגרמי, בלי לחשוש שתכף מישהו ידרוך לו על הראש ואף אחד אפילו לא ישים לב.
מוזיאון ההיסטוריה של הטבע: תהמרו על מתמטיקה
קשה לנצח את הדינוזאורים. זו הסיבה העיקרית שבגללה המוזיאון הוא אטרקציית-על להורים עם ילדים בחופש. שמים את הילד מתחת לטי-רקס, והוא שוכח מהעולם לפחות לכמה דקות יקרות. על הדרך הוא גם לומד משהו. בקיצור, זה מושלם. וצפוף. ודחוק. ובשלב הזה גם מאוד מוכר.
מה עדיף: זה הימור גדול, אין ספק. אי אפשר להשוות את כיף הדינוזאורים למוזיאון שמנסה ללמד בני אדם נורמליים לאהוב מתמטיקה. אבל MoMath, המוזיאון הלאומי למתמטיקה, עושה עבודה לא רעה, ושווה לנסות אותו. אם אחרי הביקור הילד לא ילמד לחבב מתמטיקה - חפשו לו פרס נובל בתחום אחר. לפרטים - הקליקו.
הבוקריה: תברחו מהעומס | מאיה מאהלר, ברצלונה
השוק היפה של העיר מלא בדוכנים עמוסים בכל טוב, ריחניים וצבעוניים, אבל מה - עמוס בתיירים. המקומיים יודעים זאת היטב ולא בכדי מופעלת בחודשים האחרונים סיירת פיקוח המונעת מקבוצות של 15 איש ומעלה להיכנס למתחם בימי שישי ושבת העמוסים. למי שמבקר לראשונה בעיר זה עדיין אתר חובה, אבל למי שחוזר כבר בפעם השנייה והשלישית, בברצלונה לא חסרים שווקים באווירה מקומית ורגועה יותר.
מה עדיף: מרקאט דה לה קונספסיו (Mercat de la Concepció) ממוקם במרכז העיר בתוך מבנה מרשים עשוי מברזל, עם דוכני דגים, בשר, גבינות, ירקות ופירות - ובעיקר מקומיים. כתובת: רחוב אראגון 313־317 (Calle Aragon 313-317).
מרקאט דה לה ליברטאט (Mercat de la Llibertat) הוא שוק קטן אך עשיר בסחורה הממוקם בשכונת גרסיה היפה. מסביבו מעדניות, חנויות קטנות ובתי קפה, והוא שומר על האווירה האינטימית של השכונה. כתובת: כיכר ליברטאט 27 (Plaça de la Llibertat 27).
האקווריום: תחסכו לעצמכם 100 אירו
לא מעט משפחות תיירים המחפשות אטרקציות שוות לקטנים בוחרות להעביר בוקר באקווריום של ברצלונה. בהחלט נחמד – אך יקר (20 אירו מגיל 11 ומעלה, 15 אירו לגילאי 10-5, 7 אירו לגילאי 4-3). חישוב מהיר: משפחה ממוצעת עם שלושה ילדים תוציא בקלות יותר מ-100 אירו, אם לוקחים בחשבון גם את מחיר המזכרת שעליה יתעקשו הזאטוטים ביציאה.
מה עדיף: אופציה טובה לבילוי וזולה הרבה יותר היא מוזיאון המדע קוסמו-קיישה (Cosmo-Caixa) – אחד המוזיאונים המעניינים ביותר בעיר, המומלץ לילדים וגדולים כאחד. מחיר הכניסה: 4 אירו לבוגר, ילדים מתחת לגיל 16 נכנסים בחינם. המוזיאון הוא מתחם רחב ידיים של מתקנים להפעלה, כולל מודל חי של ג'ונגל האמזונס המתפרס על שטח של 1,000 מ"ר (גם הלחות כלולה במחיר). חנות המזכרות של המוזיאון היא חוויה אמיתית, ובשל מיקומו באזור העליון של ברצלונה הוא משמש גם כנקודת תצפית מרהיבה על כל העיר. כתובת: רחוב איזאק ניוטון 24 (Isaac Neuton 24).
הראמבלה: לכו בכיוון השני
בברצלונה יש יותר מראמבלה אחת, אבל הפופולרית ביותר היא זו המשתרעת מכיכר קטלוניה ועד לאזור הנמל. מקסימה, עם דוכנים ומבנים היסטוריים, אבל מי רואה מבנים? זו השדרה המתוירת ביותר בעיר, שמלאה בתיירים, וכמעט ולא תמצאו בה מקומיים.
מה עדיף: המקומיים מעדיפים את החלק העליון של השדרה, ראמבלה דה קטלוניה, המשתרע מכיכר קטלוניה לכיוון שכונות איישמפלה. רגוע יותר, מקומי יותר, ולא חסרים בתי קפה, חנויות וספסלים. אותה הגברת באדרת נעימה יותר.
סגרדה פמיליה: גאודי בזול
אוהבי סגנון המודרניסטה הקטלאני (מקביל לאר-נובו הצרפתי) יתקשו לבחור את המבנה היפה ביותר בעיר. למעשה, בכל רחוב אפשר לגלות מבנה, כניסה או בית קפה ששימרו את אומנות הברזל, העץ והזכוכית המאפיינים את הסגנון. בנייניו של האדריכל אנטוני גאודי הם גולת הכותרת, והתורים מול הסגרדה פמיליה, קאסה באטלו או בניין הפדררה הם עדות חיה לכך.
מה עדיף: רוצים לקצר זמנים אך עדיין ליהנות מבניין מרשים? פאלאו גואל (Palau Guell) הוא אחד ממבניו היפים של גאודי, השוכן ברחוב צדדי סמוך לראמבלה – הרבה פחות מתויר וזול יותר לביקור. כתובת: נואו דה לה ראמבלה 3־5 (C/ Nou de la Rambla 3-5). לפרטים נוספים - הקליקו.
מגדל אייפל: אלוהים, איזה תור | תמר שבק, פריז
מגדל אייפל מייצג את אחד האתגרים הקשים ביותר לתייר בפריז. אי אפשר לבקר בפריז מבלי להיות בו לפחות פעם אחת בחיים, וכמעט בלתי אפשרי לרכוש כרטיסים לאתר בספונטניות. הם נמכרים כחודש מראש, ואלו שהאתר מעמיד לרשות הקופה לאותו יום מצריכים תור ארוך לקנייה, ותור שני למעלית המטפסת לקומה האחרונה. סיוט של כל הורה או זוג מאוהב, שיגיע לפסגה מעוצבן מכדי ליהנות מהנוף.
מה עדיף: אחד הפתרונות הוא לבקר בבסיס המגדל, לצלם סלפי יפה עם הפרספקטיבה של קורות המתכת הגיאומטריות מעל לראש, לצלם עוד אחד עם המגדל ברקע מכיכר הטרוקדרו הסמוכה ואז להדרים למגדל מונפרנאס. נכון, הוא הרבה יותר מכוער, אבל הנוף בקומה האחרונה לא פחות מרהיב, 360 מעלות על פריז למרחק של 40 ק"מ ביום בהיר, וכל זאת מגובה של 210 מטרים. הפסדתם רק 65 מטרים ממרפסת הקומה השנייה באייפל, ואין כמעט תורים. יש אפילו בר ומסעדה נחמדה בפסגה. הכרטיס למבוגר זול יותר (23 אירו במקום 25), יש תעריף מוזל לילדים בגיל 11-4 (16 אירו), מה שלא תמצאו אצל "גברת הברזל", וכמו באייפל ילדים מתחת לגיל 4 נכנסים בחינם. גישה: תחנת המטרו או הרכבת: Montparnasse דרך קווי המטרו 4, 6, 12 ו-13.
שעות הפתיחה: 9:30 עד 22:30. בקיץ ובסופ"ש עד 23:00. כניסה אחרונה: חצי שעה לפני הסגירה. הכניסה למרגלות המגדל, מהצד של Rue de l’arrivée 75015
קפה אנג'לינה: חבל על הזמן
נמאס לכם לעמוד שעות בתור לקפה אנג'לינה ברחוב ריבולי עמוס התיירים, וכל זאת כדי ללגום שוקו חם ולנגוס בתאווה בעוגת מון בלאן בטעם ערמונים?
מה עדיף: הנה כמה כתובות לא פחות טובות של בתי קפה של אופים מעולים בפריז, ובהם תמצאו את האושר המושלם בפחות זמן בדרך לשולחן:
"לה שוקולטרי" של השף המצוין סיריל לינייק מציעה חנות ובית קפה עם מבחר שוקולדים ועוגות מצוינים. שני סניפים: 25 Rue de Chansy 75011, 34 Rue du Dragon 75006.
אם אתם בכל זאת רוצים את האווירה של מרי אנטואנט כשאתם תוקעים את הכפית בעוגה, אפשר לגשת לקפה פושקין, שאומנם מתגאה בשם רוסי אבל בהחלט מגיש עוגות צרפתיות ושוקו חם מצוין. Café Pouchkine,
16 Place de la Madeleine 75008.
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", מוסף "מסלול"
לפנייה לכתב/ת 
