לצלם שקיעה, דמדומים וזריחה ב-4 שעות
הצלם הישראלי ארז מרום חזר מטיול בין הקרחונים של גרינלנד, מה שהביא לו זכייה מכובדת ואת המקום הראשון בתחרות צילום יוקרתית. לפניכם חלק מהתמונות שנראות לעיתים כאילו צוירו בדמיון רב
את הצלם הישראלי ארז מרום תפסנו לפני כחצי שנה לאחר שחזר מטיול מסקרן בהוואי, בו תיעד הר געש ואת התפרצותו. התיעוד של מרום היה כל כך ייחודי וקרוב ללוע ההר עד שעדשת מצלמתו נמסה כתוצאה מהקירבה לחום הלבה הבוערת.
הרי געש מתפרצים הם כנראה תופעה שמושכת את מרום כי ב-2015 מרום הציג לנו מגוון מרהיב של תמונות הרי געש מכל העולם: מנמיביה ועד איסלנד, עליהם גם קיבל פרס יוקרתי.
הפעם חוזר מרום מטיול מעט אחר, הפוך לחלוטין אם תרצו, בגרינלנד - שם תיעד קרחונים. על התמונות מהטיול הזה זכה מרום בפרס מכובד ובמקום הראשון בקטגוריית נופי ים בתחרות "International Photographer of the Year", תחרות צילום יוקרתית וחשובה עם אלפי משתתפים ושופטים מוערכים בתחום. את הפרס קיבלמרום על סדרת התמונות שלפניכם הנקראת "קרחונים בדיסקו ביי".
לחזות בשקיעה, דמדומים וזריחה ב-4 שעות
"אני מדריך צילום במפרץ דיסקו כל שנה בקיץ ומגיע בדיוק כאשר השמש מתחילה לשקוע, אחרי חודשיים שהיא לא שוקעת", מספר מרום ומסביר כי בכל שנה באזור הזה ישנם חודשיים שלמים בהם השמש כלל לא שוקעת מאמצע מאי לערך ועד קצת אחרי אמצע יולי.
"דיסקו ביי נמצא סביב 69 מעלות צפון, מה שאומר שבמשך חודשיים כל שנה, השמש לא שוקעת. כשהשמש חוזרת לשקוע, סביב 23 ביולי, שוררים תנאי אור מדהימים. בין השקיעה לזריחה יש כשעה, תלוי ביום ובמיקום במדויק, בהן כל הקרחונים נצבעים בצבעי ורוד-סגול פסטליים. בארבע שעות בלבד ניתן לצלם שקיעה, דמדומים וזריחה".
הקרחון ש"אשם" בהטבעת הטיטניק
המפרץ עם השם המשעשע נמצא בחופה המערבי של גרינלנד. גושי קרח עצומים ממספר קרחונים זורמים אל המפרץ ומתפזרים בו על שלל צורותיהם. הקרחון העיקרי הוא פיורד הקרח "אילוליסאט", הקרחון הגדול ביותר בחצי כדור הארץ הצפוני ואחד הקרחונים המהירים (מתקדם כ-20 מטר ליום) והפוריים (במובן של נפח הקרח הזורם בהם) בעולם כולו.
מרום מספר כי "למרות מהירותו הקרחון גם נסוג מהר מאוד, מה שמצביע על פגיעותו ורגישותו להתחממות הגלובלית. אגב, הקרחון שהטביע את הטיטאניק בא ככל הנראה מ'אילוליסאט'.
"הקרחון הענק מזרים כ-35 מיליארד טונות של קרח דרך הפיורד המחבר אותו למפרץ כל שנה. גודלם של הקרחונים שניתקים ממנו בלתי נתפס – גובהם מגיע לעיתים לקילומטר – והם נתקעים על קרקעית הפיורד, לפעמים למשך שנים, עד שהם נשברים על ידי כוחות הטבע. לאחר מכן הם ממשיכים לזרום למפרץ, שם הם מופיעים בשלל צורות מרהיבות, כולל קשתות, צריחים ועוד, כיד הדמיון".
כששואלים את מרום מה הוא מעדיף לתעד - קרחונים או הרי געש מתפרצים? הוא עונה שאומנם הקרחונים והמפרץ הם אובייקטים מדהימים לצילום כי הגיוון שלהם הוא אין סופי אבל לתעד הרי געש זה תמיד יותר מרגש ונדיר, אין ספק", הוא עונה בקלות מפתיעה. מרום חידד כי הוא שם דגש על צילום נופים משתנים: קרחונים, חול והרי געש. "מבין אלה, הרי געש הם תמיד הכי מרגשים".
מעוניינים במידע ובתמונות נוספות של הצלם? כנסו לאתר , לעמוד הפייסבוק ולאינסטגרם של ארז מרום.
