חרשתם את איי יוון? תכירו את חצאי האיים של המדינה
ברוכים הבאים לחלקידיקי, שלושה חצאי איים (קסנדרה, סיתוניה ואתוס) ששוכנים במרחק של שעת נסיעה מסלוניקי. לאיזה חצי אי אסור לנשים להיכנס, איפה שווה להפליג ומה האטרקציות המרכזיות? בדקנו
נטייתו האוטומטית של הנופש הישראלי הנוסע ליוון הייתה לאורך השנים – וכנראה עודנה – לצאת לאיים, בדרך כלל ליעדים המוכרים כגון כרתים, רודוס, סנטוריני, מיקונוס ובשנים האחרונות גם לקורפו. המהדרין, שמעבר לבטן-גב חיפשו גם היסטוריה, ארכיאולוגיה או תרבות - נסעו ליבשת, לאתונה. כך או אחרת, חלקיה הצפוניים של המדינה נשארו על פי רוב נטולי דוברי עברית. אחד מהם הוא אזור חלקידיקי, מרחק כשעה נסיעה דרומה מסלוניקי, הפורץ לים האגאי ועטוף בנוף היווני המוכר של חופים-שאין-דרך-להגדיר-אותם-אלא-מונומנטליים. האירופאים מציפים את המקום כבר קרוב ל-50 שנה, ויש להם סיבה טובה.
מיקונוס: למה כולם רוצים פיסה מהאי הזה?
אזור חלקידיקי ידוע בגלל הצורה הגיאוגרפית שלו, שמזכירה את הקילשון בעל שלוש השיניים של פוסידון או כף יד עם שלוש אצבעות.
מדובר בשלושה חצאי אי הנקראים קסנדרה, סיתוניה ואתוס. האחרון הוא מעין אקס-טריטוריה דתית שתושביה נזירים. הכניסה אליו אסורה לנשים וגם עבור גברים היא מותנית באישורים מיוחדים לימים ספורים בלבד. יש העושים את המאמץ להיכנס אליו, אבל מדובר במיעוט סקרן, על גבול ההרפתקן, ובכל מקרה לא קהל היעד של שאר האזור.
שני חצאי האי האחרים, קסנדרה וסיתוניה, הם יעדים תיירותיים מהסוג היווני המוכר: חופים בצבעים שומטי לסתות, עיירות זעירות של רחובות צרים משובצים טברנות וחנויות מזכרות, ואינסוף מלונות, ריזורטים, אכסניות ווילות להשכרה המיועדים למיליוני התיירים שמגיעים מדי שנה בין אפריל לאוקטובר.
עד שנות ה-70 היה אזור חלקידיקי חף כמעט לחלוטין מתיירות, אבל עם פיתוח התשתיות – ובעיקר הרחבת הכבישים – החלו להגיע אליו נופשים ומטיילים ממרכז אירופה וממערבה. מדובר היה בתיירים אמידים יחסית, והמלונות שנבנו עבורם היו בהתאם, אלא שבשנות ה-90, אחרי קריסת הגוש הקומוניסטי, הפך המקום יעד מועדף לנופשים ממדינות ברה"מ לשעבר ומזרח אירופה, ותעשיית התיירות התאימה את עצמה עם מלונות וריזורטים צנועים הרבה יותר.
לשוט בין קסנדרה לסיתוניה
מעבר לבילוי במלונות ובחופים, שני חצאי האי קסנדרה וסיתוניה לא משופעים באתרים תיירותיים או ארכיאולוגיים, אבל טיולים – ברכב או בסירה – הם בהחלט מומלצים. אפשר להגיע לערים הקטנות ולכפרי הדייגים, לטייל ברחובות שלהם ובחנויות הפיצ'פקעס, לבקר במגדל המצודה ששימש עד אמצע האלף הקודם לשמירה על מפני פיראטים ולשכשך בבריכת הגופרית בספא בחוף המערבי של קסנדרה.
הבילוי המועדף, בעיקר למשפחות עם ילדים אבל לא רק, הוא שייט בין קסנדרה לסיתוניה. תמורת 40 אירו (20 אירו לילד) אפשר לצאת בבוקר מקסנדרה לקרוז שנמשך עד אחר הצהריים. במהלכו עוצרת הסירה בחוף מקרי-לכאורה בעבר השני, מאפשרת לנוסעים לשתות אוזו או בירה בבר החוף, לשנרקל במים צלולים באופן בלתי נתפס, ומשם להמשיך לכפר נאוס מרמראס כדי לאכול ולעשות קצת שופינג.
בדרך חזרה עוצרים באמצע המפרץ לחצי שעה של קפיצות למים וצלילה. לאורך כל הדרך מקפידים אנשי הצוות לזרוק לאוויר אוכל לעשרות השחפים המתורגלים המלווים את הסירה מצד לצד במחזה שכאילו נלקח מסרט.
מי שמטייל באזור זה במכונית צריך לזכור שבהכללה גסה, הנהג היווני מקיים מערכת יחסים ידידותית ובלתי מחייבת עם חוקי התנועה. הכבישים המפותלים בהרים לא בהכרח ישכנעו אותו להאט, וגם קו הפרדה לא תמיד מרתיע אותו. תוסיפו את העובדה שכבישים חד-סטריים אין בנמצא – אפילו לא ברחובות הכי צרים בכפר הכי עמוס – ותקבלו חוויה תחבורתית שכדאי לקחת בחשבון. כך או אחרת, גם האנקדוטה הזאת לא פוגמת בחופש במקום כזה.
הכותב היה אורח של "השטיח המעופף"
לפנייה לכתב/ת 
