סטייל, אופניים וארוחות טובות: ביקור קיצי בקופנהגן
בבירת דנמרק אין "דברים שחייבים לראות", ועם כל הכבוד לבת־הים הקטנה, פסל החירות זה לא. אבל יש בה טונות של סטייל, בניינים יפים, אווירה כיפית ואפילו מזג אוויר נהדר. איריס בר-לב חרשה את העיר על אופניים, וחזרה עם טעם של עוד
אם הייתי דנית הייתי גרה בדירה מוארת על גדת תעלה במרכז קופנהגן, שאותה הייתי מרהטת בשלל פריטי עיצוב דניים בקו נקי ומינימליסטי. בכל בוקר הייתי אוספת את שיערי הבלונדיני לקוקו מרושל, לובשת חצאית מתנפנפת ורוכבת לעבודה על אופניים אדומים עם סלסילת קש קטנה מקדימה. בדרך הביתה הייתי עוצרת אצל הירקן וקונה שלל ירקות אורגניים טריים לארוחת הערב, שאותה הייתי סועדת עם חבריי הוויקינגים בעודנו לוגמים גלונים של בירה.
אם לשפוט על פי שלושה ימים גדושים בקופנהגן (ועוד יום אחד של טיול מחוץ לעיר), ככה בדיוק נראים החיים בדנמרק. בחיי שאני לא מבינה מה עבר להמלט בראש כשהכריז ש"משהו רקוב בממלכת דנמרק". זה רקוב זה? זה דבש!
מה שכיף בחופשה בקופנהגן זה שאין פה "דברים שחייבים לראות". אין מגדל אייפל או פסל החירות שצריך לסמן עליהם "וי" (ואם אתם חושבים שהפסל המצ'וקמק של בת־הים הקטנה משתייך לקטגוריה הזו, אז לא). אין גם אתרים היסטוריים חשובים (מי בכלל מכיר ו/או מתעניין בהיסטוריה של דנמרק?), או מוזיאונים גדולים. טירות וארמונות דווקא יש בה לא מעט, אבל כבר ראינו יפים יותר. כל זה רק משאיר יותר זמן לכיף האמיתי ־ שיטוט נינוח ברחובות (בלי ילדים, ברור שבלי).
מה שכן יש בקופנהגן זה סטייל. טונות של סטייל. זו עיר שכל פינה בה נותנת תחושה שמישהו הקדיש תשומת לב לפרטים הקטנים, וחשב איך אפשר לעשות אותה נעימה יותר, יפה יותר. לכן יש בה בניינים יפים בעיצובים מיוחדים, המון שבילי אופניים, מתקני משחק לילדים בכל פינת רחוב (כן, גם הם מעוצבים), מתקני ספורט בלוקיישנים הכי יפים בעיר, כיסאות נוחים על גדות התעלה - אם יתחשק לכם ככה סתם לנוח באמצע היום, ואפילו מדרגות קטנות שיורדות אל המים, למקרה שיבוא לכם לשחות (ולכולם פה בא, כל היום).
נדמה לי שמישהו גם תיכנן פה את מזג האוויר בקיץ כך שיהיה נוח לתושבים (בשבוע שעבר היו שם 25 מעלות, וזה נחשב עבורם "גל חום"), ואת שעות היום כך שיהיו ארוכות במיוחד ותספיקו הכל (בקיץ השמש שוקעת בסביבות 21:30).
הדרך הכי נוחה להתנייד בקופנהגן היא על אופניים. המרחקים לא גדולים, השטח מישורי (העלייה הכי גדולה שתהיה לכם היא מהכביש למדרכה), כל העיר מרושתת בשבילי אופניים, גשרים וחניות לאופניים, ואפילו לא חובה לחבוש קסדה (אבל אתם תחבשו, כן?). תוסיפו לזה את העובדה שהמוניות מאוד יקרות ושהלחות נמוכה, ולכן לא מזיעים ברכיבה ־ והרי לכם פתרון מושלם.
לאן רוכבים? קודם כל ל-Nyhavn, הרחוב הכי מפורסם והכי יפה בקופנהגן, עם בתים צבעוניים ותעלה שעוברת לאורכו. ברחוב הזה גר פעם הנס כריסטיאן אנדרסן, והוא אפילו כתב פה כמה מהסיפורים שלו ־ למשל את "הנסיכה והעדשה". הרחוב הזה הוא בן 400 שנה בערך ולגמרי הנקודה הכי פוטוגנית בעיר.
כדאי לרכוב גם ל-Freetown Cristiana, שכשמה כן היא: העיר החופשית. לא להאמין שבלב קופנהגן הלבנה, הנקייה והסטרילית יש שכונה שהיא בדיוק ההפך מזה - פרועה, מבולגנת וצבעונית כל כך, שנראית כאילו קפאה בזמן. זו למעשה עיר בתוך עיר, שהוקמה אחרי שחברי הקהילה השתלטו על בתים שפינה הצבא הבריטי בתחילת שנות ה-70, ותושביה מאמינים בעיקר בעיקרון של "סמים לכל".
בשכונה הזו מוכרים (ומגדלים) מריחואנה חופשי, והמשטרה בכלל לא נכנסת לפה במעין סטטוס-קוו שהתגבש במשך השנים. מאוד שווה ביקור, ולו בשל הניגוד שבין שני חלקי העיר. קחו בחשבון רק שאסור לצלם פה, ודאי שלא את מוכרי המריחואנה.
כשרוצים לנוח קצת מהרכיבה אפשר לעשות שייט תעלות שיוצא מנקודות שונות ברחבי העיר ונמשך כשעה. לרוב התחנות שהסירה עוברת בהן תגיעו גם עם האופניים, ולכן היתרון בסיור הוא בעיקר בפרטי הטריוויה שלומדים בדרך מהמדריך.
מאחר שכולם פה מתניידים על אופניים, בכל מקום שאליו תגיעו - חנות, מוזיאון או מסעדה - תמצאו בכניסה מקום להשאיר את האופניים, וכשתחזרו תמצאו אותם באותו מקום בדיוק (רק תזכרו איפה חניתם). מאוד נוח להשאיר את האופניים למשל בכניסה ל-Tørvehallerne, שוק אוכל מקורה שמציע אינספור דוכני אוכל ושתייה בסגנונות שונים.
אפשר לאכול שם Smørrebrød, שזה ה־מאכל הדני, הכולל פרוסת לחם שיפון כהה מרוחה בחמאה שעליה מעמיסים הכל מכל: שרימפס או רוסטביף, סלט ביצים או דג מטוגן, ועל זה מעמיסים גם בצל מטוגן, עשבי תיבול, קורנישים וכו' ־ והכל בערימות עצומות שקוברות מתחתיהן את הלחם. זה נשמע נורא אבל זה די טעים.
את כל האוכל, בכל שעה, שוטפים כמובן בכמויות עצומות של בירה (Carlsberg זה המותג המקומי הדני והם שותים אותו כמו מים). לקינוח כדאי לנסות את ה-Flødeboller ־ שזה הקרמבו הדני (הידעתם שהדנים טוענים שהם בכלל המציאו את הקרמבו?)
ואיך אפשר בלי שופינג? בלב קופנהגן נמצא רחוב Strøget, שהוא המדרחוב הכי ארוך והכי עתיק בעולם. יש בו את כל חנויות המותגים שיש במדרחובים אחרים באירופה ובמחירים לא זולים, אבל מה שלא תעשו, אל תפספסו את החנות של Lego, כי איפה אם לא פה תקנו מתנה לילדים?
אחת מנקודות הציון המפורסמות ביותר בקופנהגן, קצת אחרי פסל בת־הים הקטנה, היא Tivoli Gardens, למעשה מדובר בפארק שעשועים בלב העיר שאומרים שנתן את ההשראה לפארקים הגדולים של דיסני. אבל בעוד שבכל פארקי השעשועים הגדולים בעולם אתם משלמים בכניסה ואז עולים על כל המתקנים בחינם, בטיבולי גם משלמים בכניסה וגם משלמים אחר כך עוד על כל מתקן שרוצים. בסך הכל אין פה הרבה מתקנים, ואלה הקיימים מיועדים בעיקר לילדים קטנים, כך שבניגוד למה שיגידו לכם כל מדריכי הטיולים, דעתי היא שאם באתם בלי ילדים אין לכם סיבה להיכנס לפה.
הגשר מהסדרה "הגשר"
שלושה ימים בקופנהגן יספיקו לכם לראות, לחוש, לקנות ולהתרשם. אם יש לכם יום נוסף כדאי לנצל אותו לטיול מחוץ לעיר ואולי אפילו לקפוץ גם לשוודיה השכנה. בין שתי המדינות מחבר גשר øresund המפורסם, שהוא המעבר היבשתי הראשון והיחיד בין דנמרק לשוודיה.
הגשר נחנך רק לפני 20 שנה (עד אז כל התעבורה בין המדינות נעשתה במעבורות). מה שמיוחד בו זה שמדנמרק ועד אמצע הדרך, הגשר הוא למעשה מנהרה תת־קרקעית, ומאמצע הדרך ועד שבדיה הוא גשר עילי. על הגשר הזה צולמה הסדרה "הגשר" והמעבר בו מחייב דרכון.
את הדרך חזרה לדנמרק תוכלו לעשות הפעם במעבורת שיוצאת מהעיר השוודית Helsingbrog ל-Helsingor שבצד הדני. המעבר מתוקתק ולוקח 20 דקות בלבד: נוסעים עם האוטו לתוך בטן המעבורת, עולים לשתות קפה, יורדים ונוסעים החוצה.
בחזרה בצד הדני, יש שני יעדים מומלצים לביקור. הראשון הוא Fredriksborg Castle, שנחשבת לטירה היפה ביותר בדנמרק. הטירה נבנתה בראשית המאה ה-17 על ידי המלך כריסטיאן הרביעי והיא מוקפת אגם וגנים.
לא רחוק מהטירה נמצא המוזיאון הפתוח Louisiana Open Museum, שאם כבר יצאתם מקופנהגן, אל תוותרו עליו. במוזיאון יש עבודות של רוי ליכטנשטיין, קנדינסקי, הנרי מור, ג'קסון פולוק ועוד. אבל המיצג הכי מרשים בעיניי הוא Kusama Installation של האמנית היפנית Yayoi Kusama (זו שמעצבת גם את הדלעות המנוקדות).
המיצג הוא חדר של 4 מטר על 4 מטר, שכל קירותיו ותקרתו מראות, ורצפתו בריכת השתקפות. מהתקרה תלויות מאה נורות שמחליפות צבעים בגודל כדורי פינג־פונג, ובגלל המראות נוצרת אשליה שיש שם אלפי נורות. כל מבקר נכנס לחדר לבד (או בזוג) והמראה מהמם ממש.
גן עדן של עיצוב
חובבי עיצוב ימצאו בקופנהגן סוג של גן עדן עם אינספור חנויות, חלקן בסגנון הדני הקלאסי והמוכר שמבוסס בעיקר על עץ וצבעים בהירים, וחלקן בסגנון מודרני, צבעוני ואפילו הייטקיסטי. הנה כמה המלצות:
• Hay house - חנות של שתי קומות בלב מדרחוב Strøget, שמחלונותיה נשקף נוף יפה של הרחוב כולו. אפשר למצוא כאן הכל, מעפרונות ועד רהיטים. העיצובים שנמכרים פה מוצעים גם בחנויות של מוזיאונים בעיר.
• Illums Bolighus - מעין חנות כלבו של דברים לבית שנמצאת ממש מול Hay house, ויש לה עוד סניפים בעיר. גם פה יש הכל, עם דגש על היצע מרשים של כלי מטבח וכלי הגשה.
• Carl Hansen & son - חנות עיצוב ותיקה שמציעה רהיטים דניים קלאסיים בקו נקי ומינימליסטי. שום דבר שתוכלו להכניס לטרולי שלכם, אבל עדיין שווה לראות.
• Montana Store - נמצאת מול החנות של Carl Hansen, אבל מציעה עולם שונה לגמרי עם עיצובים צבעוניים מאוד, מודרניים ומקוריים.
• Design Museum - אמנם לא חנות, אבל תחנה מומלצת לחובבי עיצוב. אפשר לראות פה עיצובים מודרניים לצד ישנים של הכל ־ משמלות ועד סכו"ם, מאופניים ועד קומקומים. הדנים גאים מאוד בתרומתם לעולם בכל הקשור לעיצוב כיסאות (למשל "כיסא הנמלה" האיקוני של ארנה יאקובסן), ובמוזאון יש חדר שלם שמוקדש לכיסאות שעוצבו במאה השנים האחרונות.
מוזיאון העיצוב
מסע בין כוכבי מישלן
תשאלו אנשים על מסעדות בקופנהגן וישר יגידו לכם Noma. גם מי שלא אכל שם יודע לספר על המסעדה שיש לה שני כוכבי מישלן ונבחרת שנה אחרי שנה למסעדה הטובה בעולם.נומה אכן הציבה רף חדש במסעדנות, אבל כדי לאכול בה צריך להזמין מקום לפחות חצי שנה מראש וכמובן להצטייד בהרבה מזומנים. אם לא התארגנתם בזמן, אל דאגה, בשנים האחרונות נפתחו בקופנהגן כמה מסעדות שהקימו שפים יוצאי נומה, שחלקן כבר הספיקו לזכות בכוכב מישלן משל עצמן. במסעדות האלה, שבהן מספיק להזמין מקום "רק" חודשיים מראש (ולפעמים אפילו פחות), תזכו לחוויה קולינרית יוצאת דופן במחיר הרבה יותר שפוי (אבל עדיין לא זול).
הנה כמה המלצות:
• Sanchez - מסעדה שפתחה ב-2017 השפית המקסיקנית Rosio Sanchez, שהייתה שפית המאפים של נומה. תמורת 375 קרונות לאדם (כ-215 שקל), תקבלו ארוחת טעימות של חמש מנות שכוללת אויסטרים אלוהיים, טורטיה עם גוואקמולי וטונה מצוינת, וגם תבשיל של גרגרי תירס ענקיים עם דומדמניות צהובות, אבוקדו וצנוניות. אפשר להזמין מנות מהתפריט (במקום או בנוסף לארוחת הטעימות), במחיר של כ־100 קרונות (57 שקל) למנה. למרבה הצער, יחייבו אתכם פה על המים הלא־מינרליים שיגישו לכם לשולחן.
• Relae - מסעדה קטנה עם כוכב מישלן אחד שפתחו שני יוצאי Noma ושבה תאכלו בעיקר מנות צמחוניות. תוכלו לבחור בין ארוחת טעימות של ארבע מנות ב־395 קרונות לאדם (230 שקל), או תשע מנות ב־895 קרונות (510 שקל). מעבר לדיל תקבלו לחם מחמצת עבה ופריך (ללא הגבלה), ובין המנות המיוחדות שלהם תמצאו פסטה שעשויה מ־Celtuse ("חסת הגבעולים" בעברית); בצלים שבושלו בציר של צמח Marigold ("ציפורני החתול" בעברית); שרימפסים קטנים שנשלו ממי הפריורדים; ולקינוח גבינה מחלב שקדים עטופה בעלים עם חומץ בלסמי וקרקר שקדים.
• Amass - מסעדה נפלאה שפתח Matthew Orlando, לשעבר השף הראשי של Noma. המסעדה נמצאת בחלל עצום שקירותיו מצוירים ומחלונותיה נשקפת שקיעה יפהפייה. תוכלו לבחור בין ארוחת טעימות של שש מנות במחיר של 695 קרונות לאדם (400 שקל), או של תשע מנות במחיר 895 קרונות לאדם (510 שקל). מה שנחמד פה זה שמעבר לדיל יפנקו אתכם בלא מעט מנות מצוינות, כמו קרקרים מתפוח אדמה עם מטבל טעים שעשוי מקליפות תפוחי אדמה וחלמון ביצה; לחם עם מטבל מריחואנה (כן, הוא עשוי מצמח הקנאביס, אבל מהצמח הזכר, ומזכיר בטעמו טחינה); ועגבניות שהושרו בציר דגים ומוגשות בתוך קן יפהפה.
• 108 - המסעדה שהכי נהנינו בה ממוקמת קרוב מאוד ל-Nyhavn ומגישה מנות יפהפיות (נדמה שהטבחים שבה משתמשים יותר מכל בפינצטה לצִלְחוּת המנות). את המסעדה פתח בקיץ 2016 Kristian Baumann, שהיה בעבר מתמחה ב־Noma וסו־שף ב-Relae, ויש לה כבר כוכב מישלן אחד. תוכלו לבחור פה בין ארוחת טעימות של שמונה מנות במחיר של 1,150 קרונות לאדם (650 שקל), לבין תפריט א־לה־קארט (וגם פה יחייבו אתכם על המים). אם לא הספקתם להזמין מקום, לפי אתר האינטרנט של המסעדה בכל ערב הם שומרים כמה שולחנות לאנשים ללא הזמנה בשיטת כל הקודם זוכה. בין המנות שמציעים פה אפשר למצוא אפונים על קרם חמאה, תרד, פטרוזיליה ופרחי Cornflower ("דרדר כחול" בעברית) ורודים; צבת של לובסטר בציר מראשי לובסטר ודומדמניות לבנות; ופטריות אשור באבקת אצות ברוטב חלמונים מעושנים.
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", מוסף "מסלול"
לפנייה לכתב/ת 
