פסיפס שחור-לבן: רשמים מטיול בדרום אפריקה
האסיר לשעבר איטומלנג גאה לארח לבנים בכלא שבו ישב עם מנדלה, החוואי ברטי מודאג מעתיד ילדיו תחת שלטון השחורים, ושניהם חולקים מדינה שמציעה מסלולי הליכה מרהיבים, גלים שמתנפצים על מפגש אוקיינוסים ובשר משובח - גם בספארי וגם על הצלחת. בדרום אפריקה יש הכל, ומאוד בזול
הביטו בשני הצילומים הראשונים כאן. בעיניי, עיניים של מציץ בחטף, הם תמצית דרום אפריקה. למעלה: אדוני המדינה, גאים שקיבלו לידיהם את מפתחות השלטון, מחפשים לעצמם פרנסה כלשהי בתוך ים האבטלה שסביבם, מצטופפים בדירות קטנטנות לצד הרכוש המועט שהצליחו לצבור. למטה: השליטים הקודמים, מתוסכלים מכך שהמושכות נלקחו מהם, חוששים שכל מה שבנו הלבנים לא יחזיק מעמד תחת ידי השחורים, עדיין חיים ברווחה מעמל כפיהם, ולא פחות - מעמל פועליהם.
אבל אם אתם מתיירים במדינת הפסיפס הזו, תיהנו מכל העולמות: אנשים ממעמדות שונים ששמחים לחלוק את סיפוריהם, נופים מגוונים ועוצמתיים, בתי הארחה בסגנון קולוניאליסטי, שכונות עוני מכניסות אורחים (בחלקן), תשתיות נוחות ומחירים נוחים עוד יותר, בעיקר למי שמגיע בחורף הדרום אפריקני שמקביל לקיץ הישראלי. תחשבו על גיחה פושטת רגל לארצות הברית ותפחיתו כמעט חצי.
הגיגיות של קייפטאון
את שתי ערי המפתח של דרום אפריקה נהוג לתייג מבחינה תרבותית כך: יוהנסבורג היא ירושלים, קייפטאון היא תל אביב. ביוהנסבורג גם יש יותר סיכוי שמישהו ברחוב ינתק אתכם מהארנק שלכם, אז הלכנו על קייפטאון ומצאנו עיר נעימה ורגועה, לפחות עד שמחשיך. המינוס: יש בה משבר מים, שנובע משנות בצורת רצופות. לשתות אפשר בלי הגבלה, אבל כשאתם מתקלחים אולי יבקשו מכם לעמוד בתוך גיגית גדולה. אחר כך תצטרכו להשתמש בה לריקון האסלה. מדובר, אגב, רק על מספר 1. מספר 2 כבימי שגרה.
אחד היעדים המתבקשים בעיר הוא אזור הווטר-פרונט, עם מוזיאון נהדר לאמנות אפריקנית, "זייטס מוקא", קניון, דוכני אוכל, מופעי רחוב ומזח עתיר ספינות. משם גם יוצאת ההפלגה לרובן-איילנד, תחנת חובה לדעתנו (להזמין כרטיסים מראש באינטרנט). במרכז האי ניצב הכלא שבו שהה נלסון מנדלה במשך 18 שנים, לצד מאות מתנגדי משטר האפרטהייד. היום אגפי הכלא ריקים ומצוחצחים, אבל מי שמחזיר את המבקרים לאווירת הרפאים של אז הם אסירים לשעבר שעשו הסבה למדריכים. כשמסיירים איתם בין התאים ושומעים בגוף ראשון את תיאורי העינויים וההשפלות, מתחילים להבין איך נראה גיהנום ההפרדה הגזעית.
עוד יעד בהחלט שווה: הר השולחן, האייקון שמתנשא מעל קייפטאון. בחודשי החורף צריך לקוות לשמיים בהירים, אחרת הראות מההר עכורה ומפעילי הרכבל עלולים להדמים אותו. אם התמזל לכם מזג האוויר לכו במסלול ההיקפי של הפסגה השטוחה, לצד שפע שפני סלע, ותקבלו שלל תצפיות פנורמיות.
אין מה לפחד גם מהפינגווינים המשוטטים בהמוניהם על החוף ואף על המדרכות בעיירה סימונס, בדרך חזרה לקייפטאון. אפשר להתרשם מקרוב מצעידתם המשעשעת ומהרומנטיקה בתוך התאים המשפחתיים, אך בכל זאת יש להזהיר: הם צווחים, מתפנים ועושים סקס בפרהסיה.
נעים מאוד, ג'דג'י
בדרום אפריקה נוהגים בצד שמאל, כך שאם פתאום נוסע רכב ממש מולכם סביר שאתם הטמבלים, לא הוא. אבל באופן כללי הכבישים בטיחותיים, וכך גם המסלולים הרגליים, הודות לשנים שבהן ההולנדים והבריטים הכתיבו את הסטנדרטים במדינה. היום, כדי להמשיך לתחזק אותם, גובים דמי כניסה כמעט בכל פארק ומסלול הליכה.
על הכביש מזרחה, מקייפטאון לכיוון פורט אליזבת, רק צריך לבחור באיזה פארקים או מתחמי ספארי ללטף ולהאכיל פילים, לראות מקרוב אריות, להתלהב מקופים לוליינים, להציץ מלמטה בג'ירפות, לתפוס מרחק ביטחון מהיפופוטמים, להשקיף על לווייתנים ודולפינים או לשוט ביניהם. אולי יזדמן לכם גם לצפות בצ'יטות צעירות חוגגות על בשרו של קודו אומלל, שגרונו נלפת זה עתה בשיניהן החדות. לנו הזדמן - לצער חלקנו.
מקומות הלינה שהימרנו עליהם התגלו כרצף של בינגואים. נציין פה רק אחד, למרות שלא קיבלנו שום הנחה תמורת היח"צ: גסט האוס מונטייד בעיירה ווילדרנס. המיקום על גדת נהר, הצוות המתמסר, הבקתות המיוחדות, ארוחת הבוקר, יצירות האמנות שבעלת הבית מורין מנספילד רוכשת ומפזרת בכל פינה. מבוא לגן עדן.
מורין דווקא די שוות נפש לגבי המצב בדרום אפריקה. יש לה נשמה עדינה ומכילה, ומנהל שחור במונטייד ("נעים מאוד, ג'דג'י. קראו לי ג'דג"). אבל החוואי בריא הגוף ברטי הורן, שהלין אותנו בכפר אלברטיניה, מודאג. ההעדפה המתקנת לשחורים במערכת החינוך גורמת לכך שלצעיר לבן יש היום סיכוי קטן מאוד להתקבל למוסד אקדמי. העובדה ששחורים רבים דחקו לבנים ממשרות ניהול וביצוע, הובילה לדעתו לחוסר מקצועיות בתחומים רבים. בנוסף, מיליוני אזרחים לא מסוגלים לשלם מסים, ממשיכיו של נלסון מנדלה הנערץ התלכלכו בשחיתות וקופות המדינה מתרוקנות. כל מה שנבנה בעבר עלול להתפרק, מסכמים הברטים, והשורה התחתונה שלו כואבת: בתו, שרצתה ללמוד לתואר, עזבה את המדינה.
לחובבי ז'אנר הכרמים מחכה בכוסות מושטות אזור היין, צפונית-מזרחית לקייפטאון. יקבים שפזורים שם סביב העיירות הפסטורליות פרנצ'הוק וסטלנבוש מציעים מבחר טעימות: יין ושוקולד, יין וגבינות, יין ויין. רגע לפני שאיבדנו סופית את צלילותנו, הצלחנו להחזיר בשלום את המכונית השכורה לשדה התעופה והמראנו הביתה.
מאז שנחתנו אנחנו ממליצים לכולם: דרום אפריקה.
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות", מוסף "מסלול"
לפנייה לכתב/ת 
