טיילנו בבית לחם, היכן שלישראלים אסור לבקר
העיר שבה ישו נולד נמצאת בשטח הרשות הפלסטינית ולישראלים אסור לבקר בה, אלא אם כן קיבלו אישור מראש מהצבא. מכנסיית המולד ועד לגרפיטי על חומת ההפרדה – יצאנו לראות מה אנחנו מפסידים
העיר המקראית בית לחם אפרתה, השוכנת בספר מדבר יהודה ודרומית לירושלים, זוכה לעדנה כלכלית ותיירותית זה תקופה. העיר מזוהה עם לידתם של שניים, דוד המלך וישוע מנצרת, ומכאן כוחה. אלפי שנים אחרי שהיו כאן, השניים עדיין תורמים לעיר בימינו. רק חמש דקות מירושלים - כל כך קרוב, אבל כל כך רחוק.
על גג העולם: סיור מרתק במגדל דוד
בית לחם שוכנת ברשות הפלסטינית בלב שטחי A. מבין האזרחים הישראלים רק כמה מורי דרך יכולים לקבל אישור מהצבא, בתיאום מראש, ולבקר בעיר. לאחר שקיבלתי אישור חד-יומי עברתי דרך מעבר הסמוך לקבר רחל בדרום ירושלים ונכנסתי לעיר. לתיירים זרים המשימה קלה בהרבה.
בבית לחם ישנם אינספור אתרי דת וארכיאולוגיה. את יום הטיול שלי תכננתי עם חבר שגר בעיר ולמד איתי באוניברסיטה בהר הצופים באמצע שנות ה-90. אחת לשנה אנחנו נפגשים בירושלים או בתל אביב, והפעם החלטנו שהגיע תורי לבקר בעיר מגוריו.
"גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם" (שיר השירים ד', 12)
את הביקור בבית לחם התחלנו דווקא בדרום-מזרח העיר, בכפר ארטס. מקור שמו של הכפר ארטס הוא במילה הורטוס, גן בלטינית, שכן אזור זה מזוהה עם גני המלך שלמה שבתל עיטם, סמוך לכפר.
בכפר הצמוד לבריכות שלמה, שאליהן עוד נגיע, מצאתי מיני-גן עדן - מנזר קתולי העונה לשם הסקסי הורטוס קוֹנְקלוּסוּס (Hortus Conclusus), ובעברית "גבירתנו של הגן הנעול". מדובר במנזר השוכן לו בלב עמק מוריק (נחל תקוע), עם גינות מטופחות ושקט אלוהי המנוגד לחלוטין להמולה של בית לחם הסמוכה.
המנזר הוקם בתחילת המאה ה-20 על ידי נזירות מארגנטינה. הכנסייה עצמה מרשימה, אבל את הנוף ואת הגנים שלמרגלותיו קשה לתאר. פסלה של מריה במרפסת שבחזית המנזר, מעל לגנים, מצטלם כל כך יפה. אמנם רק התחיל היום, אבל התה החם שקיבלתי מהנזירות החביבות גרם לי לרצות להישאר כאן, ומנע ממני להמשיך אל האתרים הבאים. שלווה אלוהית נמצאת כאן.
מים לשלמה המלך
בריכות שלמה הסמוכות לארטס ולפאתי בית לחם, שלוש במספר, שימשו לאגירת מים ולהובלתם לירושלים במשך כאלפיים שנה, החל בתקופה הרומית (ואף לפני, בזמן החשמונאים) ועד לימי המנדט הבריטי במאה שעברה. המים הגיעו אל הבריכות משתי אמות מים (אקוודוקטים) - הביאר והערוב - שנבנו במקורן בתקופת החשמונאים ובתקופה הרומית. מכאן זרמו המים בשתי אמות מים מפורסמות, שגם כיום ניתן לבקר במקטעים שונים שלהן בגוש עציון, בארמון הנציב ובעיר העתיקה בירושלים - האמה העליונה והאמה התחתונה, אשר הובילה מים להר הבית בירושלים כבר בימיו של הורדוס ולפניו.
סמוך לשלוש הבריכות קיים מבנה ובו מכונת שאיבה בריטית, שגם לאחר 100 שנה קשה שלא לזהות את שם היצרן Caterpillar שמתנוסס עליה. הבריכות מגודרות כיום, והכניסה אליהן אסורה על פי שלט עם כיתוב בשלוש שפות. אני זוכר את הבריכות מביקוריי כאן במהלך השירות הצבאי בשנות ה-90, אז הן היו נטושות. תכלס, לא השתנה כלום בשלושים השנים האחרונות.
מי אתה יא תיאודוסיוס?
הכפר עוביידה, מזרחית לבית לכם בואכה מנזר מר סבא המפורסם, הינו פנינה אדריכלית. במנזר היווני-אורתודוכסי, המכונה בערבית דיר אבן עובייד או דיר דוסי, התגורר ונקבר על פי המסורת הנזיר תיאודוסיוס, יליד קפדוקיה ומבכירי הנזירים במדבר יהודה בתקופה הביזנטית, שחי כאן במאות החמישית והשישית לספירה.
הייתה זו תקופה של פריחה במנזרי המרחב, ובמדבר, שכונה המדבר של העיר הקדושה (ירושלים), גרו אז לא פחות מ-6,000 נזירים בכ-70 מנזרים. המנזר נהרס, כמו רבים ממנזרי מדבר יהודה, בזמן הכיבוש הפרסי הקצר בשנת 614, נבנה ונהרס שוב בתקופה הערבית הקדומה במאה השביעית. רק בתחילת המאה ה-20 שוקם וקיבל את מתכונתו הנוכחית. מדובר בחגיגה ססגונית לחובבי צילום ואמנות - כמה עושר, כמה צבעים, כמה סיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה, מצוירים באיקונות ובתמשיחי צבע מכל צד ועבר. הללויה.
על פי המסורת, במערה שבשטח המנזר, הקריפטה, שבה נהג להתבודד, קבור תיאודוסיוס יחד עם אמו ואחותו.
מעשה בשלושה רועים
המשכנו את המסע שלנו דרך העיירה בית סאחור, מזרחית לבית לחם. בפאתי הכפר ישנן שתי כנסיות המנציחות אירוע חשוב מהברית החדשה – סיפור ביקורו של מלאך אצל שלושת הרועים היהודים כאן בבית לחם, מלאך שבישר להם על הלידה:
וַיַּעַל גַּם־יוֹסֵף מִן־הַגָּלִיל מֵעִיר נְצֶרֶת אֶל־יְהוּדָה לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית־לָחֶם כִּי־הָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ׃ לְהִתְפָּקֵד עִם־מִרְיָם הַמְאֹרָשָׂה לוֹ וְהִיא הָרָה... וְרֹעִים הָיוּ בָּאָרֶץ הַהִיא לֵנִים בַּשָּׂדֶה וְשֹׁמְרִים אֶת־מִשְׁמְרוֹת הַלַּיְלָה עַל־עֶדְרָם׃ וְהִנֵּה מַלְאַךְ יְהוָֹה נִצָּב עֲלֵיהֶם וּכְבוֹד יְהוָֹה הוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִסָּבִיב וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירָאוּ כִּי הִנְנִי מְבַשֵּׂר אֶתְכֶם שִׂמְחָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל־הָעָם כִּי לַיְלָה וָיוֹם". (לוקאס ב')
סיפור זה רומז על סיפור מקראי אחר מספר בראשית (פרה-פיגורציה), על בשורת שלושת המלאכים לאברהם אבינו על אודות בנו שעומד להיוולד. לאורך השנים הפכה סגידת הרועים לנושא מרתק, שתואר על ידי טובי הציירים והאמנים באירופה.
זו הכנסיה הקתולית שדה הרועים – בנויה כמו אוהל אברהם או אוהל הרועים.
כך קרה שבית סאחור זכתה לשתי כנסיות שדה הרועים - האחת יוונית-אורתודוכסית (דיר אל-ראואת בערבית) והשנייה קתולית-פראנציסקנית (סיאר אל ע'ינם), הבנויה בצורת אוהל שבו שכנו שלושת הרועים. את הכנסייה תכנן באמצע המאה הקודמת האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצי, המוכר מכנסיות גת שמנים ודומינוס פלאביט בהר הזיתים, כנסיות באזור הכינרת, בירדן ועוד. מובן שכנסיות מודרניות אלה הוקמו על שרידי כנסיות עתיקות במקורן מהתקופה הביזנטית.
על לידה וכמעט מלחמת עולם
כנסיית המולד בבית לחם היא אחת הכנסיות הקדומות בעולם, ונבנתה לראשונה במאה הרביעית לספירה, מעל למערה שבה על פי המסורת נולד ישוע. הכנסייה עצמה הינה האתר הראשון בשטחי הרשות הפלסטינית שהוכרז כאתר מורשת עולמי מטעם אונסק"ו. אחת לשנה, בליל 24 בדצמבר, מגיעים לכאן צליינים רבים למיסת חג המולד.
הכניסה לכנסייה היא מרחבת כנסיית המולד, הכיכר המרכזית בבית לחם, ובשמותיה הנוספים כיכר האבוס וכיכר העריסה. אין ספק שהביקור בכנסייה הוא מקור המשיכה העיקרי שמציעה העיר לצליינים מכל העולם, המשוועים לבקר באתרים הנוצריים הקדומים והחשובים. לשוחרי אמנות, ארכיאולוגיה וכמובן לצליינים נוצרים מומלץ להקדיש זמן רב לביקור בכנסייה.
בשנת 1853 נפל דבר בדברי ימי העולם. מלחמת קרים, מלחמה בין האימפריה העות'מאנית השוקעת שחברה לבריטים ולצרפתים, ומנגד רוסיה הצארית והכנסייה הפרבוסלבית. מלחמת עולם לפי מספר היסטוריונים, רק שלא "זכתה" לתואר הנכסף. הסיבות למלחמה רבות ומורכבות, ואחת מהן נעוצה במאבקים בין הזרמים הנוצריים על בעלויות ונכסים בכנסיות המולד והקבר שבארץ הקודש.
מאבקים על החזקת מפתחות הכנסייה בין הקתולים לאורתודוכסים ליבו את האיבה. במהלך המאה ה-18 תרמו הקתולים את כוכב בית לחם לכנסייה, ובשנת 1852 נעלם אותו כוכב מהכנסייה. הקתולים האשימו את היוונים האורתודוכסים, שנתמכו על ידי הרוסים. הסולטאן העות'מאני תרם כוכב חדש בשנת 1852, והרוסים לא אהבו את המחווה מפני שראו בכך כניעה לקתולים (הצרפתים במקרה הנ"ל). טלנובלה במיטבה.
יש האומרים שזה היה הקש ששבר את גב הגמל, והוביל למלחמה שארכה ארבע שנים. על מלחמה זו נאמר כי "המערכה הגיעה לתהומות של שלומיאליות שלא נחקרו מעולם". דת ומלחמה - מתברר שלאורך ההיסטוריה הנסיבות משתנות, המלחמות לא ממש.
קולינריה, תיירות ומה שביניהן
מלונות ובתי עסק תיירותיים רבים הוקמו בבית לחם בשנים האחרונות. התיירים המגיעים לביקור (לרוב חד-יומי) מירושלים מניעים את "הכלכלה הבית-לחמית" המשגשגת. הרחובות הראשיים מלאים במטיילים והעסקים פורחים. מסעדות ובתי עסק לממכר מזכרות ושאר ירקות צצים ומציעים מרכולתם בכל פינה ושעל.
העסקים פורחים והאנשים מחייכים. במסעדה שבה ישבתי ובאתרים שביקרתי היו לא מעט מקומיים, שאמרו ופיללו שיבוא היום שישראלים יוכלו לבוא לבקר בבית לחם. המסקנה המתבקשת היא שמעסקים ומפריחה כלכלית אולי יגיע השלום. מי אני שאסרב? הלוואי ויגיעו ימים שמעבר ישראלים לבית לחם (ולהפך) יהיה מסביר פנים ובטוח.
ישנם רבים המאמינים שמשיח ג'ינג'י כבר נולד כאן בבית לחם פעם אחת, לפני 3,000 שנה, ובפעם השנייה משיח אחר לפני 2,000 שנה. אני בעד שעוד אחד יגיע, ואם אפשר ובעזרת השם כבר בימינו. אינשאללה!
לאתר של רון פלד על סיורים בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
