בפפואה גינאה החדשה כבר ביקרתם?
פלג כהן, שמוכר יותר כ"לונלי פלג", הגיע למדינת האיים ששוכנת צפונית לאוסטרליה. עם עבר של קניבליזם והווה של מלחמות שבטים, הציפיות לא היו בשמיים - אך הוא גילה אנשים חמים, יערות גשם ומי טורקיז לא פחות מאלו שבמלדיביים. הכירו את היעד שטרם נכבש על ידי המוני תיירים ותרמילאים
קוראים לי לונלי פלג, ואני מטייל בעולם 14 שנים במטרה ללמוד מתרבויות שונות, להכיר אנשים חדשים, לפגוש מסורות ואמונות שונות משלי וכמובן ליהנות מהטבע הפראי של העולם. לכל מדינה יש קסם מיוחד, אבל רק למעטות יש הכול - ופפואה גינאה החדשה היא בהחלט אחת מהן. היא גם המקום שבו חגגתי את המדינה מספר 140 שלי.
פפואה גינאה החדשה היא רצף איים עם נוף מגוון, תרבות מרתקת, שבטים מקומיים ומסורת ייחודית. המדינה שוכנת בחצי המזרחי של גינאה החדשה - האי השני בגודלו בעולם, הנמצא צפונית לאוסטרליה.
המדינה עם הכי הרבה שפות בעולם
זו מדינה מרתקת ובתולית המציעה שילוב של תרבויות, שבטים ואמונות ייחודיות, שנשמרו בעיקר בגלל החשיפה המאוחרת לעולם המערבי והנתק הגיאוגרפי שכפתה הארץ הפראית על יושביה.
רבים מהשבטים פגשו באדם המערבי רק במאה השנים האחרונות, ואנתרופולוגים מעריכים שעד היום יש מספר מצומצם של שבטים מבודדים ששמרו על הצביון הייחודי שלהם, ואין להם כמעט שום קשר לעולם המערבי.
בפפואה גינאה החדשה חיים שמונה מיליון תושבים הדוברים למעלה מ-850 שפות(!), מה שהופך אותה למדינה בעלת מגוון השפות הגדול בעולם. ב-1975 זכתה המדינה בעצמאותה מאוסטרליה, אך עד היום היא מתקשה לאחד את כל השבטים שחיים בה לאומה אחת.
כיום, כ-95% מהאזרחים מזוהים עצמם כחברים בכנסייה נוצרית. רבים מהם משלבים את הנצרות עם טקסים עתיקים, רוחות, אמונה מקומית וכישוף.
בעבר, קניבליזם היה חלק מהתרבות המקומית, וב-1901 מצא המיסיונר הארי דונסיי באי גואריבארי עשרת אלפים גולגולות אדם. רבים מאמינים שקניבליזם כמוסד חברתי שרד באזורים מבודדים של המדינה עד שנות החמישים, ואולי אפילו אחרי כן.
הרבה אהבה לישראל: "פפואה גינאה החדשה זה הבית שלי"
בנוסף לכל זה, פפואה גינאה החדשה המיוחדת ניחנה באוצרות טבע רבים, וחלק גדול מהכלכלה שלה מתבסס על החקלאות המקומית. המדינה שוכנת סמוך לקו המשווה ויורדים בה גשמים רבים. למען האמת, רוב המדינה מכוסה יערות גשם סבוכים.
כמובן, שום מקום לא מושלם וגם כאן יש לא מעט בעיות: שחיתות, התעלמות משלטון החוק ומלחמות שבטים. בנוסף, הפשע חוגג במדינה, במיוחד בערים הגדולות, אבל אני חייב לציין שבכל זמן המסע שלי, אף פעם לא הרגשתי לא בטוח או מאוים.
ההפך הוא הנכון - פגשתי אנשים מדהימים, וכאשר הם שמעו שאני מישראל הם פשוט לא הפסיקו להגיד כמה שהם אוהבים את המדינה שלנו, שאנחנו אחים מאותו השבט ושפפואה גינאה החדשה זה הבית שלי.
את הטיול התחלתי במדנג, עיירת חוף שלווה המוקפת איים קטנים עם חופים יפים, עצי קוקוס ושוניות אלמוגים צבעוניות. עליתי על סירה מקומית עמוסה באנשים ושטתי לאחד האיים בסביבה.
במזרח פגשתי בחור ששאל אותי בשביל מה הגעתי לכאן. "בלי סיבה", עניתי לו. "אז אתה לא מכיר אף אחד על האי?", הוא שאל מופתע. "לא, סתם הגעתי לפה". "אני חייב לרוץ לעבודה", הוא הסביר, "אבל בוא איתי, אני אקח אותך אל בן-דוד שלי, ג‘ייקוב. הוא ישמח לקחת אותך לסיבוב על האי", וכך היה.
ארוחת ערב: עץ במבוק ממולא בפטריות וירוקים
למחרת בבוקר קמתי מוקדם ועליתי על אוטובוס מקומי לגורוקה, הממוקמת בהרים של פפואה גינאה החדשה. הנסיעה הייתה קסומה ונמשכה קרוב לעשר שעות.
חלפנו על פני רצועות חוף ארוכות, יערות גשם, נהרות רחבים, אגמים, הרים ירוקים וצוקים. בשוק המקומי שהיה עמוס בכל טוב פגשתי את המארחות המקומיות שלי - מולי ועזליה, שהכרתי דרך האתר "קאוצ'סרפינג" (גלישת ספות).
הן חיות בכפר קטן בשם מאסי, לא רחוק מהעיר. עלינו על PMV (מונית שירות מקומית) ונסענו אל ביתי החדש לשבוע הקרוב. בכפר פגשתי את הצ‘יף ועוד עשרות אנשים מדהימים, שלקחו אותי לטיולים בהרים אל המפלים העוצמתיים ואל גידולי הקפה, הכירו אותי למשפחות שלהם והזמינו אותי לארוחת ערב מסורתית, של עץ במבוק ממולא בפטריות ועלים ירוקים.
אני לא ממש אוהב לעשות תוכניות כשאני מטייל, וגם הפעם המצב לא היה שונה. ידעתי שמחר אני אעזוב את החיים השלווים בכפר, אבל לא ממש ידעתי לאן.
עזליה הציעה לי לנסוע להתארח אצל חברה שלה בעיירה בשם מנדי. גם שם ביליתי את רוב זמני בכפרים, ובעיקר פגשתי אנשים שרצו לשמוע סיפורים על ישראל וזקנים שהתרגשו לפגוש אדם מ"העם הנבחר".
משם המשכתי לאזור וואבג, להתארח בחוות תותים באמצע שום מקום אצל בחור ישראלי שעובד שם. היינו מוקפים הרים ירוקים גבוהים, ומעליהם עננים כבדים, נהרות לבנים ויערות גשם ענקיים.
גם שם קיבלו אותי אנשי השבט בסבר פנים יפות, ואפילו קיבלתי כרוב במתנה מאחת הנשים הזקנות של הכפר. לפני שהגעתי לטייל כאן שמעתי הרבה סיפורים על פפואה גינאה החדשה, אבל אף אחד לא הכין אותי לעובדה שהאנשים כאן כל כך חמים, שמחים ונחמדים.
לא מדינה פופולרית לתרמילאים
לא צריך ויזה כדי להיכנס לפפואה גינאה החדשה - צריך רק להראות כרטיס יציאה מהמדינה.
חשוב לציין שזאת לא מדינה פופולרית לתרמילאים, ולא פגשתי אף מטייל אחר בכל הזמן שהייתי שם. רוב התיירים בוחרים להגיע לכאן באזור ספטמבר - עונת הפסטיבלים.
פפואה ניו גינאה היא מדינה ענקית. אני אוהב לטייל לאט, ולכן החלטתי להתמקד באזור החוף של מדנג ובאזור ההרים. מובן שחייבים להזכיר את נהר הספיק המפורסם, את הר וילהלם - ההר הגבוה במדינה המתנשא לגובה של 4,509 מטר - וכמובן את האיים הבתוליים ניו איירלנד וניו בריטן.
התארחתי רוב הזמן אצל אנשים מקומיים, נסעתי בתחבורה ציבורית ובישלתי אוכל עם ירקות ופירות מהשוק. מלונות, טיסות, מסעדות ואטרקציות תיירותיות די יקרות לתרמילאים בתקציב נמוך.
לדוגמה, טיסה פנימית (זולה) בתוך המדינה עולה כ-800 שקלים, לילה באכסניה ינוע בין 150 ל-250 שקלים ומנה במסעדה מערבית תעלה לכם בין 50 ל-80 שקלים. תיהנו! אני ממשיך למדינה ה-141 שלי.
פלג כהן הוא שגריר גו-פרו, ואתם מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי מסעותיו באינסטגרם
