הקושי והיופי בלצלם הר געש עם אש סגולה
צלם הטבע ארז מרום חזר לאינדונזיה לאחר יותר מעשור שלא ביקר באזור רק כדי לגלות עד כמה כואב, קשה וצורב זה להגיע לפתחו של הר געש פעיל, מלא בחומרים רעילים. אבל אחרי שתפס בעדשת מצלמתו את האש הסגולה שהיתמרה מהלבה ומראות שנראו כאילו מכוכב אחר הבין שהכל היה שווה את זה. צפו בצילומים
לפני כחודש חזרתי מטיול לדרום מזרח אסיה. אחרי 13 שנים ללא ביקור, אי אפשר היה להתעלם מהדגדוג לחזור לשם.
הצלם שטס לצלם לבה וחזר עם עדשה שרופה
לבן על לבן: היופי המקפיא של גרינלנד
כמה פוטוגני ככה קשה
אינדונזיה היא מקור השראה בלתי נדלה לכל חובב הרי געש. מיקומה על "טבעת האש" - רצועה המקיפה את האוקיינוס השקט ומאופיינת בפעילות געשית חזקה, מוביל לכך שבכל רגע נתון יש בה לא מעט הרי געש פעילים ומתפרצים.
מכאן שהיא בעלת פוטנציאל צילומי מדהים ומגוון ביותר. כיוון שהזמן שלי היה מוגבל, בחרתי מספר לוקיישנים מוכרים ונגישים יחסית, שיהוו בסיס לטיול הצילום הראשון שלי. אחד מהלוקיישנים היה הר הגעש קאווה איג'ן (Kawah Ijen), המצוי במזרח האי ג'אווה.
איג'ן הוא גם אחת האטרקציות המרכזיות של ג'אווה, ומושך תיירים רבים מאינדונזיה ומהעולם כולו.
המקום מאוד מסקרן ופוטוגני, והוא טומן בחובו סיפורים רבים ששווה להתעמק בהם: בתוכו מצוי אתר כריית גופרית בו גזים גופרתיים, היוצאים מפתח בצד המכתש, מתעבים על דפנות צינורות המנתבים אותם לאזורי אגירה.
הגופרית אדומה בצאתה מהצינור כנוזל, אך הופכת לצהובה כאשר היא מתמצקת. הכורים שוברים את הגופרית לחתיכות, אורזים אותן בסלים וסוחבים על גבם מטען של כ-80 קילוגרם מתחתית המכתש עד לראשו ועוד כשלושה קילומטרים במורד ההר עד לתחנת השקילה בה הם מקבלים תשלום.
המכתש ידוע במיוחד בצבעים הכחולים-סגולים של בערת הגזים הגופריתיים היוצאים מפתח על צלע ההר, וכן בצבעי הטורקיז של האגם המצוי בתוכו. ביליתי יומיים בצילום הר הגעש מהקרקע ומהאוויר, במה שהיה ללא ספק אחד משיאי הטיול שלי.
פנים אל פנים מול האש הסגולה
הטיול באיג'ן, גם אם לא קשה, הוא עניין די פיזי. כדי להגיע למכתש בזמן ולמקסם את אפשרויות הצילום, יש לצאת בסביבות חצות.
כך יש זמן למצוא פורטר (סבל מקומי), שהיה נחוץ לי כדי לסחוב את תיק הצילום הכבד במעלה ההר, ולהיות מוכן לפתיחת השער לשביל ההליכה בשעה 1 בלילה.
טיפ: רצוי מאוד להגיע בין הראשונים. בפעם הראשונה שעליתי לאיג'ן, התחלתי את ההליכה ב-2:30 בלילה, והשביל היה מלא תיירים באופן שמאוד הקשה על ההליכה בקצב נוח והאט את העלייה. בפעם השנייה כבר לא עשיתי את אותה טעות.
לקראת סוף העלייה לשפת המכתש, הגיע הזמן לשים את מסכת הגז. ריח הגופרית הלך והתחזק, גרם לשיעולים וצריבה והמסכה הייתה הכרחית להמשך הדרך. לאחר שהתחלנו לרדת לתוך המכתש, העיניים התחילו לשרוף ומשקפי ההגנה תפסו את מקומם.
לאחר הירידה התלולה, מצאתי את עצמי פנים אל פנים מול האש הסגולה של קאווה איג'ן. המחזה היה מרהיב אבל קשה מאוד לצילום.
חוויה קשה ורעילה
צילום בלילה הוא ממילא מאתגר, מחייב רגישות גבוהה (ערך ISO),ופוקוס ידני. מלאכת הפוקוס הייתה קשה מאוד, כיוון שהאש דינמית מאוד ומשנה מיקום. בנוסף, רוב הזמן היא מכוסה בענן גז סמיך. כמה דקות היו דרושות כדי להשיג פוקוס מדויק. הטיפות שמילאו את משקפי המגן שלי לא עזרו בכלל.
בשלב מסוים בלילה השני, התפרצו גזים סמיכים כל כך שנאלצתי להיעזר במדריך שהוביל אותי מחוץ לענן הרעיל ואל מקום שאוכל לנשום בו. אחרי שני לילות של צילום, שמרתי רק 3-4 תמונות ראויות של האש הסגולה. אומנם לא היה לי צורך ביותר מזה, אבל היה נחמד אם החוויה לא הייתה כל כך קשה ורעילה.
לאחר צילום האש טיפסתי לשפת המכתש לצילום הזריחה. במכתש איג'ן יש אגם בקוטר קילומטר, הידוע בהיותו האגם החומצי הגדול בעולם. צבעי האגם מדהימים ממש: טורקיז שנראה כמעט לא טבעי, בתוספת פסים צהובים של גופרית.
בעוד שניתן לצלם את האגם משפת המכתש, גיליתי שנקודת מבט אווירית מאפשרת להכיל את כל האובייקטים המעניינים ולחשוף את האגם כולו, יחד עם שרשרת ההרים הסמוכים לאיג'ן.
נהניתי גם לצלם אבסטרקטים בתוך הלוע בעזרת הרחפן. הטסתי את הרחפן סמוך לאגם, בתוך ענן הגזים שנתן לתמונות תחושה מסתורית.
נקודת המבט האווירית מאפשרת גם להראות את ההבדל העצום בין הר הגעש בעל הסביבה החומצית ובין הגבעות המוריקות סביבו.
הקושי שווה את הכל
טיול בקאווה איג'ן הוא חוויה מדהימה לכל החושים. אני ממליץ בחום לבקר במקום ולחוות אותו ממקור ראשון. עבור צלמים, בין אם אתם צלמי טבע, אנשים או טיולים - איג'ן מציע סיפורים צילומיים רבים, מגוונים ומרתקים, מהקרקע ומהאוויר, והפוטנציאל המלא שלו מצדיק בהחלט את ההשקעה. אל תשכחו מדריך טוב, מסכת גז ומשקפי מגן!
שימו לב שקבלת ויזה לאינדונזיה לבעלי דרכון ישראלי מצריכה אישור מיוחד ממשרד ההגירה. לחלופין, בעלי דרכון אירופי יכולים להיכנס ללא ויזה.
מעוניינים במידע ובתמונות נוספות של הצלם? כנסו לאתר , לעמוד הפייסבוק ולאינסטגרם של ארז מרום.
