הצלם הישראלי שתיעד את ליקוי החמה האחרון
ליקוי החמה שארע לפני כשבוע בדרום אמריקה היה מרהיב ביופיו, אבל כאירוע טבע נדיר שמחכים לו זמן רב ולבסוף אורך רק כשתי דקות, היה על ארז מרום לעשות הכנות רבות: מבחירת הלוקיישן דרך הפעלת וכיוון מספר מצלמות וגם "להיות ברגע" המיוחד. "הייתי המום ולא מאמין למראה עיני"
לפני כמה ימים חזרתי מארגנטינה, לשם נסעתי לצלם את ליקוי החמה המלא שקרה ב-2 ביולי.
ליקוי חמה מלא הוא אחד מהאירועים הטבעיים הכי מרתקים ופוטוגניים, אך הוא גם נדיר למדי: הוא קורה פעם בשנה-שנתיים בממוצע, ובדרך כלל מופיע במקומות שקשה להגיע אליהם - אזורי הקוטב או באמצע אוקיינוסים.
הפעם המצב היה שונה: לא רק שהליקוי היה צפוי להופיע במקומות נוחים מאוד לגישה - מהעיר לה סרנה במערב צ'ילה, דרך אזור סאן חואן בארגנטינה וכמעט עד בואנוס איירס, אלא שניתן היה לראות אותו מאוד נמוך בשמיים. העובדה הזאת איפשרה לי לתעד את הליקוי בתמונת נוף שכוללת עוד אלמנטים. לא היה לי ספק שאהיה שם לצלם אותו.
תמונות נוספות מהעולם: ליקוי חמה מלא בצ'ילה
100 שנה לליקוי שהדליק את האור
כך נראה ליקוי החמה המלא מהירח
בחירת הלוקיישן לא הייתה קלה. היו לי כמה ויכוחים עם איאן, השותף שלי לטיול לגבי המיקום המדויק. כיוון שצילמנו לפני כן באזור הפונה - מדבר ברום גבוה בצפון ארגנטינה, לא היה לנו המון זמן למציאת לוקיישן וקומפוזיציה לצילום (סקאוטינג) עבור הליקוי.
לבסוף התפשרנו על העיירה רודאו (Rodeo), וספציפית על האגם קואסטה דל ויינטו (Cuesta Del Viento). היו לנו כיום וחצי למצוא קומפוזיציה מתאימה לצילום הליקוי יחד עם הנוף המקומי. אף על פי שרציתי מאוד לצלם את הליקוי משתקף במי האגם, חששתי שהרוח תשבש את התוכניות ובחרתי במקום זאת לצלם מראש הבתרונות (badlands) שלחופי האגם.
כיוון שהליקוי המלא כל כך קצר, אורך מעט יותר מ-2 דקות!, הייתי צריך להתכונן עם שתי מצלמות: אחת עם עדשה ארוכה לקלוז-אפ, אחת עם עדשה אולטרה-רחבה לצילום נוף הכולל את הבתרונות.
בנוסף, העליתי לאוויר רחפן כדי לצלם קומפוזיציה נוספת הכוללת את האגם, מבט-על על הבתרונות וגם את השתקפות הליקוי (גם אם לא מושלמת).
"המום ולא מאמין למראה עיני"
הליקוי החלקי התחיל כשעה לפני הליקוי המלא. עד הרגעים האחרונים, היה קשה לראות הבדל ברמת האור. רק כעשר דקות לפני שיא הליקוי ניתן היה להבחין שהסביבה הופכת פחות בהירה. כשמגיע הרגע והליקוי המלא מתרחש, המשחק משתנה לחלוטין.
קשה לתאר את ההרגשה כשהכל מסביב מחשיך והילת השמש "קורונה" נראית במלוא עוצמתה. אין אדם שלא יתרגש מול המחזה. אפילו כצלם טבע נחוש ומפוקס, הייתי חייב להביט בשמש, המום וכמעט לא מאמין למראה עיני.
הליקוי משנה לחלוטין את כלי המשחק הצילומיים, ויש לצלם כמה שניות להיסגר על עצמו וללמוד את הכללים החדשים. יש להתכוונן לכמות האור הנמוכה, להעלות רגישות ולצלם את התמונות מהר לפני שהכל נגמר. התחלתי בצילום הקלוז-אפ עם עדשת 600 מ"מ. ה"קורונה" מופיעה בצבע לבן שנראה לא אמיתי, מכילה קרניים וסימטרית בצורה יפהפיה.
לאחר מכן צילמתי את תמונת הנוף הכוללת בתרונות ואת הליקוי מעליהם. כיוון שהייתי קרוב לאדמה, תמונה זו הצריכה טכניקה של הערמת פוקוס - צילום כמה תמונות במרחקי פוקוס שונים ושילובן בפוטושופ.
לבסוף, חזרתי לשלט הרחפן שריחף כל הזמן הזה בדיוק על הקומפוזיציה שהכנתי אחרי שהעליתי אותו לאוויר מבעוד מועד, וצילמתי את תמונת ההשתקפות.
הכל נגמר מאוד מהר. שתי דקות הרגישו כמו 40 שניות, ובקושי רב הספקתי לעשות כל מה שרציתי. הרי חוץ מצילום רציתי גם "להיות ברגע" למשך 10 שניות לפחות. אך בסופו של דבר זו הייתה חוויה ייחודית, גם מבחינה אישית (הפעם הראשונה שאני חווה ליקוי מלא) וגם מבחינה צילומית. עבורי המסע היה שווה לחלוטין.
מעוניינים במידע ובתמונות נוספות של הצלם? כנסו לאתר , לעמוד הפייסבוק ולאינסטגרם של ארז מרום .
