המכונית האוטונומית ואירוע טרור - לא דימיון פרוע

השנה היא 2030. המכונית עצרה ברמזור אדום לא הרחק מבית קפה הומה לקוחות. כעבור מספר שניות התחלף הרמזור לירוק והמכונית החלה לנוע. אלא שבמקום להמשיך בנתיב היא פנתה בחדות ודהרה היישר לבית הקפה. התוצאות היו טרגיות. לא רק בגלל פגיעתה הקטלנית, אלא בעיקר עקב מטען הנפץ שהוטמן בה. זה לא היה פיגוע התאבדות, כי במכונית לא היה נהג.

איך גורמים לזה לקרות?

רבים מנסים להסביר את מורכבות הדרך להגשמת חזון התחבורה האוטונומית, אך מתמקדים באתגרי מחשוב שונים, והיכולת לזהות את הנעשה סביב הרכב כדי להתמודד עם שלל תרחישים אפשריים. למשל הולך רגל שמתפרץ לכביש או רוכב אופניים שדוהר בניגוד לכיוון התנועה. נניח לרגע שבעיות אלה פתירות, ולא יהוו מכשול בדרך לעולם ללא נהגים.

המכשול העיקרי בדרך לתחבורה אוטונומית שונה, ומוכר דווקא בשם "מתקפת טרור". שכן המכונית האוטונומית משלבת בתוכה שני סוגי איומים מקטגוריה זו: טרור מסורתי בו כלי רכב - מכונית, משאית או אוטובוס - דוהר לעבר קהל אנשים גדול במטרה להרוג ולפצוע כמה שיותר, וטרור חדש, קיברנטי, לא נראה אבל מאד מוכר.

לא קשה לדמיין תרחישים מסמרי שיער המשלבים בין שני האיומים הללו. תארו לכם למשל כי המכונית האוטונומית שלכם, זו שהחזירה אתכם מהעבודה ואת הילדים מהחוגים, יוצאת לפתע בשעות הערב עצמאית לדרכה הקטלנית. בדיקה לאחר התאונה שגרמה מגלה כי תוכנה זדונית הושתלה בה. מי אחראי לאירוע ותוצאותיו? לא ברור. האם אלה מפתחי התוכנה, יצרנית הרכב שלא דאגה להגן מפני הפריצה, ואולי אתם שהתעלמתם מעדכון תוכנה קריטי שהתבקשתם לבצע יומיים קודם לכן?

כדאי לזכור כי הסכנות המתוארות עשויות להגיע לא רק מכיוונם של גורמי טרור, אלא גם "סתם" פשיעה. זו שכבר היום משתלטת מרחוק על מחשבים, מצפינה תוכן ומבקשת כופר כדי להחזיר את הקבצים לבעליהם.

המסקנה העיקרית היא שמישהו חייב להיות אחראי לכל רכב אוטונומי על הכביש. לתפעל אותו מרחוק, לדאוג לעדכוני תוכנה ומנגנוני אבטחת מידע, אותו אחד שייתן את הדין אם הרכב יהיה מעורב בפשע עקב רשלנות בתחומים עליהם הופקד. וגורם זה לא יכול להיות האזרח הפשוט, אלא חברה גדולה ורצינית, מעין שילוב בין חברות ההשכרה של ימינו וחברות מחשבים עם כיסים עמוקים.

אבל אף חברה, גדולה וחזקה ככל שתהיה, לא תוכל לקחת אחריות על מאות אלפי כלי רכב שמסתובבים באופן אוטונומי ועושים "כרצונם". הדרך היחידה להפעיל צי עצום תהיה כזו בה מיקומו של כל רכב יתועד באופן רציף. זהו תנאי הכרחי כדי לנתב רכבים ללקוחות, להבטיח שהמכונית לא בשליטת גורם עוין, לדאוג לעדכוני תוכנה בזמן, לשלוח למכונית עדכוני תנועה ומסלול מדויק, לעצור אותה בשעת חרום, לחייב לקוחות לפי פרופיל שימוש ועוד.

מסקנה נוספת - המכונית האוטונומית תהיה חייבת להיות מחוברת בכל רגע ורגע לרשת תקשורת אלחוטית, ותשלח באופן שוטף עדכוני מיקום (GPS), כיוון תנועה ומהירות. אם יאבד הקשר לרשת, מכונית כזו תהיה חייבת לעצור בצד ולהמתין עד לחידוש התקשורת. לכן דרושות רשתות אלחוטיות ארוכות (סלולר) וקצרות (WiFi) טווח, שיכסו את הכבישים באופן מלא. במקומות בהם לא יהיה כיסוי כזה, לא תנוע מכונית אוטונומית.

אותה תקשורת תאפשר גם שימוש במודל חיוב לפי אופי השימוש בפועל: הנוסע ישלם על פי המרחק, המקום והזמן. כך ששימוש ברכב לנסיעה במרכז העיר באמצע היום, יעלה הרבה יותר משימוש בו בשעות הלילה או באזור דל תנועה. מודל כזה אגב, עשוי להביא סוף לתופעת הפקקים בכבישים.

כיצד מתחבר העולם העתידי הזה אל עולמנו? במשך שנים לא מעטות יאלצו מכוניות אוטונומיות לחלוק את הכביש הציבורי עם מכוניות רגילות בהן נוהג אדם - דו-קיום יותר בעייתי מסביבה שהיא אוטונומית לחלוטין. כדי לאפשר אותו, יחויבו גם כלי רכב "רגילים" להתחבר לרשת ולדווח על מיקומם. גם כדי לספק למפעילי כלי רכב אוטונומיים מידע לגבי מצב הכביש, וגם כדי להרגיל את הציבור לצורת שימוש שונה לחלוטין בדרך.

אז מה צריך לעשות כדי לקדם את חזון הרכב האוטונומי, עוד לפני שרכב אחד כזה עולה על הכביש? לרשת את הכבישים ברשתות אלחוטיות רחבות פס ואמינות, לחייב את הרכבים לשדר את מיקומם ואת וקטור נסיעתם בכל רגע, לחייב את הנהגים על שימוש בדרכים לפי מקום ושעה, להשתמש במידע ששולחים הרכבים כדי לאכוף חוקי תנועה ולחוקק חוקים שיבטיחו את שמירת הפרטיות של הנהגים - למרות המידע הרב שנאסף עליהם.

צעדים אלו לא רק יסללו את הדרך לרכב אוטונומי, אלא יסייעו בהפחתת תאונות, פקקים וזיהום אוויר. ההימור שלי: החלוצות בתחום תהיינה מדינות טכנולוגיות שאינן דמוקרטיות, אבל גם שם זה ייקח זמן רב.

הכותב הוא פרופסור למדעי המחשב בטכניון