מבחן השוואתי: אודי Q5 מול וולוו XC60 ומרצדס GLC
רכבי פנאי מהווים כיום כמחצית ממכירות מותגי היוקרה. כינסנו שלושה מרבי המכר האירופאים למבחן השוואתי מקומי ראשון, בלי שום הנחות
קטגוריית רכבי הפנאי מאיימת להעלים לחלוטין את מכוניות הנוסעים המסורתיות. זו אינה הערכה, זו עובדה המוצאת ביטוי בנתוני המכירות השנתיים. ואם ברמות המחיר העממיות מדובר בגאות הולכת ומחריפה, באזורי היוקרה מדובר בשיטפון של ממש.
דגמי פנאי הפכו שם ללא פחות מקונצנזוס ותופסים כיום לא פחות ממחצית - ולעיתים הרבה יותר - מסך מכירות מותגי היוקרה. זו הסיבה שגם מותגים שבעבר לא הייתם מזהים ברדיוס של קילומטרים מדרך כורכר, הציגו דגמים הולמים. למשל פורשה מקאן, אלפא סטלביו ויגואר F-פייס.
לעומתם, אודי, וולוו ומרצדס מחזיקים זה מכבר בדגמים שהוצנחו ישירות לקטגוריה. שני הראשונים גם הציגו לאחרונה בישראל גרסאות עדכניות לדגמים המוכרים Q5 ו-XC60 בהתאמה, שניים מרבי המכר של הקטגוריה. כדי להפוך את ההשוואה למעניינת עוד יותר, הצבנו מולם את מרצדס GLC, נותן הטון בקטגוריה בשנים האחרונות.
אודי Q5 TFSI
(צילום: ניר בן זקן)
מנוע: 2.0 ליטר, טורבו-בנזין, 252 כ"ס
תמסורת: שבעה הילוכים כפולת-מצמד, הנעה כפולה-קבועה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית (יצרן): 6.3 שניות, 237 קמ"ש
צריכת דלק (יצרן): 14.3 ק"מ לליטר
בטיחות: בלימה אוטונומית, שמירה על נתיב, ערנות נהג, תאורה דינמית ושש כריות אוויר. בקרת שיוט אדפטיבית ברכב המבחן
מחיר רכב מבחן (בסיס): 418 אלף שקל (357 אלף שקל)
מרצדס GLC 250
מנוע: 2.0 ליטר, טורבו-בנזין, 211 כ"ס
תמסורת: תשעה הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה-קבועה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית (יצרן): 7.3 שניות, 222 קמ"ש
צריכת דלק (יצרן): 15.3 ק"מ לליטר
בטיחות: בלימה אוטונומית, שמירה על נתיב, התראת שטחים מתים, ערנות נהג, תאורה דינמית ושבע כריות אוויר. בקרת שיוט אדפטיבית ברכב המבחן
מחיר רכב מבחן (בסיס): 410 אלף שקל (370 אלף שקל)
וולוו XC60 T5
(צילום: ניר בן זקן)
מנוע: 2.0 ליטר, טורבו-בנזין, 254 כ"ס
תמסורת: שמונה הילוכים אוטומטית, הנעה כפולה-קבועה
זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית (יצרן): 6.8 שניות, 222 קמ"ש
צריכת דלק (יצרן): 13.8 ק"מ לליטר
בטיחות: בלימה אוטונומית, התרעה על סטייה מנתיב, ערנות נהג, תאורה דינמית ושבע כריות אוויר. שמירה על נתיב ובקרת שיוט אדפטיבית ברכב המבחן
מחיר רכב מבחן (בסיס): 360 אלף שקל (330 אלף שקל)
עיצוב ותאי נוסעים
שלא במפתיע, קווי העיצוב של שלושת הנבחנים מתאימים לסמלי המותג שהם נושאים בחזית. דווקא ה-GLC הוא הפחות בולט בחבורה, עם מראה שמרני שמזכיר לנוי יותר מדי גרסת סטיישן ל-C ופחות מדי דגם נפרד.
ה-XC60 מרשים ממנו, בין היתר תודות ליחידות תאורה ייחודיות בחזית, אך מלבד זאת הוא מתאים עצמו למקובל ביצרנית השוודית עם מבנה זוויתי. ה-Q5 מציג עיצוב מוצלח עוד יותר, דינמי ובולט מבלי להיות צעקני, למרות שהשינויים לעומת הדגם היוצא קטנים למדי.
גם תא הנוסעים וסביבת הנהג ב-Q5 זוכים לציון גבוה במיוחד, עם שילוב צבעים מוצלח ורמת גימור גבוהה ואיכותית המצטרפת לתאורת אווירה מרשימה ולוח מחוונים דיגיטאלי עם תצוגת נתונים משתנה (כולל למערכת הניווט). המושבים מציעים תמיכה בינונית (בעיקר בירכיים) בלבד ואילו גלגל ההגה אופקי וגדול מדי ופוגע כל בנוחות.
מרחב המחייה לנוסעים מאחור צנוע יחסית, הן לראש והן לרגליים, עקב בסיס הגלגלים הקצר (282 ס"מ) ותעלת הינע גבוהה מהשניים האחרים. עם זאת הנוסעים מאחור נהנים מזווית מסעד מתכוננת ומשליטה נפרדת על עוצמת המיזוג. לתא המטען נפח תא נדיב (540 ליטר) אך סף ההטענה גבוה יחסית.
פנים ה-GLC מייצר מיידית תחושת יוקרה ואיכות אליה השניים האחרים לא יכולים להשתוות, בעיקר עקב שפע דיפוני עור ועץ, יחד עם מושבים שלא רק נראים נהדר, אלא גם מציעים את הנוחות והתמיכה הטובה במבחן. אלא שהעיצוב מיושן יותר, תפעול המערכות דורש היכרות וחלק ממתגי התפעול ממוקמים גרוע - בלם חניה משמאל להגה או ידית בקרת שיוט בקרבה מיותרת למנוף האיתות.
המרצדס הוא המרווח ביותר לנוסעים מאחור בזכות בסיס גלגלים ארוך (287 ס"מ) ואפשרות כיוון זווית המסעד וקיפול של כל חלק בנפרד (40/20/40). תא המטען הוא הגדול במבחן (580 ליטר) ומציע גם סף הטענה נמוך, אך הוא נטול גלגל חלופי.
עיצוב הפנים של ה-XC60 מרשים ומקורי בזכות מסך מגע ענק במרכז הקונסולה שלא רק שולט על מרבית מערכות הרכב אלא גם מסלק מהעין מתגים רבים. אלא שתפעולו מסורבל, בעיקר תוך כדי נהיגה. איכות החומרים בתא וסביבת הנהג נמוכה מזו של מתחריו הגרמניים, וזה ניכר בדיפוני הדלתות והעור המחוספס העוטף את ההגה (נטול מנופי העברת הילוכים). במפתיע, גם הגרפיקה של לוח המחוונים הדיגיטאלי מאכזבת. המושבים מציעים תמיכה סבירה בלבד וכמו ב-Q5, גם כאן זווית גלגל ההגה אופקית מדי.
המרווח לנוסעים מאחור טוב למדי (בסיס גלגלים של 286.5), מעט צפוף מה-GLC בממד הרוחב ואזור הרגליים אבל עדיף במרווח הראש. לתא המטען נפח קטן מכולם (505 ליטר) והוא גם היחיד ללא ידיות או מתגים לקיפול המושב האחורי.
אבזור
רשימת האבזור כוללת בגרסאות הבסיס של כלי הרכב הנבחנים ריפודי עור, מושבים קדמיים מתכוונים חשמלית (רק חלקית במרצדס), חלון שמש, מצלמת נסיעה לאחור (מלבד באודי), בקרת אקלים מפוצלת וחישוקי "18 קלים. ה-XC60 מוסיף על כך חימום למושבים הקדמיים ודלת תא מטען נפתחת חשמלית.
אבזור הבטיחות כולל בכולם בלימה אוטונומית במצבי חירום, שמירה על נתיב (התרעה בוולוו), ערנות נהג ותאורה דינמית. המרצדס מוסיפה גם התראת שטחים מתים (ציוד תקני בגרסאות הבכירות של האחרים). לאודי שש כריות אוויר לעומת שבע בוולוו ומרצדס.
רכבי המבחן - בגרסאות בכירות יותר - הוסיפו מפתח חכם, דלת תא מטען חשמלית (במרצדס כבר בגרסת הבסיס) ובקרת שיוט אדפטיבית. במרצדס יש גם כיוון חשמלי להגה, באודי חישוקי "19 ובוולוו מתלי אוויר מתכווננים כציוד תקני. אצל אודי ומרצדס תיאלצו לשלם עבור מיתלי אוויר 21 ו-13 אלף שקלים בהתאמה.
יחידות הנעה וביצועים
כדי ליישר קו בין המתחרים, השלושה התייצבו בגרסאות דומות עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטר והנעה כפולה-קבועה.
לוולוו תפוקת המנוע הגבוהה ביותר (254 כ"ס) על הנייר, אך במבחני התאוצה הוא סיים שלישי בלבד, בעיקר בגלל תיבת הילוכים (8 יחסים אוטומטית) בעלת תגובות איטיות. ל-GLC רק 211 כ"ס אמנם, אך תודות לתיבת ההילוכים (9 יחסים אוטומטית) מהירת תגובה, יחסי העברה מוצלחים יותר ומשקל עצמי הנמוך במבחן, הוא מהיר מהוולוו במבחני התאוצה.
אך הנמרץ מכולם ללא ספק היה ה-Q5 עם 252 כ"ס, עם תיבת הילוכים חלקה ומהירת תגובה (7 יחסים, כפולת-מצמד) ופער ברור משני מתחריו בזינוק מעמידה ובתאוצות הביניים. איכויות התיבה התבטאו ב-Q5 גם בצריכת הדלק, שכן הוא היה החסכוני מכולם - 9.2 ק"מ בממוצע המבחן, לעומת 8.5 ק"מ לליטר ל-GLC ו-7.6 ק"מ לליטר ל-XC60.
נוחות והתנהגות
ה-XC60 הנבחן צויד במיתלי אוויר, אך במפתיע הם היו סבירים בלבד, ולא הציגו יתרון בנוחות הנסיעה, ספיגת שיבושים ושמירה על ריסון לעומת המתחרים. גם היכולת הדינמית נחותה בהשוואה זו, עם רכות מפתיעה בפניות, תגובה מגושמת-משהו לשינויי כיוון והגה חסר תחושה. בידוד הרעשים הוא הפחות טוב בהשוואה.
ל-Q5 כיול מיתלים מוצק יחסית ולכן יכולת ספיגת השיבושים במהירות נמוכה בינונית. עם זאת, הוא שומר היטב על ריסון המרכב במהירות גבוהה יחסית. הוא מציג את היכולת הדינמית הטובה ביותר, כולל אחיזת כביש מרשימה. עם זאת, גם כאן ההגה קל מדי ונטול תחושה. בקרת היציבות מתערבת מוקדם מדי ובאופן אגרסיבי לטעמנו, אך בידוד רעשי הדרך והרוח מרשים.
ל-GLC נוחות הנסיעה הגבוהה ביותר, עם ספיגת שיבושים מרשימה בכל טווח מהירות. הוא אמנם מרגיש פחות "דינמי" מאודי, אבל בפירוש עדיף על הוולוו, בעיקר תודות לתחושות טבעיות יותר בהגה ויציבות כיוונית עדיפה. בידוד רעשי רוח ודרך טוב למדי, אך המנוע כאן הוא הרועש במבחן.
יכולת שטח? במקרה זה המרצדס מרים ידיים בגלל זוויות מרכב בעייתיות ומרווח גחון צנוע. האודי מנופף בדגל לבן עקב מערכת הנעה שמתקשה להתמודד עם אובדן אחיזה. רק הוולוו מציל את כבוד הקטגוריה בזכות מיתלי אוויר המרחיקים את הגחון עד כדי 25 ס"מ מאוד מרשימים מהקרקע (כ-10 יותר מה-GLC, כארבעה יותר מה-Q5) ומערכת הנעה יעילה.
סיכום
וולוו XC60 מסיים את המבחן במקום השלישי. יתרונו המרכזי – והלא זניח כלל - הוא תג-מחיר נמוך יותר, אך עובדה זו בפירוש ניכרת בתא הנוסעים בעל האווירה הפחות יוקרתית מהשלושה. גם בשאר התחומים - נוחות נסיעה, ביצועים והתנהגות כביש - הוא מתקשה להתמודד עם היוקרה הגרמנית ולכן מסיים אחרון.
מרצדס GLC מסיים הפעם שני, עם מראה חיצוני ופנימי שמרניים שיפריעו ללא מעט מהרוכשים הפוטנציאליים. מלבד זאת הוא אמנם הנוח ביותר ובעל תא הנוסעים האיכותי והמרווח מכולם, אבל הוא בבירור פחות נמרץ ודינמי מהמנצח.
אודי Q5 מנצח במבחן. הוא אינו חף מחסרונות, בעיקר עם תא נוסעים הצפוף בהשוואה. אבל הוא נראה ומרגיש המודרני מכולם, מציע את איכויות הנסיעה, הביצועים והיכולת הדינמית הגבוהים במבחן.
לפנייה לכתב/ת 
