אבל לא שומעים אותו! מבחן לאופנוע זירו DSR חשמלי

"בוא, תעשה סיבוב, זה משהו אחר לגמרי מכול מה שאתה מכיר". כך אמר לי אילן דנון אותו פגשתי באקראי במוסך. ה"משהו האחר" הזה התייחס לאופנוע שלו, זירו DSR חשמלי. עכשיו, אני כאן לא בעניין של להעליב, אבל מה שעבר לי בראש ברגע שאמר את זה היה "תותים" של אתניקס וגם, "וואלה, חזרנו לשנות ה-90 ולעיצוב שמזכיר סוזוקי פריווינד 650 שכבר כשנולד ב-97' הרדים מיידית כל מי שהביט בו לרגע". ככה נראה עתיד תעשיית הרכב? מצד שני, בחיים לא רכבתי על אופנוע חשמלי. התקרבתי לצערי למשהו כזה רק לפני 12 שנה במבחן לקטנוע נשכח בשם וקטריקס. ואיך לומר, לא השתוקקתי לעשות את זה שוב. מצד שני, המקצוע מחייב.

יאללה תתקדם

אני מתמקם באוכף. יד ימין נשלחת למנוף בלם קדמי, אצבעות יד שמאל לא מוצאות כלום - "כי אין שם קלאץ', טמבל". זה חוזר על עצמו ברגל שמאל שמגששת נואשות אחרי רגלית, אבל מוצאת בעיקר אוויר או ג'ק צד. מאוחר יותר, בזמן הרכיבה, אני מארגן לעצמי הצדקה לכך. בעוד אופנועים עם מנוע בעירה פנימית נאנסים להשתמש בגלגלי שיניים כדי להפגיש בין מנוע לגלגל אחורי ושולחים כף יד ורגל למחול משולב, כאן אין בהן צורך. הכול נעשה על טהרת המנוע ובשליטה מושלמת של יד ימין על ברז החשמל. כי בכול מהירות מנוע היחידה הזו נותן תשובה הולמת.

על הדרך עולה בי מחשבה נוספת. עם כול הכבוד לפתרונות אוטומטיים-מבוססי-מצמד של הונדה, ימאהה ואחרות, הם לא פחות ממגוחכים ביחס ליעילות המושלמת של התאמת מהירות-לסיבובי מנוע-לדרישות רוכב שמספקת מערכת חשמלית. והחלק המדהים באמת - זה לא רק יעיל ונוח אלא גם ספורטיבי בהרבה. החיים יפים ומהירים משמעותית ללא הורדות הילוכים ואבדן יציבות בכניסה לפנייה.

אני יושב על ה-DSR, אופנוע תיור-הרפתקה בארסנל הצנוע של זירו, והוא אכן מרווח ונוח כאופנוע דו-שימושי קלאסי, גם עבור מגודל אברים כמותי. אני מנסה עדיין לעכל את המראה והרעיון, ואילן מעדכן אותי בנתונים הרלוונטיים. אותי מעניין בעיקר לדעת מה גרם לו לעשות מעשה ולרכוש אופנוע חשמלי. "אני צלם טבע, והאופנוע הזה מושלם עבורי כי הוא נע בשבילים בחרישיות מוחלטת. אתה יכול להתקרב איתו לבעלי חיים בסביבתם הטבעית מבלי להפחיד אותם". חייב לומר שלא הייתי מגיע לסיבה זו גם אחרי שנה של ניחושים.

(אילן דנון)

"במהירות רכיבה בשביל, משהו כמו 40 קמ"ש, הטווח שמעניקות ארבע סוללות במארז המאסיבי שממוקם בחלק התחתון של הכלי, מגיע ואף עובר את ה-350 ק"מ. זה פשוט לא נגמר", אילן ממשיך, ומסגיר מיד את החולשה העיקרית של האופנוע החשמלי וכל בני מינו. אחרי הכל, את מי מעניינת מהירות של 40 קמ"ש? במהירות בינעירונית גבוהה הסוללות יתרוקנו תוך כ-80 ק"מ ואף פחות מכך. במהירות שיוט חוקית לחלוטין, הטווח יהיה ארוך יותר אך לא בהרבה. מה שמסביר מיד מדוע אופנועים חשמליים - בניגוד למכוניות חשמליות שהתגברו על הבעיה - מקרטעים עדיין.

וזה חבל. כי מבחינת חוויית הרכיבה, אני חייב להודות שמדובר כאן בעניין מאוד מגניב. פסיכולוגיה והרגלים הם חלק מהותי מהווייתו של האופנוען ואני, כמו מרבית הרוכבים, חי על הסמיכות שבין תאוצה לסאונד, עם הרעשים הבלתי נמנעים הנלווים לפתיחת מצערת במנוע בנזין. קול האוויר הנשאב, שאון השסתומים, גזי הפליטה הנורים מאחור, חלקים מכאניים משתלבים ומה לא. כאן? דממה. סיבוב קל של ידית האנרגיה משגרת את הזירו מהמקום בחרישיות וזהו.

(אילן דנון)

אבל ההפתעה האמיתית ממתינה כשהכביש קצת נפתח. סיבוב נמרץ יותר של הידית והמנוע החשמלי מטיס את הכלי צנוע היומרות בקצב מסחרר, כשהקולות בקסדה הם של אוויר זורם מסביב ויללות השמחה שלי. זו תאוצה לא מוכרת בעצמתה, גם למי שמורגל באופנועי סופר-ספורט חזקים מאוד. אני לגמרי מבין על מה אילן מדבר כשהוא מספר על עימותי-רחוב ם עם טי-מקסים שמאתגרים אותו בפמפומי אקרפוביץ' עצבניים, שניה לפני שהם מקבלים בראש מאופנוע שמשדר הכול חוץ מכוח.

התחושות בתאוטה שונות אף הן, סגירת הידית והכלי מאט באורח רגוע בהרבה מהמכות השותלות אותך תחת הורדת הילוכים ושחרור מצמד. לחיצה על מנוף הבלם מעבירה את המנוע למצב טעינה, אך כדי לטעון באמת יש צורך בירידה ממושכת. אגב, הרווח באנרגיה אינו גדול, כפי שמדווח לרוכב מסך הנתונים שבחרטום.

ויש עוד. לצד ביצועי מנוע מרשימים, יש גם התנהגות שמפתיעה לטובה.  ריכוז המסה המשמעותית של צבר הסוללות והמנוע החשמלי למטה, מקל מאוד על שינויי כיוון. הביטחון אדיר וקשה לחשוב על כלי מהנה יותר לרכיבה עירונית מה-DSR הזה. הרצון לשמור על מרכז כובד נמוך מונע מאילן התקנה של מארז סוללות נוסף במיקום בו באופנוע רגיל נמצאים מיכל הדלק או תיבת האוויר. מסה כבדה וגבוהה פשוט תפגע בהתנהגות. כך שנשארים על טווח מוגבל שהופך מתסכל בנסיעה בין עירונית. יש אמנם מיגון רוח ותנוחת הרכיבה נוחה גם בזוג, אבל הטווח המוגבל מונע לגמרי מחשבות על טיולים משותפים.

נו אז...

ומה על העניין הכספי? מחיר הרכישה היה גבוה לפני כשנתיים, 110 אלף שקלים כחדש. אגב, מאז איבד הזירו מערכו בקצב מהיר במיוחד של עשרות אלפי שקלים. אולם לצד מחיר רכישה גבוה, ממתינה מציאות זולה לאין ערוך בהשוואה לאופנוע רגיל. אופנוע חשמלי, חזק ככול שיהיה, חייב בביטוח ורישוי של 50 סמ"ק. כלומר ביטוח חובה שעלותו כמחצית מאופנוע רגיל, וזה פחות מ-2,000 שקלים לשנה בהתאם לגיל הרוכב, עברו, מגוריו. אגרת הרישוי זולה במיוחד ובנוסף, יש מינימום תחזוקה למעט החלפת צמיגים ורפידות. כלומר חיסכון של פחות או יותר 3,000 שקלים נוספים בשנה. ועוד לא דיברנו על שמן, מצתים, שרשרת וכמובן - דלק.

ועדיין, למרות החיסכון הכספי והסנסציה, קשה לי להמליץ על רכישה של זירו כזה, לא כעת. האופנוען הישראלי שנדרש לשלם המון עבור כלי דו-גלגלי, דורש מאופנועו לעשות הכול, ובדרך כלל רוכב עליו קילומטרים רבים ביחס למקובל בעולם. עבודה, טיולים, ימי חול וסופי שבוע. הזירו לא מסוגל לספק את אלה עם טווח סוללות צנוע. מאידך, אלה בעיות ילדות שללא ספק יגיעו לפתרונן, בדיוק כפי שקרה בעולם הארבע-גלגלי. ואז זה יהיה סיפור אחר לגמרי.

* הערת אגב חשובה: כתוצאה מסכסוך בין היצרן (זירו) ליבואן שפעל כאן בארבע השנים האחרונות, לא מגיעים לישראל בחודשים האחרונים אופנועים חדשים מתוצרת המותג, וגם בנושא החלפים יש בעיה. נעדכן ברגע שנקבל מידע בדוק.

זירו DSR נתונים טכניים

טווח סוללות רשמי: עיר: 262 ק"מ, בינעירוני (113 קמ"ש): 126 ק"מ, משולב: 169 ק"מ

מומנט מרבי: 15.7 קג"מ

הספק מרבי: 70 כ"ס

מהירות מרבית: 164 קמ"ש

קיבולת סוללות: 14.4kWh

זמן טעינה מריק למלא: מטען מהיר: 1.5 שעות. שקע ביתי: 8 שעות

משקל: 190 ק"ג