ממי אסור לקנות רכב משומש?

כבר הזהרנו בעבר מפני מי שמציע מכונית למכירה וטוען שהוא מוכר את הרכב עבור חבר-אחות-בן דוד. זאת מכיוון שפעמים רבות מדובר בנוכל. והנה לפניכם מקרה שמפגין את הסכנות, ומבהיר מדוע כדאי לבדוק היטב כל מכונית המוצעת לכם, ובמידה ומשהו לא נראה לכם תקין, פשוט לוותר על העסקה. לא שווה להסתכן.

ביולי 2001 רכש ערן דקנר פיז'ו 206 משומשת. המוכר, י.ג (השם המלא שמור במערכת), הסביר שבחורה בשם ענת ביקשה ממנו למכור עבורה את הרכב. דקנר לקח את המכונית לבדיקה במכון - שלא העלתה ליקויים משמעותיים - ורכש אותה תמורת 63 אלף שקל, כ-1,000‬ שקל פחות מהמחירון באותה עת. לאחר שלושה ימים נפגש עם בעלת הרכב, ענת, ובוצעה העברת בעלות. בזיכרון הדברים נכתב גם כי "הגיר האוטומטי הוחלף לפני שמונה חודשים ונמסר על-כך לקונה‭."‬

בחיי, כמו חדשה (אילוסטרציה)

לאחר שלושה חודשים גילה דקנר שנפל קורבן למעשה הונאה וביקש לבטל את העסקה. י.ג, כך מסתבר, שכח לגלות לו פרטים מהותיים. כמו למשל שהרכב אמנם היה רשום במשך שמונה חודשים על שם ענת, אולם היה שייך לחברת "איצ'ומוטו‭,"‬ הרוכשת מחברות ביטוח מכוניות שנפגעו בתאונות. מלבד זאת, שכח ג. ליידע אותו כי המכונית נרכשה לאחר שהוכרזה כ"אובדן להלכה" בגלל חדירת מים, מה שהביא לא רק להחלפת תיבת ההילוכים, אלא גם נזקים לחלקים אחרים. מלבד זאת, אותה ענת "תמימה" נשואה לאמיר אגמי. אמיר הוא אחיו של בני אגמי, בעלי איצ'ומוטו, העובד עמו בחברה. לסיום, גם ג. - לכאורה המתווך התמים - עובד בחברה. אלא שדרישתו של דקנר לבטל את העסקה לא התקבלה, ולכן תבע את בני הזוג אגמי ואת ג. ב-‭88,150‬ שקל.

הנתבעים טענו לעומת זאת כי אין כל בסיס לתביעה. ג. אמר שגילה לקונה את כל הידוע לו על עברו של הרכב, ואילו ענת ואמיר טענו כי אינם צד בעסק, שכן הם פנו לג. "שאותו היא הכירה" כדי שימכור הרכב.

בית המשפט החליט למנות מומחה מטעמו, כדי שיקבע את ערכו האמיתי של הרכב. והמומחה קבע שלא במפתיע כי הערך נמוך בכ-‭40%‬ ממחיר המחירון. בהתאם, שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, ענת רביד, לא ממש האמינה לסיפורי המוכרים, ולכן קבעה כי ג. אכן הסתיר מהתובע במכוון את ההיסטוריה של הרכב.

השופטת גם קבעה כי מדובר בשיטה, בה נרשמו מכוניות שנרכשו מחברות ביטוח ישירות על שם בני משפחת אגמי, ועל שם החברה, כדי להסתיר את מקורן. לאחר מספר חודשים היו המכוניות נמכרות לקונים תמימים מבלי ליידע אותם על עברן. ענת ואמיר, כך התברר בבית המשפט, היו בעלים של 14 מכוניות במשך שש שנים. השופטת מצאה את שלושת הנתבעים אשמים בהטעיה ותרמית, תוך שהיא קובעת כי "ההסתמכות על מכון הבדיקה אינה מונעת הטלת האחריות על הסתרת המידע המצוי בידיעתו של המוכר‭."‬

שלושת הנתבעים נדרשו להשיב לדקנר את ההפרש בין הסכום ששילם על המכונית לסכום בו מכר אותה הלאה. מסכום זה הופחתו דמי שימוש ברכב, אך נוספה לו עלות התיקונים שנדרשו, דמי עוגמת נפש והפרת הסכם והוצאות משפט. בסך הכל נדרשו השלושה לשלם ‭67,916‬ שקל.