המכוניות שהעבריינים הכי אוהבים
כיצד התאהבו עברייני ישראל של שנות ה-70 בסובארו, מתי הם עברו לרכבי הכביש-שטח היוקרתיים מגרמניה ולמה היום הם מעדיפים לנהוג דווקא במאזדה 6 או טויוטה קורולה שכורות. ההיסטוריה הכמעט מלאה של מכוניות הפשע בישראל
"למה לב.מ.וו יש הגה קטן?", שאלה בדיחה נפוצה בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, "כדי שיהיה נוח לנהוג בה גם עם אזיקים", ידע להשלים כל אחד. אבל ב.מ.וו לא הייתה לבד. למעשה, מאז שהחלו לנוע מכוניות בכבישי הארץ, דגמים מסוימים התחבבו במהירות על עברייני התקופה.
"בשנות ה-60", נזכר כתב הפלילים הוותיק בוקי נאה, "המשטרה רדפה אחרי אנשי העולם התחתון במכוניות קונטסה היפניות שהורכבו בחיפה. באותה תקופה, מי שכיכבה במדורי הפלילים הייתה בחורה בשם אסתר מזרחי, שבגלל שהתהדרה בתסרוקת שהזכירה את שירלי מקליין מהסרט 'אירמה לה-דוס', כונתה 'אתי לה-דוס'. אתי, שיצא לה לנסוע הרבה פעמים בקונטסות המשטרתיות, התאהבה בהן ובמשך יותר מ-30 שנה, הרבה אחרי שהמשטרה נפרדה מהקונטסה, החזיקה קונטסה פרטית משלה".
נאה, אנציקלופדיה מהלכת של פשע ישראלי, יודע לספר כיצד לצד הקונטסות נסעו בלשי משטרת תל אביב גם בג'יפים מסוג וויליס, שאחד מהם גם כיכב בסרט הקאלט "מתחת לאף". "בהמשך", נזכר נאה, "הבולשת הפכה להיות המדור המרכזי ומכוניות המשטרה הוחלפו במכוניות לארק, שגם הן הורכבו בארץ. כשהמדור המרכזי הפך ליחידה המרכזית (ימ"ר) נעלמו הלארקים ובמקומם הגיעו בזו אחר זו מכוניות הפורד השונות - הקורטינה, האסקורט והסיירה, ובאמצע שנות ה-90 הן הוחלפו בסובארו לגאסי".
כנופיית פיאט אונו
בתחילת שנות ה-70, כשבלשי המשטרה נסעו במכוניות הפורד הכבדות, עלתה על כבישי ישראל מכונית הסובארו שתי-דלתות-קופה, עם חלונות אחוריים צרים ומראות על הכנפיים הקדמיות. האגדה מספרת שעבריינים רבים העדיפו את הסובארו הזריזה וקלת המשקל בזכות יכולתה להתחמק במרדפים ממכוניות המשטרה הכבדות, והיא זכתה לשמות חיבה כמו "סובארו פשע", "ערסובארו" ו"קו-פשע" (קופה־פשע).
"העבריינים תמיד חיפשו מכוניות זריזות", מוסיף נאה. "בתחילת שנות ה-90 הפיאט אונו הקטנה הייתה אחת המכוניות הזריזות והנפוצות, והייתה אפילו כנופייה שנקראה על שמה - 'כנופיית הפיאט אונו'. חברי הכנופיה נהגו לשדוד תכשיטים, כסף ויהלומים ולהימלט במכוניות פיאט אונו גנובות. באותה תקופה היה שודד מפורסם מאוד בשם חיים חג'אג' שכונה "בזבז" ו"המוח", שכל היחידה המרכזית של משטרת תל־אביב ישבה לו על הזנב. פעם, בעקבות מידע מודיעיני שקיבלו, הרסו לו את הגדר סביב הווילה שבנה בחולון ובתוך אחד הבלוקים של הגדר מצאו לא פחות מ-11 מפתחות של מכוניות פיאט אונו גנובות".
המרצדס של רוזנשטיין
את מי שנחשבו באותן שנים לכרישים הגדולים של עולם הפשע המקומי, המכוניות הקטנות פחות משכו. זאב רוזנשטיין, למשל, נהג לנסוע במרצדס מפוארת שאותה החליף אחת לכמה שנים בדגם חדיש יותר. באותה מרצדס הוא ניצל ב-1996 מניסיון חיסול לאחר שבמהלך בילוי לילי ברחוב אבן גבירול בתל־אביב נצמדה אליה מכונית שמתוכה נורה לעברו צרור יריות. כ-10 קליעים פגעו במרצדס. רוזנשטיין הגיע שותת דם לבית החולים איכילוב הסמוך, וניצל.
ב-2003, שוב במרצדס מפוארת, הגיע רוזנשטיין לחלפן הכספים שלו ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב. המתנקשים שעקבו אחריו זיהו את המכונית וברגע שנפתחה הדלת הופעל מטען רב-עוצמה שהונח בסמוך. רוזנשטיין נפצע קל בלבד, אבל שלושה אזרחים שילמו בחייהם באירוע שכונה "הפיגוע הפלילי הראשון" במדינת ישראל. עד היום, רבים מבני דורו של רוזנשטיין בעולם הפשע נוהגים במכוניות המרצדס הנוחות והמפוארות שמשדרות יוקרה, הצלחה והרבה כוח.
גם העבריינים אוהבים כביש-שטח
הפושעים הצעירים יותר לא הסתפקו במכוניות היוקרה בעלות הדימוי השמרני משהו. הם חיפשו מכוניות מרשימות, מנקרות עיניים ובולטות גם כדי להפחיד את הסביבה. החל משנות האלפיים הפכו רכבי כביש-שטח יוקרתיים, בעיקר כאלו מתוצרת מרצדס וב.מ.וו, לסימן ההיכר המוטורי המזוהה עם בכירי העולם התחתון. בב.מ.וו שכזה נרצח ב-2004 יחיא חרירי (35) - שהמשטרה הגדירה בזמנו כאחד מראשי הפשע המאורגן בארץ - כשנסע בו בטייבה.
גם קלוד-איזק חייט ואריק רוביק, שני עבריינים מועדים שהגיעו מצרפת לישראל, העדיפו לנסוע ברכב כביש־שטח עוצמתי, שעדיין אהוב על-ידי רבים בעולם התחתון - ב.מ.וו X6M. ב-16 בספטמבר 2011, לי זיתוני (25) ז"ל, מדריכת פילאטיס שחצתה את הכביש בצומת הרחובות ויצמן-פנקס בתל־אביב בדרכה למכון שבו עבדה, שילמה על כך בחייה. חייט ורוביק פגעו בה בעוצמה ב-X6 השחורה שלהם ונמלטו מהמקום, משאירים את זיתוני הפצועה אנושות מאחוריהם. השניים מיהרו לדירותיהם במתחם רובע לב העיר היוקרתי, ארזו את חפציהם, לקחו את בני משפחתם ונמלטו לצרפת, מותירים בחניון התת-קרקעי של המתחם את הרכב ועליו סימני הפגיעה.
עבריין נוסף וחובב רכבי כביש-שטח הוא בן כהן (43), שבינואר 2016 איבד את שתי רגליו בעקבות פיצוץ מטען שהוצמד לרכבו. גם במקרה שלו מדובר היה ברכב מפואר, אך דווקא מתוצרת וולוו הסולידית.
"אצל העבריינים הבכירים במגזר הערבי הג'יפים הם לא רק לרושם, אלא גם צורך הכרחי", מסביר בכיר לשעבר במשטרה. "ברבים מהיישובים הערביים יש דרכי עפר לא סלולות ואין כמו רכב עם הנעה כפולה (4x4) כדי לצלוח אותן בקלות ובמהירות. הם מבצעים עסקאות רבות בפרדסים, ואצל הבדואים רבות מהעסקאות מתרחשות בשטח מדברי. רכב השטח שמועדף על רובם הוא טויוטה לנד-קרוזר. מלבד הרושם שהוא יוצר, הוא גם פרקטי מאוד בדרכים שהם נוסעים בהן. הוא מלך השטח".
ככל שמלחמות החיסולים בעולם התחתון התרבו והתרחבו, רכבי הכביש-שטח הגבוהים ובעלי המנועים העוצמתיים כבר לא הספיקו ובכירי העולם התחתון חשו שהם אינם מוגנים די הצורך. ב-2013 הורידו בלשי יחידת להב 433 מהכביש רכב שטח של טויוטה שלטענתם היה שייך לעבריין עמיר מולנר. בחיפוש נמצאו ברכב אמצעי מיגון שאינם כלולים ברישיון הרכב. כך למשל דלתות הרכב שבו נהג אחד האנשים הקרובים למולנר, היו ממוגנות. החלונות היו בעלי זגוגית כפולה ומחוסמי ירי והוא רושת במצלמות 360 מעלות.
"מולנר לא היחיד שנהג לנוע בכלי רכב ממוגן", מסביר הבכיר לשעבר במשטרה. "לאנשים שמתגוררים מעבר לקו הירוק יש אישור לרכוש רכב ממוגן. לא מעט מראשי עולם הפשע בארץ ניצלו את הזכות של אותם תושבים, שילמו להם מחיר כפול ולעיתים אפילו משולש עבור רכישת המכונית הממוגנת ולמעשה נהגו בה מבלי שהיא רשומה על שמם, אלא על שמו של אותו אזרח שומר חוק שהתגורר מעבר לקו הירוק.
ובסוף חוזרים למאזדה
בעשור האחרון משהו השתנה. רכבי הכביש-שטח המפוארים שהפכו את העבריינים למטרה גלויה, לצד ההחמרה במאבק המשטרתי נגד הפשיעה המאורגנת הכוללת גם חילוט של מכוניות פאר, הביאו את העבריינים הבכירים למצוא פתרונות אחרים. "כדי להתחמק מחילוט הם עברו למכוניות שכורות", מסביר הבכיר לשעבר במשטרה. "מכונית השכרה אי אפשר לחלט. כדי להתגבר על סכנת החיסול, הם בוחרים במכוניות נפוצות, נוחות, אבל ממש לא בולטות ולא מזוהות, כמו מאזדה 6 וטויוטה קורולה".
ב-2008, אחרי שיצא מדיון בעניינו של בנו, דרור, בבית המשפט בתל־אביב, נהרג יעקב אלפרון בהתפוצצות מטען במכונית הפולקסווגן ג'טה העממית יחסית שבה נהג. פרנסואה אבוטבול, שב-2011 נרצח ביריות בתחנת הדלק בחבצלת השרון, נהג באותה עת במאזדה 6 המשפחתית והפופולרית.
"היו לא מעט עבריינים שניצלו בזכות העובדה שהם נסעו במכונית נפוצה מאוד, והמכונית שלהם לא זוהתה", מוסיף השוטר הבכיר בדימוס. "כמקדם בטיחות נוסף, הם גם נוהגים להחליף מספר פעמים את המכוניות שהם שוכרים. ממש כמו שמחליפים טלפונים ניידים חד-פעמיים כדי למנוע האזנות של המשטרה".
בשנים האחרונות, בדרגי השטח של העולם התחתון, אלה שמכונים "החיילים", יש נטייה להימנע ממכוניות. רבים מהם מעדיפים את הקלילות שמספקים כלים דו-גלגליים כמו ימאהה TMax הספורטיבי. הם מאפשרים התחמקות זריזה מהזירה והמשקף האטום של קסדת הרוכב מקשה על המשטרה לזהות את הרוכב, לפחות עד שהוא עובר לרכב גדול ומפואר שלו ארבע גלגלים. אלא שגם כאן ניכר שינוי והעובדה שהימאהה הפך למזוהה כל-כך עם "מפעיליו", העביר חלק לא קטן מאותם "חיילים" לכלים רגועים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
