נהיגה ראשונה בתומקאר II: הכי ישראלי שיש בשטח
הדור הראשון של תומקאר, רכב השטח שיוצר בסדנה צנועה בישראל ונרכש על-ידי יחידות צבא מובחרות מסביב לעולם, היה לא פחות ממעולה. ובכל זאת, הדור השני מבטיח להיות עוד הרבה יותר טוב. לקחנו אותו מידי נהגי המבחן לסיבוב ארוך - וחזרנו נפעמים
השילוב בין השביל המשובש למהירות בה חלפו עצמים שונים מבעד לשמשה הקדמית היה בלתי נתפס. ב"שביל" הכוונה לשטח זרוע בורות וחריצים בעומק עשרות סנטימטרים, עם סלעים בגודל של כדורסל. ב"מהירות" הכוונה לזו המותרת בכביש מהיר. כל רכב שטח אחר, משופר ועמיד ככל שיהיה, היה מתרסק לחתיכות בתנאים דומים ומשגר את נוסעיו הלא שפויים לעזאזל. תומקאר דור שני? אדיש לחלוטין.
שישה חודשים בלבד לאחר שחשפנו כאן לראשונה את התומקאר החדש, הוזמנו להיות ראשונים שבוחנים את הרכב המסקרן, למעט נהג המבחן של החברה. למעשה זהו אב-טיפוס לדור שני של רכב השטח הישראלי (שם קוד: TX47) ומקבל לראשונה בתולדות היצרנית הקטנה מקיבוץ גבעת השלושה, הנעה לכל הגלגלים במטרה לשפר עוד יותר את יכולת העבירות הבלתי נתפסת ממילא.
יורם זרחי, מייסד ובעל החברה, הצהיר בפנינו בעבר ש"מדובר ברכב ייחודי בעולם המיועד לעבודת שטח קשה. הוא יכול לסחוב משקל גבוה יותר מטויוטה היילקס, להציע רמת עבירות טובה יותר מלנד רובר דיפנדר ומהירות גבוהה ממכונית מרוץ ייעודית על מסלול עפר משובש". אמירה מחייבת שייצרה באופן טבעי רף ציפיות מאוד גבוה.
והוא לפני תנועה
התומקאר החדש נראה מצוין, בעיקר מכיוון שהוא דגם ראשון של החברה עליו חתום מעצב הרכב ירון לבוטון, איש של מראה ולא רק גלגלי שיניים. ולמרות זאת הוא נראה מאוד ייעודי, ואיש לא יטעה לחשוד שמדובר בעוד רכב SBS אופנתי עבור ילדי עשירים מפונקים.
הכנפיים הגבוהות מאפשרות לצמיגי 265-75 גדולים וגבוהי דופן (על חישוקי "16 נאים) מהלך מתלה סופר-ארוך, בעוד החרטום משתפל מטה לטובת שדה הראיה בפעילות עבירות. יחידות תאורת Led עגולות וסבכה עם שם החברה חוברות לכננת אינטגרלית ומייצרות ביחד מראה סופר-קרבי.
הדגם החדש ארוך (20 ס"מ), רחב (5 ס"מ) וגבוה (5 ס"מ) מקודמו, אך מידותיו - 404 ס"מ אורך, 183 ס"מ רוחב ו-173 ס"מ לגובה - עדיין קומפקטיות יחסית לכלים מסוגו, בין היתר כדי לאפשר ללקוחות הפוטנציאלים - יחידות צבא בלשון אזרחית - הטסה של שני כלים כאלה במסוק יסעור. למשל.
תא הנוסעים מציע מקום לארבעה, עם מושבים חדשים המספקים כעת נוחות ותמיכה טובות משמעותית מהדגם היוצא, ומאפשרות מרחב מחייה משופר אפילו ליושבים מאחור. בהמשך תוצע גם גרסת טנדר דו-מושבית עם ארגז בגודל בינוני (TX57) או גדול במיוחד (TX37). סביבת הנהג, כמקובל בכלים דומים, עניינית ביותר ונטולת אבזור מותרות.
על מנת לחסוך בעלויות, הדגם החדש מבוסס על שלדת הצינורות של הדגם היוצא, אך תוספת ההנעה הכפולה חייבה תכנון מחדש של המתלים. גילי הכהן, מהנדס הפרויקט ומי שחתום על כמה מכלי הרכב היותר מסווגים ביחידות מיוחדות של צבאות שונים ברחבי העולם, בחר בפתרון הנדסי מקורי שלטענתו שומר על משקל נמוך ועמידות גבוהה. התוצאה מאפשרת לדבריו מרכז כובד נמוך מפורשה 911, עם מהלך ארוך אפילו מלנד רובר מדיפנדר - 35.5 ס"מ מלפנים ו-34.3 ס"מ מאחור - ומרווח גחון עצום של 43 ס"מ, ארבעה ס"מ יותר מהאמר H1 צבאי.
בשטח
אחרי שהתרשמנו מיכולות הנהיגה הגבוהות של הכהן, שמסוגל לגרום גם לאוטובוס קומותיים להרגיש כמו מכונית ראלי מהודקת על שביל עפר, עברנו למושב הנהג וגילינו מיד שמדובר בכלי מאוד, מאוד יוצא דופן.
התומקאר החדש, עוד יותר מקודמו המרשים, מתמודד בקלות כמעט בלתי הגיונית עם נסיעה מאומצת בכל תוואי, תוך שהוא מעניק ביטחון יוצא דופן לנהג בכל קצב התקדמות בו בחרנו. הסוד כאן, כמו בכל רכב שאמור לשמור על קצב גבוה בשטח, הוא מערך מתלים מוצלח עם כיול משובח.
בתומקאר II ממש מרגישים כיצד המיתלים מצמידים - פשוטו כמשמעו - את הצמיגים לקרקע, לא משנה כמה היא מצולקת או באיזו מהירות מדובר. הבחירה בהגה חשמלי (נעדר כל תגבור בדגם היוצא), מוכיחה עצמה עם נטרול כמעט מוחלט של רעידות.
ההתנהגות בפניות? לא פחות מסנסציונית. השילוב בין מערך מתלים משובח, חלוקת משקל מוצלחת והנעה כפולה יעילה, מאפשרים להרקיד את הרכב הזה - בדומה ל-SBS לסוגיו - כאילו הייתם נהגי מירוץ מקצועיים גם אם אתם נהגי ליסינג ממוצעים. רק שכאן, בניגוד לאחרים, ההרגשה היא שגם יחידת הנעה חזקה פי שלושה תרגיש לגמרי בבית ולא תערער את האיזון המופלא.
ואפרופו יחידת ההנעה. זו משלבת בין מנוע 1.5 ליטר (110 כ"ס) מתוצרת צ'רי הסינית לתמסורת וריאטור ותיבת העברה המפצלת את הכוח לאחור ולפנים. חבל רק שבדומה לדגם היוצא, שילוב ידיות העברה מחייב דיוק ולעיתים אפילו שימוש בכוח מיותר.
ועוד עניין. למרות שהמנוע חזק ב-40 כ"ס מקודמו, הוא צריך לסחוב 300 ק"ג יותר (1,230 ק"ג בסך הכל). בשילוב עם התמסורת הנוכחית שגורמת הפסדי כוח, הזינוק הראשוני והתאוצות באב-טיפוס אינן מסעירות. החדשות הטובות הן שהבעיה מוכרת, ועל הפרק וריאטור מחוזק שיותקן בגרסאות הייצור הסופי.
שלא במפתיע, קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר מבחינת יכולות התומקאר נרשמת לזכות מערכת ההנעה הכפולה. שילובה בתוספת הילוך כוח קצר מאפשר קצב זחילה בעליות דרדרת תלולות, אותן נדרש הדגם הקודם - ובעל ההנעה האחורית בלבד - לתקל בעזרת פיזיקה בסיסית - תנופה ומהירות גבוהה שלא תמיד מתאימות לתוואי ובעיקר לא לגוף האדם.
מחמאות גם למהלך המתלה הארוך ומרווח הגחון יוצא הדופן, שמאפשרים דילוג קליל מעבר למכשולים שנראים בלתי עבירים, כל זאת מבלי להידרש לנעילת הדיפרנציאלים הרוחביים (מלפנים ומאחור). מרכז הכובד הנמוך מאפשר חסינות כמעט מוחלטת מפני שיפועי צד, גם כאלה שיגלגלו על הגג כל רכב שטח אחר.
סיכום
התומקאר החדש אינו רכב אזרחי אלא מיועד בעיקר לגופים מוסדיים וביטחוניים. הסיבה לכך נעוצה גם במחירו המשוער - כ-40 אלף דולר, פי שניים מפולריס RZR ארבע-מושבי. באופן טבעי, גופים הזקוקים לכלי מעין זה פחות יתרגשו מהעלות.
אלה שכן יחליטו לרכוש אותו יקבלו פוטנציאל מוטורי עצום בעיקר בנהיגת שבילים סופר מהירה אך גם יכולת עבירות יוצא דופן. בחודשים הקרובים הוא אמור בכל מקרה לעבור שורת מבחנים מפרכים שיכשירו אותו לתחילת שיווק מסודר ועתיד ורוד במיוחד לחברה הקטנה מהמזרח התיכון. שאפו.
לפנייה לכתב/ת 
