ראש בראש בבוץ ועל אספלט - צמיגי כביש נגד צמיגי שטח
גם אתם רוצים להרכיב על רכב הפנאי שלכם ארבעה צמיגי שטח גסים וקרביים למראה? צפו בווידאו שמשווה בינם לצמיגי כביש ורק אז קבלו החלטה
כמעט כל מי שהיה פעם בעליו הגאה של רכב פנאי-שטח, חווה את הבעיה בטיול ניקוי ראש קצר של שישי בבוקר. שלולית הבוץ נראית אמנם תמימה למראה, אבל מעט חוסר תשומת לב, לא מספיק תנופה והבוץ הדביק ממלא את חריצי הצמיג והופך אותו חלק לחלוטין. המשקל של הרכב עושה את שלו ובמקום להתקדם קדימה, עומדים במקרה הטוב במקום.
יש מספר דרכים להתמודד עם הבעיה. אפשר לנסות ולחפור סביב צמיגי הרכב, ולהתלכלך בבוץ כאילו לא עברו שניים-שלושה עשורים מאז הפעם האחרונה בלבנון. אם זה לא עוזר, נשלחת קריאת SOS לחברים קרובים עם רכב שטח ורצועה ארוכה, או כננת. שעות אחר כך, כאשר אתם בחזרה על הכביש, אתם נשבעים שביום ראשון על הבוקר תתייצבו בפאנצ'ר-מאכר הקרוב ותחליפו את צמיגי הכביש מקוריים בצמיגי שטח אגרסיביים.
אבל מה תיאלצו לשלם בתמורה, מעבר לעלות הצמיגים? מסתבר שלא מעט. נניח שאת הפגיעה בנוחות ובשקט ובצריכת הדלק אתם מוכנים לספוג לטובת המראה המסוקס והיכולת המשופרת בשטח. עדיין נשאלת השאלה עד כמה צמיגים שתפקידם לספק גם יכולת עבירות גבוהה, יהיו נחותים על הכביש. במילים פשוטות, עד כמה אתם פוגעים בבטיחות כלי הרכב שלכם כאשר הגומי מכוון גם לסלעים, ולא רק לזפת.
כדי לבדוק זאת הצטיידנו בדאצ'יה דאסטר בגרסת הנעה כפולה, מרכבי הפנאי הזולים בשוק שעושים שימוש בחישוק ומידת צמיג נפוצים – 215-65-16. למעשה, לקחנו שניים כאלה. את האחד (הלבן) ציידנו בצמיגי מישלין לאטיטיוד קרוס עם יכולת שטח מסוימת (70-30 לטובת הכביש, 725 שקלים לצמיג), את האחר (הכתום) ציידנו בצמיגי BF Goodrich AT (ר"ת All Terrain, ביחס 50-50 כביש ושטח, 800 שקלים לצמיג) שניתנו לנו על-ידי היבואנית, חברת קוגול יוניטרייד.
נהגנו בהם כ-600 ק"מ בכבישים עירוניים, בין עירוניים ומפותלים, שבילי כורכר מהירים, קטעי עבירות, וכמובן לא מעט בוץ. לסיום ביקרנו גם במגרש ובו התבצעה השוואה מדויקת שאינה מבוססת תחושה, בין היכולת הדינמית של הצמיגים במצבי חירום. המסקנות לפניכם.
בכביש
במהלך נסיעות כביש מציג המישלין יתרון צפוי. ה-BF מייצר אוושה מטרידה בעיקר בטווח מהירות בינוני של בין 30 ל-80 קמ"ש וגם פחות טוב בשיכוך – בו הוא אמור לקחת חלק – עקב דופן עבה ונוקשה יותר. זו אמורה להיות חסינה יחסית בתנאי שטח מרובי סלעים ושאר מזיקי-גומי, טובה פחות באופן טבעי בתנאים עירוניים של אספלט בסלילה גרועה.
פער גדול יותר התגלה בכביש מפותל. צמיגי השטח הקרביים בעלי החריצים העמוקים ופחות גומי על הכביש, איבדו אחיזה מוקדם יותר, ובאופן פתאומי, במהירות נמוכה בכ-15 עד 20 קמ"ש מצמיגי המישלין-כביש. גם התגובות לשינויי כיוון והיציבות הכיוונית טובות בהרבה בצמיגי הכביש. עם צמיגי שטח התחושה היא של השהייה קלה בין פקודת ההיגוי לתגובה, המייצרת ערפול וגורעת מהביטחון. גם כאן, האחריות לכך היא על דופן בעלת גמישות נחותה.
במפתיע, שכן היינו משוכנעים שגם כאן יציגו צמיגי הכביש עליונות חד-משמעית, צריכת הדלק הייתה זהה: 16 ק"מ לליטר בממוצע נסיעת הכביש.
בשטח
כאשר ירדו שני הדאסטרים מהכביש, עבר היתרון במהירות לרכב הכתום. התנהגות הרכב בשבילים מהירים, חלקלקים וזרועי אבנים קטנות, חשפה יתרון ברור לצמיגי השטח, עם רמת אחיזה גבוהה יותר בתוואי מפותל אך גם במבחן הסלאלום. במהירות 50 קמ"ש איבד הדאסטר-כביש אחיזה והחליק מהקו המתוכנן עם תג היגוי (אובדן אחיזה בגלגלים הקדמיים) שהתחלף בהיגוי יתר (אובדן אחיזה בגלגלים האחוריים). הנהג מחויב כאן ברמת מיומנות גבוהה יותר. באותה מהירות בדיוק שמרו צמיגי השטח על אחיזה ראויה באופן שאפשר לייצר קו אחיד בין הקונוסים ללא מאמץ.
ומה קורה בבוץ? בשבילים בוציים, כל עוד נשמרת רצף תנועה, יש יתרון קל בלבד לצמיגי השטח האגרסיביים. אבל אם מסיבה כלשהי נדרשתם לעצור, הפער הופך להיות משמעותי מאוד. בעוד שארבעת צמיגי הכביש יחליקו עצמם לדעת ללא כל סימן להתקדמות, צמיגי השטח יזיזו את המרכב לפנים. בבוץ טובעני? צמיגי השטח הרימו ידיים חמישה מטרים מאוחר יותר.
בחירום
את המבחן החשוב ביותר ערכנו במגרש ההדרכה של חברת אלטרנטיבי בלטרון, כשמאחורי ההגה יושב פעמיים אלוף אירופה בנסקאר, אלון דאי. נהג עם רמת דיוק ורגישות שלנו כבר לעולם לא תהיה.
במבחן בלימת החירום ממהירות 50 קמ"ש עצר הדאסטר-כביש במרחק של 9.5 מטרים, מטר וחצי פחות מאחיו הכתום עם צמיגי השטח. כאשר המשטח הורטב גדלו הפערים משמעותית. צמיגי הכביש נדרשו ל-12 מטרים כדי לעצור בעוד צמיגי השטח דרשו עוד שלושה מטרים. פער משמעותי של 20% שבמהירות עירונית בהחלט יכול להיות ההבדל בין עצירה בטוחה ותאונה.
מבחן נוסף התבצע בנתיב שמדמה פנייה במהירות 40 קמ"ש. על אספלט רטוב נכנעו צמיגי השטח של הדאסטר הכתום ושלחו את חרטומו אל מחוץ לנתיב (תת היגוי). הדאסטר הלבן לא התקשה להשלים את הפנייה ללא כל החלקה. במקרה שלנו נותר מעט צבע כתום על הפגוש, בתנאי אמת בתוך העיר זה עלול להסתיים רע הרבה יותר.
סיכום
בחירה בצמיגים בפרופיל שטח לא רק תורמת למראה מסוקס אלא משפרת את יכולת העבירות, בעיקר בבוץ ובסלעים. את זה ודאי ידעתם. אבל התשלום ביכולת הדינמית בנהיגה יומיומית גדול מאוד וכדאי לקחת אותו בחשבון. מגבלות אחיזה נמוכות יותר ומרחקי בלימה גדולים יותר, בעיקר באספלט רטוב אמורים להשפיע עליכם.
החלטתם בכל זאת על רכישת ארבעה צמיגי שטח, למרות שאתם נמצאים על אספלט 95% מהזמן? קחו בחשבון היכן הם נחותים והתאימו לכך את אופן הנהיגה. אחרת זה עלול להסתיים רע ומר.
לפנייה לכתב/ת 
