קו אילת

בשיתוף ynet רכב חדש

מי שרוצה לרדת לאילת שירים יד. פעם. נסיעה לאילת הייתה אתגר של ממש. מזג האוויר תמיד לוהט, המכונית תמיד הייתה ישנה ונטולת מזגן והמסע התארך לשש ושבע שעות. עבור כל מי שכבר אינו בגיל תיכון, הנסיעה לאילת צרובה בתודעה כמסע מפרך, כזה שקצר יותר רק מנסיעה ליוון למשל.

(צילום: משה שי)

אך בשנים האחרונות אילת הלכה והתקרבה למרכז. אפילו במהלך החודשים האחרונים התרחשה שרשרת של אירועים שקירבה את אילת אלינו עוד יותר. הכוונה היא כמובן לסגירת שדה התעופה הוותיק בתוך העיר אילת ובמקביל סגירת שדה דב בתל אביב.

סגירות השדות הפכו את המסע ברכב לאילת ליותר ריאלי מכפי שניתן לחשוב. כי אם להגיע לשדה התעופה לוקח זמן, להיבדק שם לוקח זמן, טיסות לעתים מאחרות ובסוף גם נוחתים לא בלב העיר וצריך לקחת נסיעת מונית ארוכה, לפעמים עדיף - וזול למשפחה - לנסוע וליהנות מהדרך. מה גם שבגלל השינויים בתחום התעופה יש דיווחים באמצעי התקשורת על תפוסה חלקית בלבד במלונות באילת. המשמעות היא שיש מבצעים, יש הנחות ויש הטבות במלונות. אז קדימה לאילת.

נתחיל עם ההתארגנות. חשוב שהמכונית שלנו תהיה תקינה, כי לא נעים להיתקע עם המכונית ולחכות לגרר באמצע הערבה בשלושים ותשע מעלות. מה בודקים? אם זו מכונית ממש ישנה, אולי עדיף לטוס, אך אם מדובר במכונית חדישה, למה לא לנסוע? כיום יותר ויותר ישראלים מוותרים על רכישת המכונית המסורתית, ובוחרים בליסינג פרטי תפעולי, מקדמה מראש, תשלומים חודשיים נוחים ואפשרות להסב את יתרת התשלום למקדמה על הרכב הבא – אז יש מכונית חדישה ובטוחה – ואפשר לצאת לדרך.

ראשית מומלץ לוודא שיש לחץ אוויר תקין בצמיגים בהתאם להוראות של יצרן הרכב, שיש למכונית נוזל קירור בכמות מספקת (בליסינג פרטי תפעולי הרכב גם חדיש וחברת הליסינג אחראית לטיפולים) ושיש לנו לנסיעה מים לשתיה, וגם קרם שיזוף. למה מים לשתיה? כי גם במכונית מתייבשים. ולמה קרם שיזוף? כי מי שיושב ליד החלון שפונה אל השמש עדיין משתזף.

בסופו של דבר, כל מי שמגיע מהצפון או מהמרכז מתנקז אל אותו עורק תחבורתי, כלומר הכביש שמוביל אל באר שבע. ושם יש לנו אופציות: הדרך השגרתית או הדרך המיוחדת. לכל דרך יש יתרונות ויש חסרונות. בדרך המיוחדת – יש נוף למכביר. בדרך השגרתית – יש נקודות עצירה למכביר. בדרך המיוחדת יש הרבה סיבובים, מה שלא יתאים לכל בני המשפחה. בדרך השגרתית יש כביש ארוך שמשתרע על פני מאות קילומטרים, מה שגם עלול לשעמם את יושבי הרכב. אז מה עושים? קודם כל מגיעים לבאר שבע. ושם מחליטים, האם לנסוע בכיוון מצפה רמון, או לנסוע בכיוון דימונה?

מי שיסע בכיוון מצפה רמון צריך להתכונן: בכביש למצפה רמון יש שפע של אטרקציות, החל בקבר בן גוריון וכלה בעיר נבטית עתיקה שלמרגלותיה קפה של ארומה. אך היופי האמיתי מתגלה כאשר עוברים את מכתש רמון ונחשפים לשינויי הצבע ולנוף הבראשיתי. משם ממשיכים לצומת ציחור בנסיעה רגועה וקדימה אל כביש הערבה. ומי שיבחר לנסוע מדימונה יגלה קפה מצוין בארומה דימונה ושפע של מטיילים.

משם ממשיכים אל כביש הערבה ומתחברים אליו לנסיעה ארוכה בכיוון דרום, הכוללת כמה נקודות שבהן ניתן לעצור- גם אלה שמאורגנות היטב (יש אפילו סניף מקדונלדס בדרך ועמדות טעינה לרכב חשמלי) ויש כאלה שפשוט נטועות להן בלב הטבע, עם ספסלים מאורגנים לצד מפרצי עצירה. בסופו של דבר, אחרי כשלוש וחצי שעות (מהמרכז) של נהיגה רגועה, המלונות של אילת נגלים במרחק. מומלץ להימנע מהפקקים בכניסה לעיר ליד שרידי שדה התעופה הישן ולהיכנס ישר לאזור המלונות בכיכר שבכניסה לעיר ליד מרכזי הקניות. חופשה נעימה.