5 טעויות שאסור לעשות כשקונים רכב חדש

בשיתוף ynet רכב חדש

יום כיפור כבר עבר וכל אחד עשה בדרך זו או אחרת חשבון נפש על חטאים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. על הדרך מקווה שגם עשיתם חשבון נפש על חטאים שעשיתם בקניית רכב חדש. תתפלאו, במדינת ישראל יש אנשים רבים שמדי שנה מלטפים זוג מפתחות חדש ונוצץ, מעל 270 אלף ליתר דיוק, אם בליסינג ואם בקניה. וחלק גדול מהם חוטאים בטעויות די נפוצות בבואם לבחור את המכונית החדשה. אלה הם החטאים:

קאדילק אסקלייד - אתם באמת צריכים כזה?

קניה מעבר לנדרש: כולנו רוצים רכב כביש-שטח חדש. גבוה, עם גלגלי ענק. אבל אנחנו ממש לא צריכים כזה. בסוכנות מחכים לאנשים כמונו, כי קל מאוד למכור לאנשים חלומות וחמור מכך, כשאנחנו כבר מוציאים סכום כל כך גדול, קל לשכנע אותנו לשלם עוד 20 אלף שקל על מכונית, יותר מכפי שקל לשכנע אותנו לשלם עוד 50 שקל על מנה במסעדה.

הלוואה הרי לקחנו, החובות חונקים בכל מקרה, אז תיהנו מהאוטו עד הסוף. וזו טעות, כי זה לא רק עניין כספי: זה גם עניין של צרכים. מכונית חדשה עולה כסף לבטח ורכבי כביש-שטח למשל הם גניבים יותר. רכב גדול יותר שותה יותר דלק וגם יש את נושא של חניה. מה גם שבשביל אותו כסף תקבלו מכונית פרטית הרבה יותר מאובזרת ומצוידת - תמורה יותר טובה לכספכם. בקיצור, קנו את מה שאתם באמת צריכים, לא את מה שבא לכם וקל לדחוף לכם.

לא מתמקחים: מחיר של מכונית חדשה אינו תורה מסיני. יבואני הרכב יכולים לספר סיפורים עד מחר, שאין הנחות אין מבצעים ואין הטבות. שער היורו נמוך, שער הדולר נמוך, שוק הרכב הישראלי אינו מה שהיה וכיום לקוחות רבים בוחרים בליסינג תפעולי-פרטי שגם מכסה את כל ההוצאות של בעל הרכב. המסקנה? רוצים עסקה, תנו הנחה, הכל פתוח. ואל תחששו לקום ולצעוד החוצה - תמיד תהיה עסקה טובה יותר בסוכנות שמעבר לכביש.

לא עושים שיעורים: חטא נפוץ נוסף קשור לחוסר רצון לעשות שיעורי בית פשוטים. שיעורים לבדוק כמה תעלה התחזוקה ולאיזו ירידת ערך יש לצפות בדגם שבחרנו. אנחנו רוצים את המכונית כאן, אצלנו, ביד, עכשיו. לוקחים הלוואות, מוכרים את המכונית הישנה ומחכים חודשיים לקונה, עובדים קשה בשביל כל שקל, ואז חוטפים את הסטירה.

הישראלים כאמור חלשים בשיעורי בית, "יהיה בסדר" כולנו אומרים, ולכן הם נכנסים לאתר של יבואן הרכב כדי לבחור האם גווני צבע "לבן חיוור" או "ירוק בקבוק" יתאימו, אבל לא נכנסים לעמוד שמפרט כמה עולה טיפול. הם לא משקיעים בבדיקת ירידת הערך של המכונית ומסתפקים במה שמספרים להם אנשי המכירות. הם אפילו לא בודקים כמה עולה הטסט, שלא לדבר על הביטוחים. לפעמים הבדל בין דגם זה ראו אחר יכול להתבטא תוך שנה בעוד עשרת אלפים שקלים למחיר הרכב. זו עובדה.

קונים את מה שבעולם דוחים: ישראל היא מדינה מיוחדת. אנחנו עם מיוחד. יודעים הכול הכי טוב. רק חבל שלפעמים - למרבה הפאדיחה - בעולם יודעים יותר טוב. זה אומר שיש כיום יצרני רכב גדולים שיודעים היטב שיש דגמים שעבר זמנם, יש מכוניות שאף אחד כבר לא רוצה. ואיפה כן ירצו אותן? ניחוש נכון: כאן במדינת ישראל.

באירופה למשל, יצרני הרכב הגדולים מורידים בהדרגה את ההיצע של דגמי הדיזל כי הם מזהמים ובעוד כמה זמן הם לא יוכלו להיכנס למרכז הערים הגדולות. לאן המכוניות האלה נשלחות? רמז: חפשו באולמות התצוגה בישראל. לכן שווה לבדוק היטב האם מדובר ברכב שהיצור שלו יופסק בקרוב, או שמא פשוט לא רוצים אותו בעולם. בעתיד תהיה לכך השפעה.

לקנות ללא אביזרי בטיחות: סמארטפונים. זו המחלה של כולנו, ואם יש לכם את האומץ וכוח הרצון לסגור את הטלפון בנסיעה, או לכבות את כל ההתראות, אז כל הכבוד. ואם לא, אז מן הסתם אתם יודעים כמה יכולה לעזור מכונית שיודעת לעשות קסם ולבלום את עצמה בשבריר השניה בה אתם לא מסתכלים. או מכונית שיודעת לשמור על נתיב הנסיעה בלי שתיגע בהגה.

המערכות האלה אינן באמת סוג של קסם. הן מוצעות בהרבה דגמי מכוניות שמוכרים בישראל. והיבואנים שאינם מציעים את המערכות האלה? טוב, כשהם באים להסביר לכם מדוע כדאי לכם רכב ללא מערכות בטיחות אקטיביות, הם כנראה מבינים שהם יצטרכו לבקש מכם סליחה בעתיד.