השבוע אנו קוראים את פרשת "בהר". פתיחת הפרשה מזכירה לנו שכל המצוות ניתנו למשה רבנו בהר סיני, בזמן קבלת התורה, אותה אנו מציינים בחג השבועות אותו נחגוג כולנו בעוד פחות מחודש.

המדרש מספר כי כאשר ה' חיפש מקום לתת עליו את התורה לעם ישראל, טענו כל ההרים שבמדבר שהמראה שלהם מפגין כבוד והתנשאות המתאימים לנתינת התורה, וכל הר התפאר על חברו ביופיו ובגובהו, אשר לכן דווקא הוא המתאים ביותר להיבחר על ידי הבורא כמקום המתאים לנתינת התורה הקדושה. אבל הקב"ה דחה את כל טענותיהם ובחר בהר סיני, כי הר סיני לא התפאר ביופיו או סגולותיו. ואכן מכל ההרים, היה הר סיני ההר הנמוך ביותר והכי פחות מפואר.

אם הענווה הייתה כל כך חשובה לה' כתנאי מוקדם למתן התורה, מדוע בכלל הוא בחר לתת את התורה על הר? למה לא לבחור במישור, או יותר טוב, בעמק? הרי זה בהחלט היה מדגיש את הענווה והביטול לאלוקים שהתורה דורשת?

התשובה היא שאכן, התורה דורשת ענווה, אבל כשזה מגיע לעניינים של תורה, אתה חייב להיות כמו הר.

המשפט "אל יבוש מפני המלעיגים", מקורו בהלכה הראשונה בשולחן ערוך. הצמדות לתורה דורשת חוזק ואומץ. הדבר מחייב אותנו להכיר בכך שהתורה מאפשרת לנו להתעלות מעל לעצמנו, מעצימה אותנו לדבוק בה למרות אתגרים וקשיים, מאחרים הסובבים אותנו או מעצמנו.

אם יש לך הזדמנות ללמד יהודים אחרים תורה, זה לא המקום הנכון לומר: "אני מרגיש לא בנוח שאור הזרקורים יופנה עלי, אני מעדיף להישאר בצד, צנוע לעצמי". התעלה מעל עצמך וגש לחלוק את הידע שלך עם אלו שצריכים אותך. אם אתה מבלה זמן עם יהודים אחרים, ומישהו מבקש שתתנדב לומר דבר תורה, ויש לך משהו מעורר השראה לומר להם, רק שאינך חש בנוח לדבר, עליך להזכיר לעצמך: התורה ניתנה על הר. קום ודבר.

אם אתה רואה מישהו עושה משהו לא בסדר ויש לך את הזדמנות לעצור אותו, אל תהיה צנוע! אסוף את הכוח והגאווה שבך ונצל אותם לטובה, אמור מה שצריך.

מסופר על חסיד בשם ר' מרדכי מהעיירה ליעפל שברוסיה, שבגלל 'הגאווה' וה'יהירות' שהייתה לו, הוא לא נפל בחטאים. בכל פעם שהוא התמודד עם פיתוי והרגיש שהוא נוטה לעשות משהו לא בסדר, הוא היה חושב: "איך אני יכול, בתור חסידו של הרבי המהולל, שמכיר וקרוב לכל כך הרבה אנשים גדולים ומיוחדים, איך אני יכול להיכשל במעשה הזה?! זה נמוך ממני לחטוא!"

כי באמת, כל העבירות הן דברים נחותים שלא מתאימים לנו. אנחנו שווים הרבה יותר מזה. והתורה ניתנה על הר כדי להזכיר לנו שלמרות הענווה שלנו, אנחנו חייבים להיות גבוהים כמו הר בענייני התורה ויהדות.

שבת שלום